חגים ועניים

בנק ישראל פרסם השבוע דו"ח מטריד על תעסוקה, שכר ועוני. רוב האנשים שהתמזל מזלם להיות לא עניים, לומדים להתעלם מהעוני בשגרה, מקבלים תזכורת קצרה בנושא סמוך לעונת החגים: מה שנראה כמזימה של רשתות השיווק לגרום לנו, הצרכנים, לקנות יותר, מקבל עטיפה של "תרומת מזון", ונהפך זה מכבר למאפיין קבוע של חגי ישראל.

בנק ישראל חשף קטע מתוך דוח שיתפרסם במלואו ב-21 בחודש:

"מניתוח מאפייני התעסוקה, השכר והעוני בשנת 2008/9 (התקופה שבין יולי 2008 ליוני 2009) עולה כי יותר מ-60 אחוזים מהעניים, כמיליון נפשות, חיים במשקי בית שיש בהם לפחות מפרנס אחד. זאת ועוד, ממדי העוני בקרב אנשים החיים במשקי בית שבהם לפחות מפרנס אחד (להלן "עובדים עניים") התרחבו בהתמדה במהלך העשור האחרון.

... התפתחות זו מבטאת, מצד אחד, את הצטרפותן של אוכלוסיות חלשות למעגל התעסוקה, ומהצד האחר - העדר מדיניות מספקת - כגון אכיפת חוקי העבודה - לשיפור התמורה לעבודה לאוכלוסיות שכושר השתכרותן נמוך."

אם תחשבו על זה, אחד ממקורות הגאווה של כלכלת ישראל בשנתיים החולפות, היה ששמרנו, על אף המשבר הכלכלי, על רמת אבטלה נמוכה ממרבית המדינות המערביות וזאת כששיעור המועסקים בתקופה זו גדל.

הדוח של בנק ישראל מוציא לנו את הרוח מהמפרשים או מקטין במעט את אלמנט הגאווה. מהדוח עולה כי למרות שתופעת העובדים העניים נפוצה גם במדינות OECD, עמן אנו שואפים להימנות, שיעורי התופעה במדינות אלו נמוכים בהרבה.

על פי הדוח, באמצע שנות ה-2000 עמדה תחולת העוני הממוצעת בקרב משקי בית עובדים במדינות אלו על 7.7% לעומת 16.2% בישראל 2008/9. 1.66 מליון איש החיים כיום בישראל מתחת לקו העוני מהווים משקולת כבדה מאוד על צווארה של כלכלת מדינת ישראל. אם תחשבו על כך שבמידה רבה הצריכה הפרטית היא שהצילה אותנו ממיתון ארוך יותר וקשה יותר, לו הייתה מונחת על צוואר הכלכלה משקולת קטנה יותר ההשפעה על המשק הייתה כנראה אף דרמטית יותר.

תקווה לשינוי

למרות שהנתונים העולים מהדו"ח מדכאים, ניתן אולי להתייחס למגמה של העלאת שיעור המועסקים כמהלך ראשון בתהליך ארוך.

הבעיה היא שהיחס בין עשייה אפקטיבית לעשייה בלתי אפקטיבית אך מתוקשרת אינה מסייעת בקידום הפיתרון או בצמצום הבעיה. המנהג היפה שהתפתח כאן בשנים האחרונות של השארת "מעשר" בסופר, קרי שבכל קנייה לחג רוכשים מוצרים הנתרמים לנזקקים הינו המצאה ישראלית מעניינת שבוודאי תשפיע לחיוב הן על דוחות רשתות השיווק והמזון והן על נתוני הצריכה. אולם נראה לי שההשפעה שלה על היקף העוני די זניחה.

ברמת נתוני הטריוויה, לפי אגוד לשכות המסחר מכירות רשתות השיווק עולות בכ-20% לקראת הפסח לעומת החודש הקודם (וצונחות בכ- 13% בחודש העוקב). בנק ישראל מתייחס בדוח למס הכנסה שלילי כמנגנון חשוב אולם באותה פיסקה גם מסביר מדוע במדינת ישראל הוא מנגנון עקר (די עם נצטט ש- 45% מהזכאים מימשו את זכאותם ושהמנגנון הופעל רק בישובים בהם פועלת תוכנית "אורות לתעסוקה" שהיא תוכנית קונטרוברסלית בפני עצמה בכדי להבין שבארץ כיום זה לא עובד).

ישנן עמותות שונות הפועלות דרך זירת החינוך - יובלים לדוגמא. חזון העמותה, כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט שלה, הוא: "יובלים קרן הון אנושי, הוא גוף שקם במטרה לפעול לצמצום הפערים בחברה הישראלית, לחיזוקה ולקידום שוויון ההזדמנויות והמצוינות בה. יובלים פועלת בפריפריה ובאזורים מיעוטי משאבים, תוך התמקדות בחינוך כאמצעי פעולה עיקרי..."

דו"ח בנק ישראל בהחלט מציין את הפער בהשכלה כאחד הגורמים העיקריים לפער בהכנסה ולכן אין ספק שכל ניסיון לצמצם פערים שכאלו הינו מבורך. אחת הבעיות המהותיות בהקשר זה הינה שהתופעה רחבה יותר בקרב הציבור הערבי בארץ שם "...כמחצית מהעניים הערביים חיים במשקי בית שבהם מפרנס יחיד במשרה מלאה" באוכלוסיה החרדית למשל רק כ- 10% מהעניים חיים במשקי בית שבהם יש מפרנס יחיד במשרה מלאה. חלק ניכר מהעמותות העוסקות בחינוך ממקדות את פעילותן בישובי פריפריה גיאוגרפית וחברתית יהודיים.

יש ארגונים, כמו הקרן החדשה לישראל, הנוקטים בגישה יותר הוליסטית למלחמה בעוני. הקרן תומכת בעמותות הפועלות לשמירה על זכויות מחד, ומאידך בעמותות הפועלות להעצמה כלכלית ואישית. מה שאולי יותר חשוב זה שפעילותה אינה מתמקדת בתל אביב וחיפה אלא מגיעה לאוכלוסיות הפריפריאליות הזקוקות לשירותים אלו יותר מכל: ערבים, נשים, חרדים, עולים וכו'.

עמותות כמו העמותה להעצמה כלכלית לנשים הפועלת בחיפה יש להן אולי את הניסיון הרב ביותר במלחמה בעוני בהינתן שאוכלוסיית היעד שלהם היא העניים שבעניים (שהן כמובן העניות).

די מדכא לשמוע מהן על העבודה הרבה והתמיכה הנדרשת בכל "מבצע חילוץ", אולם מנגד יש להן כ-1,500 בוגרות של תוכניות ההעצמה וסיפורי הצלחה מדהימים. נראה שהקרן למיפעלות מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי הינה אחד המוסדות במדינת ישראל שמבינים שאמנם זה עולה די הרבה כסף לחלץ משפחה מעוני אולם, בטווח הארוך זה עולה הרבה יותר כסף להשאיר אותם במעגל. הקרן של המוסד לביטוח לאומי הינה אחד הגורמים הממנים מגוון רחב של פיילוטים המנסים לסייע לאנשים להיחלץ מהעוני ולהצטרף למעגל העבודה. חבל שהתמ"ת והאוצר לא מקשיבים יותר לניסיון שהצטבר שם.

השכלה, מספר הנפשות במשפחה, זכויות העובדים, זכויות אחרות כגון תחבורה ציבורית שתאפשר הגעה למקום עבודה, העצמה ותמיכה נפשית ותרבותית הינם מרכיבים חיוניים במלחמה בעוני. ברור שכולנו נרוויח מהצמיחה שתנבע למשק מכך שנמשיך להרחיב את מעגל התעסוקה אולם בד בבד נפעל על מנת לוודא שהמצטרפים אליו לא יישארו עניים.