האינטרנט הסופר מהיר של סיסקו ישראל

כאשר מנכ"ל סיסקו , ג'ון צ'יימברס, הכריז לאחרונה על כוונת החברה להשיק מוצר "שישנה את האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו", היו בתעשיית ההיי-טק הישראלית מי שתהו אם יש לכך קשר גם לשוק המקומי. בישראל קיימות מספר חברות שחורטות על דגלן מנטרה זהה. הן אולי לא צועקות את זה, אבל באופן דיסקרטי טוענים בהנהלתן כי יש להן את היכולות להביא מאות מגה-בייט לשנייה לכל משתמש, בלי שינויים משמעותיים בתשתיות התקשורת.

בסופו של דבר, הבשורה של צ'יימברס - השקת נתב CRS 3, שמיועד להעביר על-גבי האינטרנט תקשורת במהירות של עד 322 טרה-ביט לשנייה, ושימוקם בליבת הרשת של ספקיות שירותי הטלקום - אינה קשורה לחברות ישראליות. אבל היא בהחלט קשורה לסיסקו ישראל. מה שאפשר לצ'יימברס להכריז את אותה הכרזה יומרנית הוא צוות המתמחה בפיתוח מעבד התקשורת (NP), המיועד לניתוב המידע בספקיות השירותים, ונמצא במרכז הפיתוח של החברה בנתניה.

היכולות האלה של סיסקו ישראל לא הגיעו מרכישה. הן נמצאות בפעילות המקורית, שהייתה הבסיס להקמת מרכז הפיתוח בישראל ב-1997 על-ידי מיכה לאור. הפעילות הזו גדלה מאז בעיקר בצורה אורגנית, למעט רכישת Seagull ישראל בשנת 2000. כיום מונה הפעילות 40 עובדים, ובראשה עומד אלון הורוביץ, שאחראי על פיתוח החומרה במסגרת הפעילות בישראל (ראו מסגרת).

הורוביץ משוכנע כי "אין בתחום הזה עוד קבוצה עם כאלה יכולות שהולכת על הקצה מבחינה טכנולוגית". בכלל, ההתעסקות עם תכנון מעגלים אלקטרוניים לצורך יישום מסוים (ASIC) אינה טריוויאלית עבור ספקיות ציוד התקשורת.

להשאיר המומחיות בחברה

במשך השנים התמקדו החברות הללו יותר ויותר בצד המערכות, ופחות בפעילות העיבוד, אותן קיבלו מספקיות צד שלישי כגון TI, מארוול, ברודקום ו-IBM. במקביל, התחדד הצורך אצל החברות להשאיר אצלן את המומחיות שנדרשת לפיתוח מעבדי התקשורת שנמצאים בלב מכונות ניתוב המידע החזקות.

הסיבה להותרת המומחיות האמורה בידי החברות אינה רק טכנולוגית, אלא גם עסקית. הכמות הקטנה יחסית של לקוחות שעבורם מיועדים הנתבים האלה הופכות את הנישה הזו ללא משתלמת עבור חברות סטארט-אפ, בעוד שסיסקו יכולה לקבל הכנסות נוספות ומשמעותיות ממכירת ערך מוסף. הורוביץ מסביר כי "די קשה למצוא את מי לקנות כדי שיספק את הידע הטכנולוגי הזה". כך, למשל, המתחרה ג'וניפר הסתמכה זמן רב על מעבדי EZ Chip הישראלית, עד שהקימה קבוצה לפיתוח פתרונות בתחום, בתוך הבית.

הפעילות שמנהל הורוביץ נמצאת תחת חטיבת ה-SPRTG (Service Provider Routing Technology Group), אחת מקבוצות הפעילות האסטרטגית בסיסקו, שאחראית על המכירות לספקיות שירותי הטלקום, ואחראית על כרבע ממכירות סיסקו בסך הכול. הנתב החדש, שהלקוחה הראשונה שלו היא כנראה חברת AT&T, מיועד לטפל בעיקר בהעברת קובצי וידיאו, שלטענת סיסקו תהווה כ-90% מתעבורת האינטרנט ב-2013. אתרים שמעבירים וידיאו על-גבי הרשת, כגון יוטיוב, הפכו לפופולריים ביותר בשנתיים האחרונות, והגידול בביקושים לרוחב פס באינטרנט הסלולרי סותם את הרשת.

בתוך שנה-שנתיים יידרשו ספקיות הטלקום לשדרג גם את ציוד הליבה שלהן, עם מכונות הניתוב החזקות, כדי להתמודד עם הביקוש לכמויות המידע האדירות. לטענת סיסקו, ה-CRS 3 יקפיץ את מהירות העיבוד פי שלושה לעומת הדור הקודם, ה-CRS 1, ופי 12 לעומת מתחרים אחרים בשוק.

הפיתוח התחיל ב-2005

הרכיב שעליו אחראית הקבוצה של הורוביץ הוא ה-NPU (Network Processing Unit) והוא נחשב למוח בתוך ערכת השבבים שמנהלת את פעילות התקני ניתוב התקשורת, ונקראת QuantumFlow. התפקיד של יחידת ה-NPU הוא לנהל ולנתח את חבילות המידע לאחר שהן נכנסות לכרטיס הרשת בנתב התקשורת. לצד הפעילות שמבצעת סיסקו בתחום בישראל ישנן עוד שתי קבוצות מוצרים משלימות, שהתוצרים שלהן נמצאים לצד ה-NPU על-גבי ערכת השבבים, וממוקמות בקנדה ובעמק הסיליקון.

הנתב החדש מסוגל לטפל בסדרי גודל עצומים של מידע. לטענת סיסקו, הוא מאפשר להעביר את כל התוכן הדיגיטלי של ספריית הקונגרס בתוך שנייה. הדרך לבצע את זה, מתאר הורוביץ, היא באמצעות ארכיטקטורה חדשה, שמאפשרת עבודה במקביל של 256 יחידות עיבוד בתוך ערכת השבבים (Chipset) על חבילות המידע שנקלטות.

לדבריו, הארכיטקטורה הזאת תאפשר קפיצה משמעותית קדימה ביכולות בתוך מספר קטן של שנים. "התחלנו את הפיתוח ב-2005. לקח לנו הרבה זמן להבין לאן השוק הולך ומה המגמות שנרצה לענות עליהן", אומר הורוביץ. התוצאה באה לידי ביטוי לא רק במהירות גבוהה יותר, אלא גם באינטגרציה מוצלחת יותר בין הרכיבים השונים, כולל זיכרונות והפחתת אנרגיה. את השדרוג הבא, מעריך הורביץ, כבר ייקח פחות זמן לבצע. "נהיה יותר אגרסיביים מעכשיו והלאה", הוא טוען.