העולם השתנה, בגרמניה מסתגלים

שני דברים בולטים לעין במבנים המרובעים הנמוכים יחסית של משרד האוצר והמחלקה הכלכלית במשרד החוץ הגרמני: צניעות ו"מעליות אינדיאנה ג'ונס". המבקר עומד נדהם למראה מעליות צרות פתוחות, ללא כפתורי קומות, שפשוט נעות למעלה ולמטה ללא הפוגה. צריך לקפוץ לתוכן בזריזות בהגיען לרצפת הקומה, ולקפוץ החוצה לקומה המבוקשת. חלשי הלב יכולים להמתין למעלית רגילה.

כולנו, 19 עיתונאים מכל העולם, שהוזמנו לסמינר בן שבוע על המשבר הכלכלי בגרמניה, מגלים במהירות את נפלאות המורשת המזרח-גרמנית הזו. בניין אחד שימש בשעתו את הלופטוואפה, והבניין השני היה מטה המפלגה הקומוניסטית של DDR (הרפובליקה המזרח-גרמנית) עליה השלום.

החיסכון בזמן ובעצבים גדול. אני קופץ יחד עם ידידי החדש מאנקרה פנימה והחוצה בקומה החמישית, ואנחנו נכנסים בצהלה לאולם ישיבות רחב ממדים. כאן מחכים לנו נערי האוצר הגרמנים, צעירים ונאים בדיוק כמו אחיהם הישראלים. מהר מאוד מתברר שהמעלית היא הסיכון היחיד שהם מוכנים לקחת כעת, בכל מה שנוגע לתקציב הפדרלי הגרמני.

נערי האוצר הם בכירי אגפי התקציב, המדיניות הפיננסית והכלכלית והמדיניות הפיננסית והמוניטרית הבינלאומית של BMF, משרד האוצר. הופעתם מרשימה, כמו גם שליטתם באנגלית. הם בפאניקה יחסית לגילם, עם מלוא כובד האחריות.

אתגר משולש

האתגר שלהם משולש: 1. לייצב את הכלכלה שנפגעה קשות במשבר, עם נסיגה של 5% בתמ"ג, ללא תקדים בשנות הרפובליקה הפדרלית, כולל צניחה של 25% בתוצר התעשייתי מינואר 2008 עד אפריל 2009, מה שכבר הושג עם ערבויות לבנקים ושלוש תוכניות תמריצים פיסקליות.

2. קונסולידציה של התקציב, שהתפרע לגירעון של 3.2% תמ"ג ב-2009 ו-5.5% השנה, ולהוריד את הגירעון עד 2016 ל-0.35% תמ"ג.

3. תכנון לטווח ארוך כולל ביטול האמצעים המיוחדים כולל סבסוד תעסוקה, עם הקלות מס (50% ליחידים ללא ילדים) והשקעות מהותיות בחינוך, ובמערכת הפנסיה הכורעת תחת הנטל של המוני הקשישים.

כולנו רגילים לזהות את המשבר הפיננסי עם קריסת ליהמן ברדרס בספטמבר 2008. בגרמניה (ובאירופה) הוא פרץ יותר משנה לפני כן, ביולי-אוגוסט 2007. בנק המשכנתאות הגרמני "היפו אחזקות נדל"ן" החליט לזרז את צמיחת התשואה על ההון שלו על-ידי השקעות במכשירים האמריקנים החדשים או להלוות לגורמים שרכשו אותם, ונזקק לחילוץ ממשלתי מהיר בסך 56 מיליארד אירו (מתוכם החזיר כבר 51 מיליארד אירו).

"הבנק המטומטם בעולם"

הבנקאות הגרמנית היא מערכת מורכבת ובלתי תחרותית, של שלושה סוגי בנקים - ציבוריים, בבעלות של רשויות מקומיות ופרטיים במובן של בורסאיים וקואופרטיביים, במובן של תנובה הישנה. KfW, בנק ציבורי מפרנקפורט, זכה לכינוי "הבנק המטומטם בעולם", בעקבות הישג מדהים: ביום קריסת ליהמן הוא העביר אליו 300 מיליון דולר. כיום מנהלת את המחלקה הכלכלית שלו "עולה ותיקה" מרוסיה, מרגריטה צ'ובחינה, עגלגלה, מבריקה ומקסימה.

מדובר, להזכירנו, בכלכלה הרביעית או החמישית בגודלה בעולם (מעל 3 טריליון דולר ב-2009). כאשר הכתבים האמריקנים ממהרים לתהות מדוע גרמניה לא מאזנת את הכלכלה העולמית על-ידי הגברת הביקוש המקומי שלה, מצחיק אותנו אחד הדוברים: "קודם ביקשו שניגמל מאכילת חמאה. כעת דורשים שנאכל רק חמאה".

הם מזכירים את הרמזים של צרפת ושווייץ שהגרמנים יצרכו יותר וישלמו יותר לעובדים, כדי להנמיך את כושר התחרות הגרמני, שהשתפר מאוד בעשור האחרון, הודות לאמנה דה פקטו בין המעסיקים לאיגודים.

אפילו יו"ר DGB, קונפדרציית האיגודים הגרמנית בנורתריין-וסטפליה, גונטרם שניידר, שאנחנו פוגשים כעבור כמה ימים, מסכים שהפתרון אינו העלאות שכר, אלא ביטחון תעסוקתי. "בעוד שהאיגודים בצרפת עולים על בריקדות, אנחנו משיגים דברים בשקט", הוא אומר בלבביות.

בכלל, צרפת וגרמניה הן תאומות סיאמיות, שכל אחת מהן מביטה מעבר לכתף כדי שלא לפגר בשום דבר אחרי שכנתה. אני שואל את המארחים, ואחר-כך גם את נציג מחלקת המחקר של הבונדסבנק, מה הצורך הדחוף בקונסולידציה תקציבית, לנוכח התחזיות שהאבטלה תעלה עד סוף השנה ל-9.1% בגלל פיטורי העובדים החלקיים אחרי שהסבסוד שלהם יסתיים.

התשובה היא שאמנת מסטריכט של מרחב האירו משנות ה-90 מדברת על תקרה של 60% חוב ציבורי לתוצר, ושאי אפשר להוליך שולל את הציבור הגרמני. כאשר אנשים ישמעו שהממשלה הולכת בדרכי ארה"ב, הם יחסכו עוד יותר לימי צרה, והצריכה המקומית תיפול עוד יותר.

עקרון הקיימות מטריד מאוד את כלכלני גרמניה. איש מהם לא מוכן לשמוע על רמת חוב אמריקנית (קרוב ל-100% תוצר) או יפנית (230% תוצר). קשה להם להסתגל לרעיון שהעולם השתנה קצת אחרי המשבר.

אפילו ג'רלד בראונברגר, העורך הכלכלי של "פרנקפורט אלגמיינה", אינטליגנטי מאוד ובעל הומור מפותח (אגב, ההומור של כל בני שיחנו עולה על זה הבריטי ואפילו הישראלי), מודה שלראשונה בתולדותיו, העיתון הסופר-שמרני הזה תמך באמצעים קיינסיאניים לרגל המשבר.

בראונברגר מתאר איך איש מבין הבנקאים הבכירים שאליהם התקשר ביולי-אוגוסט 2007 לא ידע להסביר לו מהם CDOs אמריקניים ומה גורם לפאניקה בשוק. בשלוש השנים האחרונות, הוא אומר, הוא למד הרבה יותר מאשר בכל חייו עד אז.

בכניסה לבניין הגותי היפהפה של עיריית דיסלדורף תלוי צג ניאון בסגנון וול סטריט, שעליו מוקרנים המספרים: 23, 11, 198, 2. נא לקרוא משמאל לימין: שנים, ימים, שעות ודקות שבהם התקציב העירוני מאוזן. זה אינו הישג של מה בכך.

נורתריין וסטפליה גדושה בערים של חצי מיליון תושבים בריכוז גבוה, שכולן חיות עם גירעונות של חצי מיליארד עד 2 מיליארד אירו. הגירעונות הללו גרמו לצמצום התאורה ברחובות, צמצום החימום בחורף, דחיית השקעות בבתי ספר ובגנים, וכו'. דיסלדורף, לעומת זאת, עדיין מתגאה בגני ילדים חינם מגיל שנתיים. הראו לי זוג צעיר ישראלי שלא יקפוץ על ההצעה.

האוניברסיטאות רובן ככולן עדיין בחינם בכל גרמניה. פרופ' כריסטוף שמידט, חבר "מועצת החכמים" של ראשי מכוני המחקר שמייעצת לקנצלרית אנגלה מרקל, מדגיש זאת בסקירתו בתשובה לשאלתי. נכון, מקצת הקירות מתקלפים, ויש ערים שהחלו לגבות שכר לימוד סמלי.

חושבים היטב ומאלתרים

היריעה קצרה, ולא הזכרנו את תלותו של המשק הגרמני בייצוא (67% ליתר האיחוד האירופי, כולל ליוון, שאיש לא ממש שמח לעזור לה), את היותה של גרמניה הנושה השלישית בעולם (1.277 טריליון אירו בבנקים בעולם, 816 מיליארד אירו בחברות וארגונים אחרים, 43 מיליארד דולר בחובות יווניים), ואת התלות הכבדה ב-8.5 מיליון SMEs, עסקים קטנים.

כך או כך, גרמניה היא מקום שבו חושבים היטב לפני כל מהלך, מאלתרים לרגל המשבר ולא אוכלים חמאה במובן המטאפורי. בעוד כמה שנים נדע אם הקונסולידציה התקציבית הוכיחה את עצמה.

הכותב היה אורח המחלקה לדיאלוג בינלאומי, AFI, של משרד החוץ הגרמני