סופשבוע במיאמי עם שחר, דודי ואנדי

ניצלתי את חופשת הפסח בשבוע שעבר כדי לתת קפיצה קטנה מהאביב הניו יורקי האפור לשמש של מיאמי, ולהביא תמונת מצב ממקור ראשון על שלושת השחקנים הבכירים שלנו - דודי סלע, שחר פאר ואנדי רם. אין כמו מראה עיניים קרוב קרוב כדי להבין איפה עומדים החבר'ה שלנו; להבין כמה שונים דודי ושחר בכל הגישה שלהם לטניס מקצועני; ולראות איך שחקן זוגות אדיר כמו אנדי רם נכנס לתקופה רעה שלא נגמרת והכל בגלל החלפת פרטנר.

***‏

‎שחר פאר. ‎כשנחתתי במיאמי וראיתי שבחוץ יורד מבול נזכרתי למה הטורניר במיאמי הוא אחד היותר מעייפים שיש בסבב מבחינה מנטלית. הגשם והרוח יכולים להשתנות תוך דקות ולהפוך לחמסין לוהט עם 100 אחוז לחות, וזה תהליך שיכול לקרות כמה פעמים ביום. וכך היה גם באותו יום. שעת המשחק של שחר שונתה 3 פעמים באותו יום, והיא נאלצה לשבת בסבלנות ולחכות במשך שעות עד שמזג האוויר הואיל בטובו להתבהר. ראיתי כבר לא מעט שחקנים שהופכים לפקעת עצבים ומתפרקים מנטלית בגלל בעיות מזג אוויר. את שחר, מקצוענית ברמ"ח איבריה, כל זה לא הטריד. היא קיימה את הרוטינה שלה במגרש צדדי בדריכות עם מאמנה הפרואני פאבלו ג'יאקופלי, כשאביה דוביק צפה באימון מהצד ומדי פעם עדכן את שחר לגבי המצב במגרשים האחרים.

למרות ההפסד בסיבוב השלישי לקלייסטרס (6-0, 6-1), מהמשחק בסיבוב השני מול אלה קודרייבצבה הרוסייה (78 בעולם) אפשר להבחין בכמה דברים חדשים אצל שחר מודל 2010. קודם כל זה הכושר הפיזי המצוין שהיא נמצאת בו, אולי הטוב בקריירה שלה. אין עליה גרם שומן והיא נעה כמו כספית על המגרש. בנוסף, חל שיפור ניכר בחבטת כף היד שלה. החבטה יותר נקייה, עם יותר עומק והיא גם מבצעת פחות טעויות בלתי מחויבות. ההגשה אמנם עדיין לא חזקה במיוחד אבל האחוזים של הגשות ראשונות היו גבוהים מאוד וגם הדיוק של החבטה עבר שדרוג. במהלך המשחק המאמן הפרואני מאוד פעיל מהיציע ונשמע לא פעם מעודד את שחר (בעברית, עם מבטא לא רע). הוא חי את המשחק ושמח כמו ילד אחרי הניצחון.

ההתנהלות המקצוענית של שחר והיציבות המנטלית שלה יביאו אותה עוד הרבה פעמים לסיבוב שלישי או רביעי שבהם תקבל הזדמנות להפתיע את שחקניות הצמרת הגבוהה ואז היא גם בוודאי תפתיע אותן מדי פעם (כפי שעשתה בדובאי). דבר אחד ברור: שחר היא היום שחקנית טופ-20 לגיטימית שכמעט ולא מפסידה לשחקניות שמדורגות מתחתיה.היא שחקנית סבב ותיקה שעובדת נכון עם צוות שמתאים לה, והשנים הקרובות אמורות להיות שנות השיא שלה. הניסיון והוותק שרכשה, והעובדה שהיא כל הזמן עובדת על שיפור אלמנטים במשחקה הופכות אותה ליריבה קשה מאוד.

כל זה מוביל אותי למסקנה מעניינת ומפתיעה: הסבירות שהיא תגיע לעשירייה הראשונה בעולם היא גבוהה. אני מכיר אותה מגיל 8. היא עקשנית, ולא תעצור עד שזה יקרה. החסרונות שלה הם למעשה היתרון שלה: יש לה כל כך הרבה מה לשפר, וגם ככה תראו כמה רחוק הגיעה. ההיגיון אומר שאם תשפר את כף היד עוד קצת ואת ההגשה, היא תעשה את זה. עם הניסיון ופרישות של שחקניות וותיקות, זה מאוד ריאלי.

***

דודי סלע. ‎אפשר לקחת את כל מה שכתבתי על שחר ולהפוך את זה ב-180 מעלות, ונגיע למצב של דודי. מדובר בשחקן שעשה הכל הפוך במהלך הקריירה ולמרבה הפלא הוא עדיין שחקן בעל דירוג יחידים לגיטימי. לעומת פאר המתודית בעלת מוסר העבודה הגבוה, שוב אפשר היה לראות שדודי הוא אמן האלתור. שחקן שכבר שנים מסתמך על כישרון נדיר, אומץ לב ואינסטינקטים וכך גם נראית הקריירה שלו. תמיד הוא היה שחקן של סטריקים (סטריקים של ניצחונות או הפסדים), אבל נדמה שבחודשים האחרונים יש הפרש של שבועות או חדשים בין הברקה להברקה. וזה מתחיל להתבטא בדירוג (צנח למקום ה-69 בעולם) וברמת הביטחון העצמי שלו.

הטורניר במיאמי היה מיקרוקוסמוס של השנה של דודי: או שהוא מנצח בקלות או שהוא מובס. דודי הוא מה שנקרא "פרונט ראנר" - כשהוא מוביל ושולט במשחק הוא מאוד מסוכן, אבל כשהוא בפיגור הוא מאבד אמונה ומוותר על המשחק. כך היה מול פרננדו ורדאסקו (המדורג עשירי בעולם) בסיבוב השני. פה ושם היו לדודי הברקות שהזכירו לקהל את הכישרון שיש לו בידיים, אבל ככל שהמשחק נמשך איבד דודי את האמונה והחל לשחק בפזיזות וברשלנות בדרך לתבוסה (6-1, 6-2).

בניגוד לשחר, לדודי אין צוות קבוע שעובד איתו. הוא נוסע עם מאמן זמני ועם חברה, ואין שום תכנון של ממש לקריירה. המנטליות היא של "זה מה שיש ועם זה יוצאים למלחמה, ויהיה מה שיהיה". עמוס מנסדורף מנסה כבר תקופה לעזור לדודי לארגן לוח שנה הגיוני ותכנית עבודה מסודרת, אבל גם עמוס יודע שהבעיה העיקרית היא שאין מישהו שייסע עם דודי בסבב ויעזור לו למצות את עצמו. דודי חייב מישהו שהוא מעריך, כמו אייל רן למשל, מישהו שיכול להשפיע עליו, לא חבר ילדות או מאמן שמביא לו מגבות ועושה עבורו הזמנות לארוחת ערב.

סיכום: על-פי כל חוקי ההיגיון, דודי לא יישאר במאייה הראשונה עוד הרבה זמן אם לא ישנה את התנהלותו. אבל כך הוא גם התנהל כשהגיע למקום ה-29 בעולם, כך שלמדתי כבר לעולם לא להספיד אותו. בלי מנטליות מקצוענית ועזרה מאנשי מקצוע הוא לא ישרוד בין ה-50, אלא ייכנס וייצא מהמאייה הראשונה בעולם עם גיחות קצרות ל-50 הראשונים. וזה בתסריט אופטימי.

***

אנדי רם. ‎את אנדי לא יצא לי לראות משחק כי היתה לו הפסקה של יומיים בין המשחקים (חייו של שחקן זוגות לא קשים במיוחד), אבל ההפוגה היתה טובה בשביל לתפוס אותו לסמול-טוק, וכדי לנסות ולהבין מה הסיבה שהשותפות עם מיכאל לודרה הצרפתי לא עבדה.

אנדי עשה שנה מעולה ב-2009 עם מקס מירני, אבל השותפות המוצלחת נקטעה אחרי שמירני בחר לצאת לחצי פנסיה. כך מצא את עצמו רם בתחילת 2010 שוב עם פרטנר חדש, מיכאל לודרה, שגם לו כמו לרם רזומה זוגות מכובד מאוד. אלא שמסתבר שאחד ועוד אחד זה לא תמיד שניים. השניים לא הגיעו אפילו לחצי גמר השנה בטורנירים שבהם השתתפו. מיאמי היה הטורניר שבו נתנו לעצמם הזדמנות אחרונה להצליח, וגם שם זה נגמר בסיבוב הראשון (הפסד לזוג הספרדי לופז ו-ורדאסקו). אחרי המשחק החליטו רם ולודרה לפרק את השותפות.

‏"היה יכול להיות יותר טוב. ההישגים לא כפי שציפינו", מסביר לי אנדי כשאני שואל אותו על השותפות עם לודרה. "הדירוג שלי הוא 10 בעולם שזה סביר (בינתיים ירד ל-15 - ג.ב), אבל לודרה ירד למקום ה-40 ונוצר מצב שלא נוכל להיכנס לטורנירי החימר באירופה. מה שאומר שאצטרך לשחק עם פרטנר חדש באמצע השנה. ברמה המקצועית, פשוט לא היתה בינינו כימיה למרות שאני אוהב אותו ואנחנו חברים מעולים. אי אפשר להסביר את זה".

‎* עם דירוג משותף של 50 לא הייתם נכנסים לטורנירים?

"כן, זה תוצאה של החוק שמאפשר לשחקני יחידים להשתמש בדירוג היחידים שלהם למטרות זוגות. שחקני היחידים שמשתתפים בזוגות מדי שבוע צוברים נקודות בזוגות ודוחקים החוצה שחקני זוגות טהורים כמוני, כמו לודרה, ואני אפילו לא מדבר על יוני ארליך שלמוקדמות כבר לא יכול להיכנס".

* למעשה שחקני זוגות כמוך זה דור בהכחדה.

‎‏"כן, אין ספק שאנחנו המוהיקנים האחרונים. תוך שנה-שנתיים לא יישארו יותר שחקנים כמוני למעט בודדים, כבר השלמנו עם זה. הסבב מעודד את שחקני היחידים לשחק זוגות, ואני אישית נהנה מזה כי הרמה יותר גבוהה ואנחנו משחקים מול אצטדיונים יותר מפוצצים כי יש יותר שמות מפורסמים. הנה, נדאל זכה בזוגות בשבוע שעבר באינדיאן וולס יחד עם פליסיאנו לופז. בגדול, זה טוב לסבב. אבל אם תסתכל על התוצאות אז תראה שבטורנירים החשובים מי שמגיע לגמרים וזוכה הם בדרך כלל המומחים לזוגות, אלו שמשחקים ביחד כל השנה".

‎* איך קרה שאתה ולודרה, שני שחקנים מוכחים, לא התחברתם?

"לודרה שחקן זוגות אדיר, ממש גאון, אבל הוא לא הסתדר בצד ימין של המגרש בגלל שהוא שמאלי. החלטנו להחליף צדדים, ואחרי עשר שנים שבהן הייתי רגיל לשחק בצד שמאל של המגרש עברתי לצד ימין, וזה פגע לי במשחק באופן קשה. איבדתי את הביטחון בחבטת ההחזרה אחרי ששנים זה היה הצד החזק שלי, וכתוצאה מכך ירד לי הביטחון גם במשחקון ההגשה שלי. אני נשבר יותר מדי פעמים, מרגיש רע עם עצמי וזה יצר תגובת שרשרת שגורמת לי לשחק רע. נוצר מצב חדש בשבילי, שפיתחתי רגשות אשמה כלפי הפרטנר שלי בגלל שאני לא פוגע, ואז כל המשחק שלי השתבש".

הבשורות הטובות מבחינת אנדי: בינתיים הוא מצא פרטנר חדש לעונת החימר, ג'וליאן נואל האוסטרלי המדורג ‏‎25‎‏ בעולם בזוגות, שחקן עם 13 תארי זוגות כולל גראנד סלאם אחד.

***

דוביק פאר. בין האימונים והמשחקים של שחר יצא לי לפגוש את דוביק, אביה של שחר. דוביק מלווה את בתו מהיום הראשון שהחזיקה מחבט והשקיע בה את מיטב כספו, שלא לדבר על זמנו, ב-15 השנים האחרונות על מנת לאפשר לבתו להגשים את חלום ילדותה. בשיחה עמי הוא מתאר את השינויים שעברו על שחר בשנתיים האחרונות שעזרו לה לחזור ל-20 הראשונות בעולם אחרי שנתיים לא קלות.

"היתה לשחר תקופה נוראית. לפני שנה בתקופת החימר היא ממש לא פגעה, החבטות שלה בקושי עברו את הרשת והביטחון היה באדמה", הוא מספר. "אז פנה אליי עמית נאור (שחקן העבר וסוכן השחקנים הישראלי) ביוזמתו והציע את עזרתו באותה תקופה רעה. הוא לקח אותה תחת חסותו ללא תמורה, היה בקשר יומיומי איתה על כל פרט שולי, והשפיע עליה בצורה חזקה בעזרת כמה פעולות חכמות שבהתחלה לא הבנתי, אבל אחר כך התגלו כגאוניות".

*‎למשל?

‎‏"עמית טען שהיא יותר מדי תלותית ומפונקת, ושהיא צריכה להתחיל לדאוג לעצמה בלי עזרה של אף אחד. דברים פשוטים כמו להירשם לטורנירים באופן עצמאי, להזמין טיסות לבד ולארגן את סדר היום בלי שאף אחד יחליט בשבילה. אני מודה שהייתי סקפטי בהתחלה, אבל ברגע ששחר הפכה ליותר עצמאית מחוץ למגרש היא התחילה לקחת אחריות גם על המגרש ושם התחיל השינוי. הפעולה הפשוטה הזאת עזרה לה להפוך ליותר בוגרת על המגרש ומחוצה לו. היום אני כמעט לא צריך לדאוג לשום דבר כמעט, היא דואגת להכל".

‏דוביק מספר על החיבור המצוין עם המאמן החדש, ג'יאקופלי, שמלבד הקטע המקצועי גם "הכניס אותה לכושר פיזי הכי טוב בקריירה שלה. היא העלתה 3 קילו של שרירים בחדשים האחרונים".

* איזה מטרות שחר שמה לעצמה השנה?

‏"השנה, לראשונה בקריירה, אנחנו מנסים שהיא תסיים את השנה עם פחות מ-20 טורנירים, כשהמטרה היא לא להישרף יותר מדי במהלך השנה כדי שתישאר רעננה לטורנירים החשובים באמת כדי שתוכל להגיע לשלבים המאוחרים שלהם. זו מחשבה לטווח ארוך, שלוקחת בחשבון גם את אורך הקריירה. שחר מאמינה בעצמה מספיק ובטוחה שהיא תצליח לאגור מספיק נקודות גם בלי לשחק 25-30 טורנירים. היה לה ויכוח עם עמית שרצה שהיא תתחרה בעוד שני טורנירי חימר לפני אליפות צרפת, אבל היא התעקשה על שבועיים של מנוחה. זה ביטחון שלא היה לה בעבר".