ניסוי בקהאם נכשל? בואו ננסה אותו שוב (בגדול יותר)

‎דייויד בקהאם לא גרם לאף אוהד כדורגל מאירופה לקום לפנות בוקר לראות אותו משחק ב-‏MLS‏. מבחינת אוהדי הכדורגל "האמיתיים", ההגעה שלו לארה"ב סימנה למעשה את סיום הקריירה המקצוענית שלו. ואין ויכוח ששלוש העונות שלו בלוס אנג'לס גלאקסי, לפחות מבחינה מקצועית, היו כישלון קולוסאלי.

אבל השבוע התברר שבקהאם היה בסך הכל בלון ניסוי מוצלח של הקומישינר דון גארבר. עובדה: הקומישינר הודיע על הגדלת כמות השחקנים שיHכללו תחת סעיף "חוק בקהאם" לשלושה לקבוצה. כלומר, קבוצת ‏‏MLS‏ תוכל מעתה להביא שלושה שחקנים עם עלות שכר לא מוגבלת (‏designated player‏), במקום אחד שהיה מקובל עד היום. כל אחד מהשחקנים ייחשב לצורך תקרת השכר כמי שמרוויח 355 אלף דולר בלבד בעונה. המשמעות: קבוצות יוכלו לעמוד בתקרת השכר שנקבעה על 2.55 מיליון דולר לקבוצה בלי שום בעיה, למרות שבפועל יוכלו להחזיק שחקנים בעלי שכר עתק.

‏עבור שני השחקנים הראשונים לא תוטל כל מגבלה, בעוד שקבוצה שתרצה לממש את האופציה ולהביא שחקן שלישי, תצטרך לשלם "קנס" של 250 אלף דולר לליגה.

כשגארבר הכניס את "חוק בקהאם" ב-2007, הוא לא ניסה להסתיר את הכוונה שלו: המטרה היתה לעשות קיצור דרך בשיווק של הליגה באמצעות ייצור באזז סביב כוכב גדול שיגיע. גם עכשיו, כשהוא מדבר על הרצון להביא עוד שחקנים מאירופה, המוטיב המרכזי נותר יחסי ציבור. כש"הואשם" לפני מספר שבועות כי המהלך האחרון שלו שובר את השיטה האמריקנית של תקרת שכר, שנועדה להבטיח שוויוניות בליגה ושבעלים לא יצטרכו להוציא כספים בלי סוף, הוא אמר בראיון ל"פור-פור-טו": "בסופו של דבר האינטרס שלנו הוא שיהיו לנו בליגה כוכבים שיכולים לייצר עניין ולהגדיל את כמות הקהל. כשאנחנו חושבים על שחקן מסוים לצרף לליגה, זה כזה שיכול לגרום לתזוזה בסקאלה של מכירת הכרטיסים, למשוך ספונסרים ולהביא רייטינג. אנחנו רוצים להביא מישהו שייצר באזז, כמו שקרה עם בקהאם".

חלק עיקרי מתפיסת העבודה של גארבר שמדברת על גימיקים שיווקיים שיביאו את הכדורגל ולא להיפך, קשורה למי שהוא: גארבר רחוק מלהיות איש כדורגל - הוא הגיע ב-1999 ל-‏‏MLS‏ אחרי 16 שנים ב-‏NFL‏, שם ניהל את כל האופרציה השיווקית של ליגת הפוטבול.

‏‏***

‏האם קבוצות מתלהבות מחלון ההזדמנויות שנפתח עבורן? לא. מתוך 16 קבוצות שפתחו את עונת 2010 לפני שבוע, רק חמש משתמשות ב"חוק בקהאם" כדי להביא שחקנים יקרים (ראה רשימה). מאז נוסד החוק לפני שלוש שנים רק 13 שחקנים כאלו שיחקו ב-‏‏MLS‏. שחקנים מאירופה בגיל המתאים עדיין לא מוכנים להגיע. ומבחינת הכרה אמיתית שהליגה תקבל, כלומר הכרה מקצועית, כל עוד גארבר לא יצליח להביא מאירופה לפחות כוכב אחד מוכח מתחת לגיל 30, הליגה שלו תיתפס לעד כליגה של גימיקים, של שחקנים מזדקנים שמנסים לתפוס טרמפ אחרון על הקריירה.

היו כמה חצאי הצלחות בשנתיים האחרונות: למשל, ג'וליאן דה גוזמן עזב את דפורטיבו לה קורוניה בגיל 28 לטובת הצעה של כמיליון דולר מטורונטו ‏FC‏, למרות שבמקביל החזיק הצעה גם מטוטנהאם (אבל במקרה שלו מה שסייע לו להחליט לחזור "הביתה" היתה העובדה שהוא קנדי); חואן פאבלו אנחל הקולומביאני עזב את אסטון וילה בגיל 32 אחרי 7 שנים בקבוצה שבהן כבש 44 שערי פרמיירליג (כולל עונה של 16 שערים), כדי להגיע לניו יורק רד-בולס. אבל גם אצלו זה קרה אחרי שהדעיכה בקריירה החלה.

אחרי המונדיאל הקרוב מאמינים ב-‏MLS‏ שהחוק החדש יסייע גם לתיירי הנרי שיסיים חוזה בברצלונה להצטרף לליגה. ואולי אפילו ראול גונזאלס של ריאל מדריד יחליט שאין לו מה לחפש יותר באירופה ויבוא קצת לנפוש בארה"ב.

***

‏כדי לאפשר לשחקנים אירופיים להמשיך ולחיות את החלום האמיתי של כדורגל מקצועני, ב-‏MLS‏ הגמישו מאוד את האפשרות לתת לשחקנים לצאת לאירופה בתקופה בה הליגה לא פעילה. בקהאם שיחק בשנתיים האחרונות בתקופת הפגרה של ה-‏MLS‏ במילאן (עד שנפצע); חברו לגלאקסי לנדון דונובן שיחק בפגרה של 2009 בבאיירן מינכן והעונה נתן חודשיים טובים באברטון, לפני שחזר לפתיחת העונה בארה"ב.

‏מבחינה תחרותית כבר הוכח שלא צריכים את השחקנים האלו. בקהאם הרי לא הביא את הגלאקסי לשום מקום מבחינת הצלחות על המגרש. האלופה הנוכחית ריאל סולט לייק לקחה את התואר ללא אף שחקן "חוק בקהאם". "אנחנו רוצים מאוד שחקן כזה, והכיוון הוא ללכת על מישהו כזה בשנת 2011 או 2012", אמר ביל מאנינג, נשיא סולט לייק, כשנשאל בראיון בשבוע שעבר מתי הקבוצה שלו תביא כוכב גדול לאוהדים. "אוהדים אוהבים כוכבים. כולם אוהבים כוכבים. אבל ברגע שנחליט להביא שחקן כזה, זה לא יהיה איזה דרום אמריקני קשיש בן 36, או איזה שחקן שיבוא אחרי ניתוח בברך וכבש שלושה שערים בארבע עונות".

**‏*

‏מוקש אחד שעמד בפני גארבר היה ארגון השחקנים, שמאוד לא אוהב את ההגעה של כוכבים מעבר לים בכסף גדול, בעוד שכמעט 10% מהשחקנים בליגה מרוויחים שכר מינימום. כדי לפרק גם את המוקש הזה איפשר גארבר להגדיל את הסגלים ל-24 שחקנים בקבוצה, ובכך ייצר עוד מקומות עבודה, ובמקביל העלה גם את שכר המינימום בליגה ל-40 אלף דולר לשחקן (מ-34 אלף), ושיפר מאוד את תנאי ההעסקה של השחקנים בליגה. בתמורה הוא קיבל את החתימה של הארגון על הסכמתו ל-3 שחקנים תחת "חוק בקהאם".

ויש עוד מוקש אחד שגארבר צריך להיזהר ממנו: לא מעט פרשנים בארה"ב טוענים שגארבר, ברצון הגדול שלו להרים את ה-‏MLS‏ מהר מדי, חוזר בדיוק לנקודה שגרמה לכדורגל בארה"ב לקרוס. החוק החדש בשבוע האחרון העלה את סוגיית קוסמוס הגדולה משנות השבעים: הקבוצה ההיא שיצרה הייפ גדול בארה"ב כשהביאה את פלה ובקנבאואר ושילמה סכומי כסף אדירים כדי להחזיק בסגל כוכבים מ-14 מדינות ומשכה למדוולנדס 70 אלף צופים למשחק.

אותה קבוצה שגרמה לליגה לצמוח כמעט בין לילה מ-12 ל-24 קבוצות, אבל גוועה תוך כמה שנים והתרסקה כשכמעט כל הקבוצות הגיעו לפשיטת רגל.