בית הקברות הצבאי לרפורמות

הקפאת הליכים. מהיום, כל המהלכים הנחוצים, הרפורמות החיוניות, השינויים ההכרחיים והתקוות להתקדמות שנפתחו, ולו לסדק, במערכת הביטחון, הצבא, המשרד, הצמודים הכפופים והתלויים בו, נכנסים להקפאה עמוקה. כל הגיבורים עוברים, חלקם כבר הועברו, לעמדות אחרות. יחלפו שנים, הרבה שנים, עד להפשרה.

חוסר אמון, טינה, עד כדי ניגוד אינטרסים בין לשכת שר הביטחון ללשכת הרמטכ"ל, והעיסוק האובססיבי הצפוי במי אמר מה למי למה וכמה, ובמי יחליף את מי ובאיזה סבב, מחסל, ואולי כבר חיסל, שדרה ארוכה של עבודה אינטנסיבית שהחלו בה לפני כמה שנים.

מיישום דו"ח מקינזי המדבר על איזושהי פעילות התייעלות, צנועה, של הצבא (צד ההתחייבות היחיד של הצבא להזרמות הכספים, על פי דו"ח ברודט), עובר בסתימת חלון ההזדמנויות ההיסטורי שנפתח לרפורמה בפנסיה שתוכננה להפסיק את הנוהל הנפסד שלפיו פקידי צבא יושבי משרדים "יוצאים לפנסיה" בגיל 42 עם פנסיה נאה. תתפוגג גם התוכנית לשיפור מצבה הקשה של תעש והפרטתה, ובעוד כמה חודשים שוב נשמע על הזרמות חודשיות של עשרות מיליוני שקלים עבור משכורות לעובדי תעש וגימלאיה. גם התוכנית הקריטית למחיקת הבושה באגפי השיקום של נכי צה"ל, באמצעות הקמת ועדת גורן, תיעלם ותיקבר במגירות. ועוד כמה וכמה דברים.

בקיצור: הכל נתקע.

זו התוצאה המיידית של הבשורה של ברק, כי המירוץ לרמטכ"לות התחיל שלשום בערב, הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן ומהנכון: שלושה חודשים לפני סיום כהונת אשכנזי, הצפויה בפברואר 2011 (רק נתפלל שהפעילות הביטחונית, המוכנות וההעצמה יישארו מחוץ להקפאה).

גוררים רגליים יחד

ה"זובור" הפומבי המכוון לאשכנזי הוא המשך לשחרורו של פנחס בוכריס, מנכ"ל משרד הביטחון הקודם שסיים לפני שנה. שיתוף הפעולה, ההבנה, בין אשכנזי ובוכריס היה אמור להביא לפחות למיני-מהפכה, לתחילתה של רפורמה במערכת הביטחון.

עד כדי כך שלא מעטים, גם בכירים מבפנים ומבחוץ, ניסו לסכסך, להפריד ולנתץ את האמון, שיתוף הפעולה והמחויבות ההדדית. למרות מחלוקות ביניהם, כשאשכנזי פועל למעשה כראש ועד העובדים של הצבא, ובוכריס לכיוון רפורמות שייפתחו וייעלו את המערכת, ובעיקר את משרד הביטחון עצמו, הם הקפידו על שיחות ותיאום.

שניהם, אגב, מינויים של עמיר פרץ. אשכנזי היה מנכ"ל משרד הביטחון של פרץ, כשמונה להיות רמטכ"ל, וביצע חפיפה עם בוכריס, שהובא מאייפקס.

זו היתה החלטה של שניהם לקדם את ההתייעלות של הצבא, כפי שנדרש מדו"ח ועדת ברודט. היה גם סוג של תיאום ביניהם על כך שהמהלכים לקראת התייעלות יהיו איטיים, ביורוקרטיים, נסחבים, שניהם לא ממש אהבו את הפגיעות הצפויות מההתייעלות, אבל התקדמו, יותר נכון גררו רגליים יחד, לכיוונה.

בסופו של דבר, אנשי מקינזי הוגבלו בתחומי עבודתם, ההמלצות היו די מינוריות והתרכזו בעיקר בתחומים שהצבא פועל בהם כבר שנים (דלקים, הפסקת הכפילות בין המשרד לצבא בתחומי בנייה, היסעים, אספקה). עם זאת, נקבעו צעדי התייעלות מסוימים, התקיימה מסיבת עיתונאים רבת משתתפים ונשלחו פרסומים פומביים. אבל מאז, בוכריס התבקש על ידי ברק לסיים את התפקיד לפני המועד, לאשכנזי לא היה עוד (לשמחתו?) עם מי לקדם מהלכי התייעלות. אודי שני, המנכ"ל המחליף, טרם התעמק בעניין. עכשיו מכניסים את ההמלצות למגירות. ברק יעדיף לא להסתכסך עם עשרות אלפי אנשי הצבא, המשרד ואזרחים עובדי צה"ל. מדובר בכוח פוליטי של הרבה מנדטים.

ברק הפך לראש ועד

רפורמה בפנסיה. כבר שנה מתקיימים דיונים והצעות בין משרד הביטחון, הצבא והאוצר, תוך התחייבויות לממשלה להביא תוכנית פנסיה בהקדם. הצבא רוצה להשאיר בידיו גמישות לפטר מתי שירצה, האוצר רוצה לקבוע מסלול מוחלט שבו לוחמים יסיימו את השירות בגיל 42, כמו היום, בעוד הפקידים והפקידות ישתחררו בגיל 57 (במגזר הציבורי מדובר היום בנשים בגיל 65 וגברים 67).

עכשיו ברק תופס את מקום ראש ועד האינטרסים של אנשי הצבא, עניין של מנדטים. והמצב הנתון שבו פקידים יוצאים לפנסיה בגיל 42, על חשבון הציבור, יימשך.

אגפי השיקום. לאחר שנים של טענות כבדות על טיפול בעייתי בנכי צה"ל והעלות הגוברת, היום 5 מיליארד שקל לשנה, של פעולות שיקום, מינתה הממשלה את ועדת השופט בדימוס אורי גורן.

הכוונה, בין היתר, היא גם לקבוע קריטריונים שונים בין נכי צה"ל מפעילות מבצעית לבין אותם שנפגעו שלא במסגרת התפקיד, במטרה להתרכז יותר בטיפול בנכי הלחימה. לפני שבוע הופיע הרמטכ"ל בפני הוועדה וייצג את עמדת המערכת: אין לבצע כל שינוי במצב הקיים. מי שהמתין כי ברק ייקח את הנושא לידיו ויוביל את השינוי, נכזב. מסקנות הוועדה צפויות בעוד כשלושה חודשים, ההנחה היא שברק יעצור כל שינוי. שוב, מדובר בכוח פוליטי לא קטן.

תעש. החברה בקשיים מתמשכים, כבר שנים. בשנה הקודמת הזרימו האוצר והביטחון סכומי כסף לתשלומי שכר. על פי דרישת מנהל רשות החברות, דורון כהן, הכינה הנהלת תעש תוכנית חירום להתייעלות שבגינה היה צריך לפטר כ-500 עובדים, שנותרו, כמו עוד כ-450, ללא תעסוקה, בעיקר במפעל התחמושת הכבדה.

ברגע האחרון ברק התערב ואסר על הדירקטוריון לאשר את התוכנית. במקביל נעצרה גם תוכנית ההפרטה, בעיקר באמצעות הנפקה בבורסה, המתואמת, כך נטען, עם העובדים וההנהלה. בינתיים, תעש הקדימה הכנסות מלקוחות זרים ויכולה לשלם את שכר עובדיה וגמלאיה, אולם בעוד כמה חודשים ייגמר גם הכסף הזה. בידי ברק הפתרון.

הסכם השכר עם עובדי משרד הביטחון. כבר כ-10 שנים שאין הסכם שכר חתום. בוכריס השאיר מסגרת עקרונות להסכם שנחתמה על ידי האוצר והביטחון. המנכ"ל אודי שני קיבל החלטה אמיצה ויוצאת דופן, שלא לאשר למי מעובדי המשרד יותר מ-90 שעות נוספות בחודש. זה גרם לפיצוץ עם ועד העובדים, שכן בכירי העובדים במשרד מקבלים נוסף על משכורתם הגבוהה בשירות הממשלתי עוד 150 שעות נוספות בחודש (מה שאומר שהם עובדים בערך 20 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע).

הוועד לוחץ, שני מסרב לאשר, עכשיו ממתינים העובדים לפגישה עם ברק. מדובר באינטרסים של מעל 3,000 עובדים ובני משפחותיהם, הבטחה לא קטנה לבחירות.

המשטרה חוששת

ובתוך כך גם נכנסת להקפאה הרפורמה הגדולה שכבר הוכנה במשטרה, הכוללת נושא קריטי ביותר של קידום ושכר של דרגי הביניים, לב לבה של המשטרה. שכן, בכירי המשטרה תמיד הקפידו על הצמדה לצבא, בעיקר כי כך הם נהנו משכר גבוה של אלופי צה"ל, המקבילים לניצבים.

עם זאת, רוב השוטרים אינם קצינים, וכך הם נשארים לאורך כל שנות שירותם, מה שאומר ששכרם, בגלל ההצמדה לצבא, מוגבל לדרגות הנגדים בצה"ל. המשטרה מסרבת להתחיל את הרפורמה עד שיוכרע עניין הצמדת שכר גמלאי הצבא למדד, במקום הצמדה להסכמים הקיבוציים.

מהלך הצמדת שכר הגמלאים למדד, כחלק מההסכם הקיבוצי, החלה בהסכמה עם עופר עיני. האוצר מבקש להמשיך אותה להסכמים האחרים, וכבר חתם על הצמדה למדד של שכר גמלאים עם רשות השידור, חברת החשמל, ויש משא ומתן עם האוניברסיטאות. הדיונים על ביצוע ההצמדה למדד בצבא נמשכו חודשים רבים. עכשיו גם הם ייעצרו, ואיתם גם תעצור המשטרה, שבכיריה חוששים מהניתוק מצה"ל.