מדיניות דרקונית של רשות המסים פוגעת ביבוא רכבי אספנות

מה קורה במכס? רשות המסים פרסמה בחודש שעבר בהבלטה את סיפור חקירתו של סמנכ"ל סחר ושיווק בשופרסל, אלי גידור, בחשד לזיוף חשבונות ספק, הנמכת ערך היבוא והצגת העברות כספים פיקטיביות - הכל במטרה כביכול להקטין את תשלום המס בעד יבוא 6 רכבי האספנות שלו. הידיעה תפסה כותרות ראשיות בטלוויזיה ובעיתונים, והוסיפה שמן למדורה שבוערת בענף כבר מאז חודש נובמבר האחרון.

בסוף חודש נובמבר הודיעה רשות המסים על שני מקרים של מעצר אזרחים שסייעו ללקוחותיהם לייבא רכבי אספנות מחו"ל. השניים אינם מוכרים בציבור הרחב ולא הגיעו לחדשות ערוץ 2 כמו סמנכ"ל שופרסל, אך הם מוכרים בקרב קהילת האספנים. גם הם נחשדו בהונאת המכס על-ידי הגשת מסמכים כוזבים המנמיכים את שווי הרכבים. הכותרת "ייבא רכבים נדירים במסווה של גרוטאות" כמובן מוגזמת מאוד, אך די היה במקרים אלה כדי לשנות את מדיניות המכס באופן גורף מאותו מועד והלאה.

מתחקיר "גלובס" עולה כי בכל הנוגע ליבוא רכבי אספנות, בוחר המכס לפרש את החוק כרצונו בחוסר סבירות קיצוני, וממסה אזרחים המייבאים רכבים במאות אחוזים מעבר למס הקבוע בחוק, באמצעות שומות מוגזמות ולעתים אף מופרכות. המדיניות המסתמנת היא מדיניות של "שלם וניפגש בערעור".

לקו האש נשלח שמאי הרכב הירושלמי אריה זלטין, שכל שחרור של רכב אספנות מהמכס - מנמלי אשדוד וחיפה, מאז חודש נובמבר 2009 - עובר דרכו. לאחרונה מונו שני שמאים נוספים כדי להתגבר על העומס.

השמאי זלטין, כך נראה, קיבל הנחיה משולחיו להחמיר ולהעלות את רף מיסוי רכבי האספנות, כתגובת ברזל גורפת למקרי ההונאה שכביכול נחשפו. יום האיקס היה ה-23 בנובמבר - היום בו פרסמה רשות המסים על המעצר הראשון. מעדות שהגיעה ל"גלובס" עולה, כי אספן רכב שרכבו הגיע למכס ימים ספורים לפני התפוצצות הפרשה - זכה להערכה הוגנת מאת זלטין, ושילם מס בהתאם להצהרתו על שווי הרכב. מיד לאחר מכן החלו להצטבר עדויות על המהלך החדש במכס, שהינו בבחינת "שבירת כל הכלים". האם כמה תפוחים רקובים, שאשמתם טרם הוכחה, מצדיקה העמדת אנשים ישרים מן השורה בפני שוקת שבורה? האם חשיפת הונאות במס הכנסה מחייבת פסילת ספרים לכל הנישומים?

11,500 דולר על גרוטאה

כזה היה המקרה של ציפי, שרצתה להגשים חלום ישן ולאחר חיפוש באינטרנט מצאה את מבוקשה אצל דילר מקליפורניה. אומנם מצבו גרוע, הוא רקוב ואינו נוסע ומחייב עבודת שיפוץ ארוכה - אך יש בו פוטנציאל להיות רכב מיוחד ומהנה. ציפי שילמה לדילר 2,000 דולר עבור רכב אנגלי מסוג טריומף מדגם TR3, שנת ייצור 1959. במעמד הקנייה קיבלה ציפי חשבונית עסקה שתוקפה אושר בחתימת נוטריון אמריקני, שילמה וקיבלה בעלות על הרכב. עלות ההובלה במכולה מקליפורניה לישראל עלתה על שווי הרכב: 3,000 דולר.

התשלום למכס לאחר הגעת הרכב לנמל מתחלק לשניים: תשלום ראשון מיידי לפי הצהרה - וכאן שילמה ציפי כ-5,000 דולר מס (לפי כ-100% מס משווי הרכב בתוספת עלות ההובלה והביטוח), ותשלום שני לאחר בחינה פיזית של מצב הרכב וקביעת ערכו על-ידי השמאי. בעקבות השומה נדרשה ציפי לתשלום נוסף של 6,500 דולר, ובסך הכל שילמה תחת מחאה 11,500 דולר.

כך נימק המכס את קביעתו: "הרכב נבדק על-ידי שמאי האגף שקבע את ערכו, ועל כן נמצא כי ערך החשבונית אינו סביר".

לא עזרו הסבריה שהרכב נרכש תמורת 2,000 דולר, ושלכל היותר שוויו לפי מחירון רכבי אספנות בינלאומי מקובל מהוצאת "קראוס" (שנחשב ליקר במחירונים) הוא 3,120 דולר (לפי מצב רכב בדרגה 5 מתוך 6, בעוד הערכת המכס מתאימה לדרגה 3 במחירון). ציפי נאלצת להגיש ערעור בטענה ששילמה כ-25 אלף שקל יותר מהראוי.

גם חנן הרגיש על בשרו את מדיניות המכס. חנן ביקר בתערוכת הרכב השנתית בעיר הרשי בפנסילבניה, וחיפש רכב ישן ברמה תחזוקתית נמוכה, למטרת שיפוץ בארץ. הוא מצא רכב פורד סדאן מודל 1935, שמצא חן בעיניו למרות בעיות רבות שהתגלו בו והשקעה כספית גבוהה שדרושה להבאתו למצב סביר. לאחר מו"מ ארוך עם בעליו האמריקני, נקבע מחיר העסקה על 10,500 דולר. השניים פנו למשרד הנהלת התערוכה, והעברת הבעלות והתשלום התבצעו בפני נוטריון אמריקני, שאישר בחתימתו את הסכם המכר.

הפורד העתיקה נפרקה בנמל אשדוד ב-30 בנובמבר, כלומר שבוע בלבד לאחר "יום האיקס" - מאוחר מדי עבור חנן. תחילה שילם מס לפי הצהרתו - 10,500 דולר מחיר הרכב ועוד 2,000 דולר הוצאות הובלה, ובתוספת אגרות שונות שולמו בסך-הכל 49,878 שקל. בשלב השני, לפי הפרקטיקה החדשה, בוצעה הערכה פיזית של הרכב על-ידי השמאי זלטין, נפסל ערך הרכישה שהוצהר ונקבע לרכב שווי כפול. ערך הרכב בישראל נקבע על-ידי השמאי על 190 אלף שקל, ולצורך מכס על 20,500 דולר. את תוספת ההפרש במס, בסך 42,934 שקל, חנן נאלץ להפקיד בערבות בנקאית כתנאי לשחרור רכבו, עד שהוועדה תדון בערעור שהגיש.

מבט במחירון "קראוס" מלמד שרכב כמו של חנן במצב מוזיאוני (דרגה 1) אכן מתומחר ב-20,100 דולר, אולם רכב עם רקבונות בשלדה ופגמים רבים בצבע ופנים הרכב, כמו במקרה של חנן, לא יכול לקבל הערכה גבוהה מ-9,050 דולר (דרגה 3 מתוך 6) - כך קבע שמאי הרכב הפרטי ששכר חנן, דוד שמש.

"חובה לקבל את המחיר הנקוב בחשבונית"

האם על המכס חלה החובה להסתמך על הערך הנקוב בחשבונית המס? לדברי עו"ד ורו"ח שלומי ואקנין ועו"ד שי ברגר, מומחים למיסוי ממשרד עו"ד מאיר מזרחי, "על-פי הסכמי GATT שישראל חתומה עליהם (כחברה בארגון הסחר העולמי) ולפי הוראות פקודת המכס, הכלל הוא כי רשויות המכס מחויבות לקבל את המחיר הנקוב בחשבונות העסקה שהתקבלו מהספק בחו"ל, כלומר לקבל את מחיר העסקה כפי שנקבע בין הצדדים. הכלל הנ"ל חל גם כאשר מדובר בטובין המיובאים לשימוש עצמי, אלא שבמקרים מסוג זה מוטל על היבואן להוכיח מחירה של העסקה. בהתקיים מספר עילות ניתנת לרשויות המכס הסמכות שלא לקבל את המחיר החוזי, ולקבוע מחיר אחר. בתקנות המכס הדנות בחישוב ערכם של טובין שיובאו ביבוא אישי נקבע, כי רק בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין כאמור לעיל, ייקבע מחירם בידי מנהל המכס. כלומר, פסילה גורפת ומראש של המחיר החוזי וביצוע הערכת שווי לפי מיטב השפיטה של כלל הרכבים המיובאים ביבוא אישי, בלא הפעלת שיקול-דעת - איננה עומדת בתנאי החוק והתקנות שהותקנו על-פיו.

"בנסיבות אלה, יהיה למנהל המכס קושי רב לקבוע כי מחיר טובין מיובאים, לגבי כלל היבואנים, אינו זה שמצוי בחשבונות העסקה שהם הגישו - וזאת בהתבסס על קביעה לגבי יבואן ספציפי (שנתפס ברמאות - ר.פ) או קשיים כלליים בהערכות שוויים של טובים מסוג זה".

המכס אומנם יוכל לטעון כי למעשה אין פסילה גורפת ושבכל מקרה ומקרה נשלח שמאי להעריך את ערך הרכב המיובא - אך בנוסף לסתירה הפנימית שבטענה זו, הרי שריבוי מקרים אלה, כפי שאכן מתרחש דווקא בחודשים האחרונים, יקשה מאוד על המכס להגן על עמדתו בבית המשפט - שכן נדמה שהחריג הפך כאן לכלל.

המקרה של אלכס פבזנר מדגיש עד כמה רחוק הלך המכס במלחמתו ברמאות ובזיופים בתחום. אלכס ניסה את מזלו באתר המכירות הפומביות eBay, וחיפש לייבא מרצדס זולה מארה"ב. לאחר זמן מה זכה במבוקשו: מרצדס 280 SE מודל 1973, אותה רכש ב-730 דולר. סכום מצחיק? כך תיאר המוכר את הרכב ב-eBay: "בעל הרכב מת, והרכב נתרם לכנסייה. אין לנו שמץ של מושג מה עבר עליו. הרכב הועבר למגרש למכוניות משומשות ומאחר שלא נמצא לו ביקוש, הוא הועבר למכירה פומבית. הרכב נמכר כפי שהוא, לא מניע ולא נוסע, כל טענה בנוגע למצבו תידחה".

פבזנר העלה את הרכב על אונייה בקליפורניה, שילם 1,500 דולר עבור ההובלה ארצה - וקיווה לשחזר את ניסיונו הטוב במכס עת ייבא ב-2008 אופנוע אספנות ומוסה על-פי חשבונית הרכישה. לדבריו, כבר בחדר ההמתנה במכס זרקה לעברו מנהלת מחלקת יבוא אישי: "730 דולר?! כבר עכשיו אני פוסלת לך את החשבונית".

שמאי נשלח להעריך את שווי הרכב, ובעקבות זאת שלח המכס לפבזנר הודעה על פסילת מחיר רכב אספנות: "המחיר בחשבונית/הסכם אינו סביר מהסיבות הבאות: מבדיקת מחירוני רכב אספנות בינלאומיים עולה כי מחיר הרכב אינו מתאים לרמתו כרכב אספנות. בדיקתנו העלתה כי ערך הרכב לצורך חישוב מיסי היבוא הוא 6,000 דולר (כולל ההובלה)" - כלומר, שווי הרכב הוערך כפי 6 מהמחיר ששילם פבזנר.

"הם הרסו לי את החיים עם הטרנטה המסכנה הזו, שכבר 17 שנה שאין לה טסט", אמר פבזנר, שהגיש ערעור על החלטת המכס בו הוא מתעקש ששווי הרכב 730 דולר, ורק כדי להימנע ממשפט מוכן להתפשר על מחיר מחירון של 2,500 דולר, בהתאם לרכב ברמה 5 במחירון "קראוס". פבזנר, אגב, עד ליום זה לא ראה בעיניו את רכבו מעולם.

אספנים דוחים תוכניות

ממקרה נוסף שהגיע לידי "גלובס" עולה, כי דני לוי, שרכש בארה"ב מרצדס 450 SL מודל 1980 לא משופצת במצב בינוני, שילם עליה 4,500 דולר וכן עלות הובלה של 1,500 דולר - חשבונית הרכישה שלו נפסלה אף היא בטענה כי "מחיר העסקה אינו ריאלי". נקבע כי רכבו מוערך לצורך מס בסך של 16,900 דולר בתוספת ההובלה, כלומר כמעט פי ארבעה ממחיר הרכישה. לדברי עמיל המכס של לוי, שהיה נוכח בזמן הבדיקה הפיזית של הרכב, השמאי כלל לא הצליח לפתוח את מכסה המנוע - אך השומה יצאה לדרכה בכל זאת. בערעור שהגיש דורש לוי להכיר במסמכים שהגיש ולחליפין להעריך את הרכב על סמך מצבו הפיזי האמיתי.

תופעת יבוא רכבי אספנות (בני 30 שנה ומעלה) ועימה התפתחות התרבות המוטורית בארץ צברה תאוצה בשנים האחרונות, ומספר הרכבים עלה מדי שנה בעשרות אחוזים. בשנת 2009 ייובאו 190 רכבי אספנות. לרכבים אלה אסורה התנועה בין 7 ל-9 בבוקר בימי חול, ובעליהם מנוע מלמכור אותם במשך 3 שנים. המדיניות הנוכחית של המכס מאיימת לחסל את יבוא רכבי אספנות, וכבר נודע על אספנים שביטלו תוכניותיהם להגדיל את האוסף עד יעבור זעם, או עד שיובא הנושא להכרעת בית המשפט.

רשות המסים: "קיים סיכון גבוה להצהרות כוזבות"

רשות המסים מסרה ל"גלובס" בתגובה: "פקודת המכס, תקנות המכס והוראות הדין הבינלאומי מסמיכות את המכס לבצע בדיקות בטובין המיובאים לישראל בהתאם לשיקול-דעתו. רכבי אספנות הם טובין שקשה לאמוד את שוויים בחו"ל ובישראל, וקיים סיכון גבוה להצהרות כוזבות.

"החלטת המכס בשלב זה, לבדוק את כל הרכבים על-ידי שמאי, נועדה להוסיף נופך מקצועי המטייב את החלטת המכס הן לגבי קבלת ההצהרה והן לגבי קביעת המחיר בישראל, בהתאם לפקודת המכס והתקנות, כאשר יישום החקיקה נעשה על-ידי פקידי המכס תוך בחינת חוות הדעת של שמאי מוסמך ומקצועי שנבחר כדין.

"החלטת המכס לבדוק את כל רכבי האספנות בשלב זה אינה סותרת את האמור בפקודת המכס והסכם GATT. ככל שיש חשד מבוסס לגבי הערך המוצהר, פונה פקיד המכס בכתב ליבואן ומציג בפניו את הסיבות שבהן הוא סבור שקיימת בעיה לקבל את ערך העסקה. בהודעה זו מיידע פקיד המכס את היבואן על כוונתו לקבוע את ערך העסקה בהתאם למחיר הרכב בארץ. לאחר קבלת המסמכים, פקיד המכס מודיע ליבואן על החלטתו ועל זכותו להגיש ערר תוך 30 יום... יצוין שוועדת הערר קיבלה חלק מהעררים לגבי רכבי אספנות.

"הכלים שעליהם נסמכת הערכת המכס הינם: מחירונים של רכבים בחו"ל ובישראל, הצעות מחיר באתרי אינטרנט, מידע לגבי דגם הרכב הספציפי באינטרנט, בדיקה פיזית של הרכב וכו'. לגבי רכב שהצהרתו לא התקבלה, המכס קובע את ערכו מחדש בהתאם למחיר המוערך בשוק הישראלי. החלטת ועדת ערר, לרבות המסמכים עליהם נסמכה, פתוחה בפני היבואן והוא רשאי לקבלם על-פי בקשתו.

"כמות הערעורים אכן גדלה מטבע הדברים, בשל שיעור בדיקות גבוה. לעניין האישור הנוטריוני, למיטב הבנתנו נוטריון אינו מאשר את אמיתות העסקה או תוכן המסמך עליו היבואן חתום, אלא בית המשפט הוא המוסמך לעשות זאת.

"לאור חקירות שבוצעו, הגענו למסקנה כי זו הדרך הנכונה ביותר לטפל ברכבי אספנות, בין היתר בשל הייחודיות של רכבי אספנות והקלות היחסית בה ניתן להגיש מסמכים כוזבים למכס.

"יחד עם זאת, אנו בוחנים את עצמנו כל הזמן, וקיימת האפשרות שנחליט כי שימוש בחוות-דעת של שמאים הינה התנהלות זמנית בלבד".

בקשת "גלובס" לקבל את תגובת השמאי זלטין נדחתה בטענה: "שמאי הרכב שהוזכר ושניים נוספים ממלאים תפקיד עבור המכס, ואין אנו מאשרים לפנות אליהם".

בית המשפט חייב את המכס להחזיר כספים

בית משפט השלום בירושלים, מפי השופטת אנה שניידר, קיבל ב-2008 תביעה של יבואן רכב לשימוש עצמי שחויב במס מעבר לסכום שבחשבונית (א 9730/07).

כך נימקה זאת השופטת שניידר: "ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי לצורך חישוב המסים החלים עליהם יהיה ערך העסקה כמשמעותו בסעיף 132 לפקודת המכס... דהיינו המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין בעת מכירתם ליבואן... החשבונית שצורפה על-ידי התובע נראית על פניה תקינה, ואינו עולה חשד לקשר בלתי תקין בין התובע לבין המוכר אשר עלול להצביע על כך שערך העסקה המוצהר איננו אמיתי. לפיכך מן הראוי היה לקבוע את ערכו של הרכב לפי הוראות תקנה 2(א), דהיינו המחיר ששולם בפועל בתוספת דמי ההובלה".

בית המשפט הורה למכס להחזיר לתובע 26 אלף שקל.