כליל השלמות: אוכל משובח ביישוב האקולוגי כליל בגליל

אם מתחשק לכם לכבוד חג האביב לצאת לחרות מאורות הניאון של הקניונים, מרשתות הענק ומהבלי העולם המודרני, כדאי שתטפסו צפונה: ביישוב כליל שבגליל - המקום הכי קרוב לוודסטוק שיש בישראל - תוכלו ליהנות מפריחה, מאווירת בראשית ומאוכל משובח

שלטי עץ צבעוניים בסגנון המערב הפרוע, מוצבים בכניסה ליישוב כליל בגליל, היישוב הכי קרוב לוודסטוק שיש בישראל. כדי לטפס אליו, צריך לסגת מהכביש הראשי לטובת דרך צדדית ויפה, המתפתלת ליישוב בינות עצי כליל החורש מחופים בוורוד. אלה מנסים להחזיק בכל כוחם בשארית הפריחה, עד חג הפסח, עת ישטפו בני ישראל את דרכי הצפון.

קשה להתעלם מתחושת השלווה הסטואית הפוקדת את הנפש כבר בכניסה ליישוב. אולי בזכות המפגש עם מרחבי הבראשית האינסופיים או אולי בשל הידיעה שכאן חיים התושבים הרחק מאימת המותגים והגלובליזציה, ובהרמוניה עם הטבע. מי יותר ומי פחות. כך או כך, להתפרנס חייבים, ועל כן צצו להם צימרים, מסעדות, גלריות ושלל אטרקציות למבקר, שעייפה נפשו מאורות הניאון של קניונים, מרשתות ענק ומהבלי העולם המודרני. לכבוד חג האביב, שאין מתאים ממנו לטיולים קטנים ולאוכל טוב, הנה שתי המלצות למזון ולמשקה ביישוב האקולוגי כליל.

עולים על טול

מקבץ כוכבים וירח זורח הם החשמל הטבעי של תושבי כליל. היישוב אינו מחובר לחברת החשמל, ואת האנרגיה מפיקים כאן מהשמש. בחסות המאורות הטבעיים הללו, פילסנו דרכנו בלילה בהיר במיוחד אל טול, המסעדה של ניר גבעתי, שלשונות אש כתומות בקעו מהטבון שלה - טבון מוסק עצים המפיק את תפריט המסעדה.

הקרירות שבאוויר חוממה בעזרת קמין עצים, פריט הכרחי למיקום שבו מזגנים אינם אופציה. רשמנו לעצמנו הערה ביומן לזכור שגם אין מזגנים בלהט הקיץ.

מדהים באיזו זריזות מתמכרים לאווירה המרגיעה שמשרה האזור. השקט ויבבות התנין הם המוזיקה הטבעית של המקום, ואם עוצמים חזק את העיניים יש מי שאולי יצליח לדמיין את הגיטרה של ג'ימי הנדריקס בוכה.

התפריט של טול פשוט וממוקד. כיכרות של לחם בסיסי וטוב מהטבון, כמה מנות ראשונות, עיקריות של קדירות בשרים ועוד כמה מחוות לצמחונים ולאוכלי דגים.

אהבנו את העובדה שיש רק שני יינות מקומיים בתפריט - האחד של יקב כליל המקומי, והשני שנשא את השם הרומנטי "midsummer eve" של יקב עבייה מהרכס הסמוך. יש משהו נכון בלהציג את תוצרת הטרואר המקומי, גם אם הוא מהוסס ובתחילת דרכו.

גבעתי, ספון במטבח בעל החלון הפעור, הוא מהטיפוסים המחוספסים המסרבים להתחנף לקהל. מתאים לו לעסוק באוכל קדמוני משהו, כמו נתחי בשר דשנים, הספונים בקדירות שישנו בלילה בטבון.

דווקא המנות הראשונות גילו רוך ואיפוק בטעמים - עגבניות קמוטות שבשרן הפך למתוק ולחרוך במילוי גבינת צאן וריחן, מינימום תיבול והרבה טעם של פרי וגבינה בשלים, קישואים קטנים מאחת החלקות הסמוכות ממולאים בשר טלה משובץ בצנובר, אפויים עד שבשרם הפך לנמס בכיסוי של טחינה עזת-טעם. מסביצ'ה דג ים ומקדירת שרימפס בחלב קוקוס התלהבנו פחות. הסביצ'ה שחתה בשלולית פטרוזיליה שהעיבה על טעמה, ואילו שרימפס קפואים ברוטב חלב קוקוס, הם לא בדיוק מהמנות שבגינן צריך לעזוב את העיר.

בינתיים פסעו עוד אנשים אל תוך המסעדה בעלת האור הקלוש, מתיישבים ומתמסרים באחת למקום הפראי משהו, נטול הגינונים.

קדירת חרס מבעבעת הגיחה מלועו של הטבון. הוזהרנו מלהט הכלי ודחפנו מזלג בצוואר טלה עסיסי ומלא טעם, ממולא בפיסטוקים ובפטרוזיליה. קדירה נוספת של אוסובוקו טלה בעלת עצם חשופה אף היא לא אכזבה, טבולה בשומני עצמה ומלוטפת בנתחים מתוקים של ארטישוק. גבעתי שזף בנו עין מקצועית ושלף נתח שפונדרה עגל, ששומניו נמסו לאיטם בטמפרטורת התופת, מקבל טעמים עמוקים של בשר ושומן שנשאר עוד הרבה זמן על השפתיים.

גבעתי, איש הקדירות, יודע את מלאכתו. בשולחן הסמוך הונח שיפוד ברזל משונן, שעליו שופדו נתחים גדולים וגסים של בשר. לא עמדנו במראה הפאלי משהו של המנה והזדרזנו להזמינה, כטוב ליבנו בתאוות הבשרים. ייאמר לזכות גבעתי, שלאחר שספג את הנאתנו מהקדירות, ניסה בעדינות להניאנו מההזמנה, אך לשווא. שבויים במחול החרבות הקרניבורי, התעקשנו וקיבלנו את החרב ששופדה בנתח מאחוריו של טלה, נתח אנטריקוט וכמה פיסות פרגיות.

גבעתי, כמו כל מסעדן, מקיים מערכת יחסים מורכבת עם הקצב המקומי. לעתים הנתחים שרים שירת אלים, ולעתים אחרות מזמרים בקול ענות חלושה. הקצב המקומי אמנם למד את שיגיונותיו של גבעתי, אבל בעבור בשר צלוי וחף מקישוטים, כמו זה שקיבלנו, דרוש עומק שנעדר מהבשרים שעל החרב. מה עוד שהנתחים בילו לילה לא מוצלח במיוחד לטעמנו, במשרה בר-בי-קיו תוקפני במיוחד.

גבעתי שלח בנו מבט תוכחה דומם. אבל הסביר אחר-כך שהקהל דורש את ליטרת הבשר הספציפית הזאת. בהמשך שהותנו בכליל למדנו, שלכל אחד ביישוב יש שיגעון למשהו ספציפי. האחד מתמסר לגבינות, האחר לאוכל הודי צמחוני והשלישי לייצור בירות ביתיות. השיגעון של גבעתי מתבטא בלדחוף קדירות חרס כבדות אל לועו הלוהט של הטבון ובכך הוא מצטיין. לכן כדאי להיצמד להתמחות הזאת כדי להפיק מקסימום עינוג מהארוחה. תה צמחים מעשבי הגינה מסייע לתהליך ואנחנו פורשים לישון ב"וילה טול" הסמוכה.

מסעדת טול, כליל. 4794472-054. פתוח בימים ה'-ו'-שבת, וכן בחגים ובימי חול המועד משעה 13:00 ועד אחרון הסועדים. מחירים לדוגמה - ראשונות: 33-39 שקל, עיקריות: 80-205 שקל

קורה בקפה

בבוקר התעוררנו אל מול מרחבי אינסוף שהשתרעו עד הים. ירדנו במורד ההר אל קפה כליל, אוהל אירוח זרוק וחינני, מרוהט בפופים, בשטיחים צבעוניים ובספות רכות, שמתחשק להשתקע בהן כל היום בלי זוז. לבוגרי הודו, נפאל והסביבה, המקום יזכיר קצת את הבקרים האיטיים ב-GERMAN BAKERIES, אותם בתי קפה מרושלים בחן הפזורים ברחבי המזרח ושבלעדיהם בוקר אינו בוקר, גם בצוהרי היום.

תמי ושלמה שוער, תושבי כליל, הם הבעלים של המקום המיוחד הזה, שצריך לקחת את הזמן כדי ליהנות ממנו באמת. מכונת אספרסו אימתנית אין כאן, בשל מגבלת החשמל, וגם לא מיקרוגל. וטוב שכך. הקפה של תמי, מוקצף והפוך כדבעי, בוקע מאוסף מקינטות עליזות השורקות על הגז ומייצרות ניחוחות אספרסו משובחים, שאינם מביישים את מיטב בתי הקפה של רומא.

את הקפה תוכל ללגום בליווי אחת מעוגות או עוגיות הבית, מאפה ידיה המצוינות של תמי, או בארוחת בוקר מלבבת לצלילי מוזיקת עולם.

בערבי סופי שבוע, יש כאן הופעות לייב מקסימות ואוכל הודי נהדר - מגש כסוף של טאלי, פלאק פאניר, סבז'י ודל באט, סלטים ותבשילי ירקות מערוגתה של תמי, מלווים בשייקים, לאסי ובירה "מלכה" המקומית והמצוינת.

קפה כליל, כליל. פתוח בסופי שבוע ובחול המועד פסח.

טלפונים: 9969432-04, 3261898-052. להופעות חובה להזמין מקומות מראש. מחירים לדוגמה לארוחות: 20-46 שקל