קברים אישיים - מותרות; תתחילו להתרגל: מכפלה או סנהדרין?

תכנית המתאר הארצית לבתי-עלמין (תמ"א 19), שאושרה בשנת 1989, הגדירה בתחום מחוזות תל-אביב ומרכז שבעה אתרים, שיועדו כבתי קברות.

מינהל מקרקעי ישראל, בשיתוף עם מינהל התכנון במשרד הפנים, יזם סקר שמממצאיו עולה שאין יכולת לממשם, הווה אומר, שיש לחפש מקומות קבורה אחרים בתל אביב.

הקבורה המקובלת בדורות האחרונים נעשית על פני מפלס קרקע אחד ב"קבורת שדה". מספר הקברים בדונם משתנה על פי תנאי השטח ופיתוח שטחים ציבוריים ושבילים. בקבורת שדה נקברים בממוצע כ-270 נפטרים בדונם. על פי הנחה זו, יש להקצות לצורכי הקבורה בישראל לפחות 126 דונם לשנה ובהתאם לקצב גידול האוכלוסייה כ-3% לשנה מדובר בעשרות אלפי דונם שיש להקצות לקבורה עד 2020.

על פי התוכנית המתגבשת יתווספו כ-2,700 דונם לצרכי קבורה באזור המרכז ותל אביב. תוספת זו נותנת מענה לקרוב ל-2 מיליון קברים בקבורה רוויה. קבורה רוויה אפשרית במספר דרכים: קבורת מכפלה - קבורה זוגית של שני בני זוג בנחלת קבר אחת קבורת בן הזוג מעל רעהו וביניהם אדמה, קבורת סנהדרין - קבורה בכוכים שנחפרו ונוצקו בצלע ההר ובמורדותיו וקבורה רמה - קבורה במשטחים מדורגים שעליהם אדמה.

התוכנית מייעדת שטח לבתי עלמין באתרים הבאים: במזרח נתניה, באזור התעשייה בנימין, במחלף יבנה דרום, באתר בשורק, בגבעת ברנר ובמועצה האזורית דרום השרון, באזור תע"ש ואתר נוסף בין מחלף כביש 531 וכביש 20.

התוכנית גורעת מהתמ"א שטחים שיועדו לבתי עלמין ברמת אביב, באזור, בכפר קאסם ובגן רווה זאת כיוון שאתרים אלה נמצאו כבעלי ישימות נמוכה.

במקביל, מכין משרד הפנים בימים אלה הוראות לתכנון בתי עלמין בקבורה רוויה על מנת לחסוך בשטחי קבורה.

על פי הוועדה הבין משרדית לענייני קבורה, בישראל נפטרים מדי שנה כ-35,000 יהודים. הקבורה נעשית ע"י כ-600 חברות קדישא, שמתוכן כ-500 מהן הנן יחידות המשתייכות למועצות הדתיות. הקבורה בישראל הנה באחריות מספר גורמים ביניהם: משרד הדתות, המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הפנים, מנהל מקרקעי ישראל והרשויות המקומיות.

הקרקעות המוקצות לקבורה נמסרות ע"י מנהל מקרקעי לחברות הקבורה המאושרות בהתאם לחוק. הפיתוח נעשה על ידי ובמימון חברות קדישא, שכן הוצאות יום הקבורה ממומנות הבתאם לחוק, על ידי המוסד לביטוח לאומי.