תעירו אותו לפני שהכל נגמר

1. משחק ארבע הערב (ה') בבלגרד הוא משחק על עונה שלמה. הסרבים מתעקשים שהטיסה הבאה שלהם תהיה לפאריז, שחקני מכבי מקווים שהטיסה חזרה לארץ לא תהיה האחרונה שלהם העונה כקבוצה.

מה בעצם קרה כאן? נתחיל מזה שמתוך ארבע סדרות רבע הגמר, הסדרה בין מכבי לפרטיזן היא היחידה שבה הקבוצה ללא יתרון הביתיות עומדת מרחק ניצחון אחד מעלייה לפיינל-פור. מבחינה מקצועית, בתחילת הסדרה הערכתי שעם כל הכבוד לכמות הבשר והגובה של הסרבים, הרי שהיתרון בקו האחורי של מכבי יגבר על הקו הקדמי העדיף של הסרבים. אחרי שלושה משחקים ועם כל הכבוד לכמויות הריבאונד העצומות, אם פרטיזן תגיע לפאריז זה יהיה בזכות הקו האחורי שלה. עד כה היא ניצחה את המשחקים בהם הגארדים שלה היו טובים יותר.

בזמן שכולם דיברו על ה-2.11 מ' של אלכס מאריץ', מי שעושה את הסדרה הוא דווקא בו מקאלוב עם ה-1.83 מ' שלו. הרכז של פרטיזן שב-16 המשחקים העונה ביורוליג לא הצליח לחצות 22 נקודות מדד אפילו פעם אחת, כאילו שמר את שני המשחקים הגדולים שלו דווקא להצלבה - 24 נקודות מדד במשחק מס' 1, ו-23 נקודות מדד אתמול, והוא השחקן הטוב ביותר בסדרה. הוא עושה הכל: כולל 10 ריבאונדים (!) במשחק הראשון, 5 חטיפות ביום שלישי, שולט בקצב המשחק. ב-96 דקות שלו על המגרש בסדרה הוא איבד 5 כדורים בלבד - ממוצע של איבוד כל 19 דקות וחצי. מדהים עבור רכז שכל המשחק עובר דרכו. השאלה היחידה היא האם יהיה לו מספיק כוח ל-30 דקות אינטנסיביות במשחק מספר ארבע. האמת שיש עוד שאלה: איך מכבי משלמת מיליון דולר לוויז'נייבסקי, כשמקאלוב, רכז צעיר ב-300 אלף דולר, עושה לו בית ספר.

2. ‏אבל זה לא רק מקאלוב אלא גם דושאן קצ'מן, שמעבר להיותו ה"מבוגר האחראי" (בעצם המבוגר היחיד בחמישייה מעל גיל 28), משמש כאיום היציב והרציני ביותר של הסרבים מעבר לקשת (73% מדהימים בסדרה מקו השלוש). קצ'מן בער עם 29 נקודות במשחק הראשון, אבל גם במשחק השלישי כשמכבי רצה ברבע השלישי וצמצמה לשבע הפרש, הוא היה זה שקלע את השלשה שעצרה את המפולת והחזירה את פרטיזן ליתרון דו ספרתי, שממנו מכבי כבר לא חזרה.

הגארדים של מכבי צריכים לחזור ולהשתלט על הסדרה. או יותר נכון, הגיע הזמן שמר אנדרסון יגיע לסדרה. וויז'נייבסקי ואידסון לא ינצחו משחקים למכבי, וללא קשר לסטטיסטיקה שלהם, השפעתם על המנצחת במשחק זניחה. פרקינס מנסה אבל לא יכול לבד. אנדרסון נפקד. לא ברור מה קרה, ריכוז של המאמן הסרבי או חוסר ריכוז של אנדרסון, אבל באופן מפליא אחרי אותן הבלחות בטופ-16, אנדרסון חזר חודשיים לאחור.

הבעיה של פיני גרשון עם אנדרסון היא שהוא מפספס גם בהגנה. השיא היה במשחק אתמול: ברבע השלישי המומנטום של מכבי נעצר בשלשה של קצ'מן וסל של ווסלי, שניהם על הראש של אנדרסון. אם בודקים את הסטטיסטיקה שלו, רואים מיד שהיא שיחזור כמעט מדויק של זו ממשחקי הבית המוקדם. וגם התוצאות בהתאם.

3. ‏ה-‏MVP‏ האמיתי של הסדרה עד כה עוד לא קלע סל אחד ואפילו לא לקח ריבאונד. הוא לקח אוסף של שחקנים צעירים, מוכשרים והביא אותם מרחק 40 דקות מהפיינל-פור, וזה כשהוא משחק מול אחד ממועדוני הפאר של אירופה, וללא יתרון ביתיות. קוראים לו דושקו וויושביץ'. קשה שלא ליהנות מדו-קרב המוחות בין גרשון ו-וויושביץ'. על כל זיג זה מחזיר בזאג, כשבינתיים היד של הסרבי על העליונה. יש כאלו שאומרים שבסדרה כזו השפעתם של המאמנים קטנה, שהרי עם שני מפגשים תוך פרק זמן כל כך קצר אין יותר מדי מה להתכונן אלא להתעסק בהתאמות הקטנות. אלא שבסדרה שקולה שכזו, עם כל כך הרבה מתח ועצבים, אמוציות וכישרון - דווקא ההתאמות הקטנות של המאמנים הן שיקבעו את גורל הסדרה.

במשחק הראשון זיהה וויושביץ' את היד החמה של קצ'מן ושינה את כל סגנון המשחק של פרטיזן, כך שקצ'מן זרק מעבר לקשת פי ארבעה מהממוצע שלו במשחק יורוליג, תצוגה שהביאה לפרטיזן את ניצחון החוץ היקר. במשחק השני דאג גרשון למוטט את מקאלוב שנפל מהרגליים, ומכבי שלטה במשחק. במשחק השלישי, ההתקפה של פרטיזן הזיזה את מכבי בהגנה ושחקניה הלכו חזק לריבאונד התקפה, והתוצאה: 15 ריבאונד התקפה במחצית ויתרון 13 נקודות אותו מכבי לא הצליחה למחוק.

ואלו גם הדברים הקטנים, כמו הסגירה של החדירה של אנדרסון עם אחד הגבוהים, המשחק עם הגב לסל של השחקן שוויז'נייבסקי הנמוך שומר עליו ועוד.

וויושביץ' הצליח למחוק את יתרון הכישרון, התקציב והביתיות של מכבי. המשחק מחר הוא על הגב של גרשון. בדיוק בשביל זה הביאו אותו. אם הוא רוצה באמת לממש את החלום של ניצחון על אולימפיאקוס (הקבוצה האחרונה שפיטרה אותו) בחצי גמר הפיינל-פור, מחר בבלגרד הוא יצטרך לנפץ את החלום של 24 אלף סרבים, שמתים לראות את הקבוצה שלהם עולה לפיינל-פור ראשון אחרי 12 שנה.