צעירי רשות השידור על מקום עבודתם: "אפשר ללמוד פה הרבה"

הם גרים בירושלים, אומרים כל יום "בוקר טוב" לדליה מזור ואוכלים שניצל במזנון בצהריים. ועם זאת, יש להם כמה עשרות שנים עד שיגיעו לגיל הפנסיה. צעירי רשות השידור, יש דבר כזה, מנסים להראות שמקום העבודה שלהם עדיין רלוונטי.

בעוד רשות השידור מעלה לדמיון הקולקטיבי דמויות של טכנאים עטויי שיבה, שמפוצצים דו"חות על שעות נוספות ומפנטזים על רפורמה שתשלח אותם הביתה, בני גילאי ה-20 וה-30 ברשות מקפידים להבהיר, כי זה מקום העבודה המועדף עליהם.

תוכנית ההבראה המתוכננת ברשות נועדה בעיקר בשבילם. הם מרוויחים כ-7,000 שקל בממוצע בחודש, בזכות עשרות שעות נוספות בחודש. עבור רבים מהם, רק מחצית מסכום זה מוכרת לתנאים הסוציאליים. הסדרי הפרישה והעזיבה אינם נוגעים לדור הצעיר של הרשות.

ואם אכן יתרחש אותו שינוי עמוק ברוממה, הם אלו שיהוו את הבסיס לשידור הציבורי החדש. בינתיים, הם שומרים בבטן את מה שיש להם על הבירוקרטיה, הפוליטיקה הפנימית והציוד המתפרק, וחולמים רק "שיספרו אותם", כמו את חבריהם בערוצים המסחריים. רשות השידור, הדור הבא.

רן בנימיני: "השידור נפגע, וזה לשפוך את התינוק עם המים"

תפקיד: כתב בכנסת של "קול ישראל"

גיל: 32. מצב משפחתי: רווק. מגורים: ירושלים

בנימיני הוא אחד מסמלי הסערה ברשות. לאחר רעש האדמה בהאיטי, הוא נשלח לאי מוכה האסון עם טייפ רעוע וללא טכנאי. במחאה על הפרת הסכם העבודה עמם, טכנאי קול ישראל סירבו להעלות את הכתבות שהכין. "הקלטתי דיווחים אבל לא קיבלו אותם, או דברים ששלחתי במייל", הוא מספר ל"פירמה", "נאלצתי לדווח דיווחים טלפוניים".

בכתבה ששודרה בתוכנית "המקור" בערוץ 10, אמר נציג הטכנאים כי הרעיון היה בעצם להוכיח את כוחו של הוועד על גבו של בנימיני. "אני לא רוצה להצטייר כמי שמוביל מאבק. אני לא מוביל מאבק נגד עמיתי לעבודה", אומר בנימיני, "כשחזרתי כתבתי מכתב פנימי שנתלה על לוחות המודעות והפנה את הזרקור לאופי המאבק. זה מאבק צודק, אבל השאלה היא איך עושים את זה. אני לא חושב שהצורה בה נעשה המאבק מועילה. אני חושב שעל תוכן בקול ישראל ובכלל, צריכים להיות אחראים עיתונאים, לא אף אחד אחר".

הוא נמצא ברשות השידור מאז גיל 23. את דרכו החל כקריין במוקד התנועה, וב-2003 מונה להיות כתב משטרה, תפקיד שבו שימש עד לתחילת 2008, אז התיישב בתפקידו הנוכחי. "להיות כתב ברשת ב' היה חלום שלי", הוא אומר.

לדבריו, העבודה בקול ישראל אינה מורכבת כפי שנוהגים לחשוב. "עד העיצומים לא היו מאבקים יומיומיים. יש הסכמים שנקבעו מאז שנולדתי, כמו למשל שאי-אפשר לערוך כתבה לבד, או שכל נסיעה לחו"ל חייבת להיות בצירוף טכנאי. אין ספק שזה לא מקום בריא, אלא מקום שצריך להבריא אותו. אבל אם יש לי דברים שאני חושב שצריך לשפר, אני אומר אותם ודברים זזים".

* ניסו להתנקם בך על המכתב?

"ממש לא. חלקם אמרו לי שאני צודק, לא הרגשתי טינה. לא תקפתי אף אחד אישית. כתבתי שיש לי הערכה לטכנאים, אבל הדרך שבה הוועד שלהם פעל מזיקה. השידור נפגע וזה לשפוך את התינוק עם המים".

* איך המשבר משפיע על העבודה שלך מול הפוליטיקאים בכנסת?

"אני משתדל לא להיכנס לשיחות עם פוליטיקאים על מצב הרשות, כי אני לא חושב שזה בריא. אני חושב שמה שקורה עכשיו עם כל ההתערבות של הפוליטיקאים, רק מנציח את מה שהרשות מנסה להימנע ממנו. אני נגד התערבות מכל סוג שהוא".

* אתה מרגיש התערבות פוליטית בעבודה שלך?

"אני בהחלט מרגיש שאני עובד בכלי תקשורת חופשי. אני חופשי בעבודה שלי ואני שמח על זה. יכול להיות שהלחצים מגיעים לבוסים שלי - אבל שם הם נעצרים".

* אתה רואה את העתיד שלך ברשות?

"רשת ב' היא עדיין רשת החדשות המובילה בישראל. אני חושב שזה נכון מבחינת ההתייחסות של המאזין, קובעי ההחלטות והאנשים שאנחנו מסקרים. עובדה, שגם כשאי-אפשר היה להעלות אנשים בטלפון, אנשים בחרו להגיע לאולפן. ההווה שלי הוא בקול ישראל וזה ברור".

ורד פלמן: "התחושה היא שמי שעומד בראש המדינה לא באמת רוצה שתהיה רפורמה"

תפקיד: כתבת כללית ב"מבט"

גיל: 28. מצב משפחתי: רווקה. מגורים: ירושלים

"אין התערבות פוליטית", אומרת פלמן - כבר 5 שנים ברשות השידור, "אבל יש התערבות של המנכ"ל בתוכן".

* איך זה בא לידי ביטוי?

"אני לא מרגישה את זה ביום-יום ויש יאמרו שזה מתפקידו. לא הרגשתי מעולם הנחתה של ח"כ או שר, אבל התערבות מנכ"ל יכולה להיות גם פוליטית. מרגישים את זה בדגשים, כמו לדוגמה שרצוי וראוי לתת מקום לאייטם מתחום השירה היהודית. זה סוג של בקשה שהמנכ"ל מסב את תשומת לב העורכים אליה. אבל נראה לי שיש דברים דומים גם במקומות אחרים, כי זה מנכ"ל. לא נתקלתי בדרישה לא לשדר משהו בגלל דרישה של פוליטיקאי, בפירוש לא".

פלמן החלה את עבודתה ברשות כתחקירנית בתוכנית "היום בחדשות" עם גאולה אבן, ולפני שנה וחצי הפכה לכתבת. "כמי שגדלה במערכת, יש בזה המון יתרונות", היא אומרת, "זו מערכת עם הרבה מאוד אנשים ותיקים שיש הרבה מה ללמוד מהם, להתייעץ איתם, להבין מה היא עיתונות במובן הקלאסי. העיתונות היסודית שנאמנה לעצמה ללא מניעים של רייטינג או פרסום".

* אין הבדלים בתפיסה ביניכם לבין המבוגרים?

"מבוגר זה יחסי, רוב עורכי 'מבט' צעירים, ואתה לומד להתאים את עצמך לרוח העורך. לגבי הצלמים והטכנאים, הם מצלמים הרבה פעמים בצורה יוצאת מן הכלל וחלק ניכר מהם צילם סרטים ודרמות. מצד שני, בגלל שהם מצלמים 40 שנה, הם אולי שבעים וראו הכול, הם איבדו את האנרגיות. בשביל הצעירים זה משהו חדש, בשבילם זה שוב אותו אייטם. אבל אפשר ללמוד מהם המון".

* מי אשם במצב שאליו הגיעה הרשות?

"הציבור חושב שהעובדים הם האשמים במה שקורה פה, אבל זו לא התמונה במלואה. יש אלמנטים של ההנהלה, יש הסכמים וחוקים שנחתמו לפני עשרות שנים, ולכן קשה לעבוד, אי-אפשר להפיל הכל על העובדים. התחושה שלנו, היא שמי שעומד בראש המדינה והאוצר לא באמת רוצה שתהיה פה רפורמה".

עמרי אפרים: "אני תופס את התפקיד שלי כעובד ציבור"

תפקיד: עורך ותחקירן

גיל: 28. מצב משפחתי: נשוי. מגורים: ירושלים

חלק ניכר מהזמן של עמרי אפרים, עורך ותחקירן בערוץ 1, הולך על מענה לטלפונים של צופים. "אנחנו מקבלים המון טלפונים מאנשים, שנפתור להם את הבעיות", הוא מספר, "אני תופס את התפקיד שלי כעובד ציבור ולכן אני מתייחס אליהם יותר משהיו מתייחסים אליהם בערוץ 2 או 10. אני ממש מרגיש שזה התפקיד הציבורי שלי".

אפרים החל לעבוד ברשות בגיל 25, ופגש בה גם את אשתו. "גם אם אשתי לא היתה עובדת כאן, הייתי מאוד חרד למקום", הוא אומר, "אני נמצא פה שעות ארוכות והשכר לא משהו, אבל אני בכל זאת חושב על המקצוע כקריירה. המקום הזה הפך להיות באופן טוטאלי החיים שלי".

את מבחני הכניסה לקורס הכתבים הוא עבר, אבל לא התקבל משום שעדיין לא החזיק בתואר אקדמי, אותו השלים בינתיים. "אחרי שבועיים התקשרו אלי ואמרו שמחפשים תחקירנים". היום הוא משמש בתפקיד כלאיים ייחודי לערוץ 1 - הוא גם תחקירן במבט, תפקיד זוטר יחסית, וגם עורך תוכנית שבועית: "שישי בחמש" בהובלתו של אורי לוי.

"יש כאן אנשים צעירים שנותנים את מיטב ימיהם לטובת המקום. יש בעיה שהדברים לא מסונכרנים היטב, בגלל בעיות אובייקטיביות של המקום. אני רואה אנשים שעובדים פה 30 ו-40 שנה ויש לי המון כבוד אליהם. יש הרבה נשים וגברים שלא התחתנו כאן מעולם, כי אלה החיים שלהם. האנשים האלו נראים כמעמסה על גב האוצר ואני מרגיש שצריך לתת להם את הכבוד", הוא אומר.

* איך לא נותנים לקלקולים לא להשפיע על המוטיבציה?

"אני מנסה לשמור על עצמי ולהשקיע את עצמי, ברור שכשאתה חי במערכת שיש בה בעיות, אתה צריך לשמור על עצמך. לא מזמן פרסמו את שכר הבכירים ברשות השידור, ומהתמונה הצטייר כאילו עובדי הרשות הם חבורה של אנשים שמשחקת שש-בש ומקבלת ים כסף. אני עובד פה כל היום וקורע את התחת ומקבל שכר לא הולם בלשון המעטה, כך שיש הרבה תפיסות לא נכונות לגבינו".

אחרי הרפורמה, אם תקרה, ייפתחו בפני צעירי הרשות גם הרבה יותר אפשרויות קידום. "חלק ממסלול הקידום של בן אדם נעצר פה", מספר אפרים, "בגלל שיש לך קאדר עצום של אנשים יותר מבוגרים, מסלול הקידום שלך תלוי באנשים שיש לפניך. לא ייקחו ילד כמו גיא סודרי לערוך פה מהדורה".

גם אפרים דוחה טענות על יחסי איבה במסדרונות. "המקום הוא בלתי אמצעי בקשר בין האנשים. יש התערבבות בריאה, באתי לעבוד עם גאולה אבן ב'היום בחדשות'. היא מדהימה. יש יחס מאוד אישי, מיד מקבלים אותך למשפחה".

* אתה רואה את עצמך עובר לערוץ מסחרי?

"ממש לא. אני מתעב תופעות כמו רפי רשף, למשל, כשמתחילים עם הדברים הצהובים והכול טובל בצהוב. רשות השידור בשבילי היא אידיאל. אני רוצה לעבוד ברשות שידור מתוקנת".

דניאל אופיר: "אם אתה מרים את העיניים מהשוטף אתה יכול ללמוד כאן הרבה"

תפקיד: כתב בירושלים, ערוץ 1

גיל: 32. מצב משפחתי: רווק. מגורים: ירושלים

"אנו הצעירים, נמצאים במקום שבו אנחנו משלבים בין ניסיון העבר של המקום לעכשוויות שיש בחדשות 2 או 10", אומר דניאל אופיר. "זה מקום שעושים בו חדשות, למרות עייפות בחלק מהדרגים. וכשעושים חדשות זה אנרגיות וזה רצון למצוא את הניוז. לפעמים זה מורכב ולפעמים יש קצת קונפליקטים בין הרצון לעשות הכי טוב את החדשות, לבין חוסר באמצעים".

* יש לכם יתרונות על פני ערוצים אחרים?

"דפוסי המחשבה דומים. גם אנחנו מחפשים את האייטמים המעניינים, אבל אצלנו מושפעים מגישה יותר ותיקה, ששמה בפרופורציות דברים. שלא תמיד הצהוב הוא מה שחשוב. זה נכון שמעל שכבת הגיל שלנו יש אנשים שעובדים 30 שנה במקצוע, ושהמקום פחות דינמי ממקומות אחרים, אבל לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. יש כאן אנשים עם המון ניסיון ואם אתה מרים את העיניים מהשוטף אתה יכול ללמוד הרבה, ואת זה אין במקומות אחרים".

* ואיפה החיסרון של זה?

"לא תמיד אפשר לעשות את מה שרוצים. אנחנו עובדים במערכות 'קאט טו קאט' בווידיאו ולא בעריכת מחשב, וזה פוגע ביכולת לעשות כתבה מושקעת, למשל משהו מורכב יותר עם מוזיקה".

אופיר הגיע לרשות השידור לפני שנתיים, כשהחדשות המקומיות עברו להפקתה. את הקריירה התקשורתית שלו החל בקורס כתבים ברשות השידור, שלאחריו מצא עבודה בחדשות המקומיות. "יש הבדל בגודל האייטמים, בחדשות המקומיות מתעסקים בנושאים קטנים יותר אבל בגדול העבודה היא די דומה", הוא מספר, "לוקח אותו זמן לעבוד על אייטם, ועובדים באמת קשה. עבדנו עם אותם צוותים, כך שכשהגעתי ל'מבט' הכרתי כבר את האנשים".

* איזו הסתגלות דורשת העבודה בערוץ 1?

"אתה עובד עם אנשים שהתחילו לעבוד הרבה לפני שנולדת. הם עושים את אותה עבודה שנים רבות. בהתחלה אתה חושב שאתה הכתב ובא להגיד מה לעשות והמבטים הראשונים היו, 'מי אתה שתגיד לנו איך לבנות כתבה?'. תמיד יש דין ודברים בין עורך לכתבים או בין כתב לצלם. בהתחלה זה היה 'ככה זה וזהו', כי הם עושים את זה 30 שנה. אחרי תקופה לומדים להכיר אותך ולעבוד יחד. הרי גם הכתבים, היו אותם כתבים במשך שנים. אחרי זמן הסתגלות לומדים לקבל את זה. אני לומד לתת להם את הספייס שלהם והם לומדים את היכולות שלי".

הרפורמה המדוברת, דרושה לדעתו בעיקר מנקודת-המבט המוראלית. "כשיודעים לאן הולכים, זה יעזור. יתעל את האנרגיות למקומות הנכונים", הוא אומר, "אני בסך-הכל אוהב את העבודה ומאוד מאמין בשידור הציבורי, אבל חייבים לעשות פה רפורמה ואני מאוד מקווה שזה יקרה, כי אנחנו במין כן-לא כזה לא ברור. אני מקווה שערוץ 1 יהיה כלי תקשורת משמעותי יותר מעכשיו. טוב לי פה ואני חושב שזו במה מצוינת. הקושי ברור, אבל אני לא מחפש את היציאה הכי קרובה החוצה".

תמר אלמוג: "בקהילה המשפטית אנחנו נתפסים כרלוונטיים מאוד"

תפקיד: כתבת משפט, ערוץ 1

גיל: 31. מצב משפחתי: נשואה. מגורים: תל-אביב

אלמוג היא תופעה נדירה בקרב חבריה לדור הצעיר ברשות השידור: יוצאת גלי צה"ל שבחרה ברוממה על פני מערכות העיתונים או השידור המסחרי.

"יש משהו דומה בגלי צה"ל וברשות השידור, מבחינת זה שיש דור מבוגר וצעיר וזה יתרון", היא אומרת, "זה שילוב שמאפיין שידור ציבורי. תמיד רציתי לעסוק בתקשורת ולהיות עיתונאית. אני עושה היום משהו שמשלב את שני הדברים, את מה שאני הכי אוהבת לעשות ולא מתעסקת בלעבור למקום אחר".

לדבריה, "זה כבוד מאוד גדול להגיע למקום כזה, שמעתי דברים טובים ועדיין הופתעתי לטובה. הרבה אנשים בערוץ 1 הם אנשים שעשו מילואים בגל"צ, אז יש את הזכות לפגוש אותם שוב, זה היה מאוד נחמד שאנשים כאלה מפרגנים ואומרים מילה טובה".

מהדורת "מבט" הראשונה שלה, היתה גם הראשונה אותה הגישו ינון מגל ומירב מילר. לפני כן למדה משפטים תוך כדי עבודה בתפקידים שונים בתחנה הצבאית. לערוץ 1 הגיעה לאחר שכתבה טורים בנושאים משפטיים והגישה בו פינה משפטית.

"אני מסתובבת המון בבית המשפט, שם אני מרגישה מאוד רלוונטית", היא דוחה טענות על היעדר הכוח של ערוץ 1, "רייטינג הוא לא חזות הכול. הפלטפורמה שאני עובדת בה מאוד מכובדת, וזה חשוב לי. אם תסתכל גם על התגובות שאנחנו מקבלים, אנשים רואים אותנו, ובקהילה המשפטית אנחנו נתפסים כרלוונטיים מאוד".

ובכל זאת אומרת אלמוג, "אני לא חיה ב'לה-לה-לנד', אני יודעת שצריך לשפר ויש מה לעשות. אבל אנחנו כן נאבקים על סיפורים, לא מרגישים מחוץ לתמונה. כל המצב שהיה לאחרונה והחששות לגורל הרשות, השפיע על מצב-הרוח. היתה תחושה של חוסר ודאות וזה היה מאוד מורגש. אבל אתה מודע לעובדה שאתה מחוייב יום-יום למהדורה. כשיש חוסר ודאות אתה מתמודד עם עוד דברים וזה משפיע, אבל המאבק הוא להמשיך ולשדר בשידור הציבורי".