שום סיבה להעלות ריבית עכשיו

רונן מנחם הוא מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, מזרחי טפחות

אין צורך להעלות ריבית כעת. צעד מעין זה בעיתוי הנוכחי אף עלול להתברר מקח טעות.

במשק אין כרגע סימנים לאינפלציה, ההתאוששות הכלכלית טרם התבססה והמצב בחו"ל לא ברור. כמו כן, העליות בדיור ובמניות לא קשורות בהכרח בריבית הנמוכה והן עשויות להיבלם גם בלי עליית ריבית.

• ראשית, אין סימני אינפלציה. לעיתים נראה שהחששות מוגזמים

1. השכר למשרת שכיר ירד 3%, במחירים קבועים, ברביע האחרון אשתקד.
2. המחירים שנקבעים בתוך המשק, בתלות בביקוש ובהיצע המקומי, עולים בקצב נמוך מ 3%.
3. בחודשים האחרונים, רוב סעיפי המדד נמצאים בקו ירידה.
4. אין לחצי עלויות: מדדי המחירים ליצרן, ללא דלקים, ומחירי התשומה בבנייה למגורים, ללא שכר עבודה, עלו 1% ו 0.4% בלבד, בשנה החולפת.
5. העלייה בכמות הכסף נבלמת: אמצעי התשלום עלו 32% בשנה החולפת, אך השילו 3% ב-2010.
6. שני מודלים שמפרסם בנק ישראל מייצגים אינפלציה בשיעור שבין 0.3% ל-1% ב 2010, נמוך בהרבה מההערכות הרווחות.

• שנית, ההתאוששות הכלכלית טרם התבססה. החגיגות מוקדמות מדי. מדדי הייצור התעשייתי, פדיון המסחר והשירותים, המכירות ברשתות השיווק ועוד משרטטים תמונה חיובית, אך נתוני סחר החוץ בשלושת החודשים האחרונים, לדוגמא, שאני מוצא שהם מהימנים למדי באיתור תפניות, מציבים מספר תמרורי אזהרה

1. האטה קלה בייבוא חומרי הגלם, אינדיקציה מקדימה למדד הייצור התעשייתי.
2. האטה משמעותית בייבוא המכונות והציוד, אינדיקציה מקדימה להשקעה בנכסים קבועים בענפי המשק.
3. האטה חדה בייבוא מוצרי צריכה בני קיימא, אינדיקציה מקדימה להוצאות משקי הבית.

• שלישית, המצב בחו"ל לא התייצב. מדדים שמחשב OECD ומכון Conference Board מאותתים על התאוששות, אך לאחר גל ראשון של עליות חזקות, הם נבלמים לאחרונה.

  בנוסף, מדינות שהכלכלה הגלובאלית בונה עליהן, כגון סין והודו, נוקטות לאחרונה צעדי ריסון נמרצים. לבסוף, בכל פעם שמדינה חשובה נוקטת צעד שמאותת כי החלה באסטרטגיית היציאה, שוקי הון מזדעזעים, כך שהעולם לחלוטין לא משוכנע שכלכלתו חזקה דיה ותסתדר ללא סיוע.

  בנק ישראל מדגיש, שחלק לא מבוטל מהנחת העבודה שלו, לפיה תירשם התאוששות בתוצר ב-2010, תלוי בתמיכה שתתקבל מחו"ל. בשלב זה, לא ניתן להבטיח זאת. לראיה, ייצוא מוצרי הטכנולוגיה העילית, ההווים 1/2 מסך הייצוא התעשייתי, ירד 18% בשלושת החודשים האחרונים, לאחר עליות נאות קודם לכן.

  בהקשר זה, העלאות ריבית נוספות עלולות להחריף את הבעיה, שכן סביר שבעקבותיהן יתחזק משמעותית שער השקל כנגד הדולר, כך שתחרותיות החברות הישראליות בחו"ל תישחק.

• רביעית, הקפיצה במחיר הדיור הייתה תוצאה של גידול בביקוש והיצע מצומצם וקדם לה דשדוש במשך עשור. בנושא זה עסקתי בטורים קודמים.

  לאחרונה מתקבלות אינדיקציות לשחיקה מסוימת בביקוש הפוטנציאלי ומנגד ההיצע גדל (בתגובה לגידול קודם בביקוש), כך שהמחסור מצטמצם. הדבר משתקף, לדוגמא, בחודשי ההיצע, שעלו 10% בחצי השנה האחרונה, לאחר שצללו 30% קודם לכן. עלייה זו מפחיתה את הסיכוי לעליות נוספות במחיר הדיור בחודשים הבאים.

לבסוף, שוק המניות עולה לא רק בשל האלטרנטיבות הלא אטרקטיביות, שנזקפות, במידה לא מבוטלת, לחובת הריבית הנמוכה, אלא גם בשל ההילה האופפת את המשק, ומתבטאת בכותרות, בהמלצות ובכתרים שקושרים לו ולמדיניות הכלכלית הננקטת בו.

רושם חיובי זה מגובה בנתונים כלכליים מרשימים, אך דווקא בשל כך, אם יופיעו מכשולים בדרך (כאמור, נתוני סחר החוץ מתריעים מפני מצב כזה), המניות עלולות לרדת שנית, גם אם הריבית לא תשתנה.