כוחה של דממה עיתונאית

1. פרשת הולילנד ו"הפרשה הביטחונית" חלקו יחד את ראשות הליין-אפ של משדרי החדשות. פעם זו למעלה, ופעם אחותה. האחת בשל עוצמת הגילויים שבה, האחרת בשל חשאיותה המוחלטת.

הדממה, מתברר, היא בעלת כוחות עיתונאיים משמעותיים לפחות כמו ההמולה התקשורתית. אחרי הכל, עם גילוי הסיפור האמיתי מאחורי הדרמה שנוצרה, רואים כי אין כל דמיון בקנה-המידה של שני הסיפורים העיתונאיים.

למרות זאת, אין לבוא בטענות כלפי התקשורת שעשתה מהומה רבה מהסיפור - ועם הקוראים סליחה. המלחמות הקטנות הללו, שכוללות ידיעות מושחרות ויללות מופרכות על "העלמת אנשים", אולי מתישות ומרגיזות את הציבור היום - אולם הן חלק ממלחמה גדולה יותר. בסופו של דבר, אי-השלמה עם סיפור אזוטרי כזה היתה גובה מחיר יקר מחופש המידע בסיפור המהותי הבא.

2. במרכז בדיקתו של מבקר המדינה את הרשות השנייה יעמוד אחד המכרזים ההזויים שנערכו פה בשנים האחרונות. אותו מכרז, אשר בסופו הוחלט כי יתחלף הזכיין שהפעיל את רדיו ירושלים בשנים האחרונות.

תמלול הדיונים במכרז שנערך בנובמבר 2008 מציג תמונה שנראית כאילו נלקחה מסרט של קישון. כמות נכבדת של חברי המועצה, ובהם היו"ר, שפסלו את עצמם מהדיון מחשש לניגוד עניינים, חברי ועדת מכרזים שלא קראו את החומר ולא ידעו נתונים בסיסיים על הקבוצות המשתתפות, ויועצי תוכן שבנו תזות שלמות על סמך דמיונם הפרוע.

הכל היה נעלם מעיני המבקר, אלמלא היתה רדיו ירושלים של משפחת לוי מפסידה במכרז ולא עוברת על כך לסדר היום. אין שם סיפורי מאפיה ושחיתות נחבאים בסגנון הולילנד, למרות המיקום הגיאוגרפי המקרי. מדובר בבעייתיות שורשית בשיטה מכרזי התקשורת, שהיום כבר הולכת ומתחדדת העובדה שאבד עליה הכלח.

3. עוד בטרם נפתחה הישיבה הראשונה של מועצת הרשות השנייה הנוכחית, כבר הוחלט מי יהיה יו"ר ועדת הטלוויזיה. יעקב שחם, עיתונאי ותיק, נבחר למשימה. ההחלטה על המינוי לא היתה של חברי המועצה, למרות שמרבית אנשיה אישרו אותו, ואפילו - כך נראה - לא היה זה בידיו של היו"ר החדש, אמנון נדב. שחם "התבקש" להיות יו"ר אחת הוועדות החשובות ביותר במועצה, על-ידי לשכת השר משה כחלון, לא פחות.

לא ברור מה הן אותן סגולות שבהן מחזיק דווקא שחם. במה הוא עולה על אייל מלובן, מפיק ויוצר בעל שם, או על עליזה לביא, מירב לברון-אלוש או אילן אבישר, שעוקבים שנים אחר התקשורת הישראלית?

שחם, שנשא בתפקידים ציבוריים שונים בחיפה, עירו של כחלון, הגיע לרשות השנייה אחרי שהות ארוכה כיו"ר ועדת הטלוויזיה - של רשות השידור. הוא האיש שחתום על ההצלחה המסחררת, שנקראת ערוץ 1. ההפקות המדשדשות, אורחות העבודה הקלוקלות והיעדר החותם המהותי - תחת כולם משורבט שמו של שחם. במילים אחרות - ההישג המהותי שלו בערוץ הוא שהוא לא נסגר.

4. בעוד ששחם עבר לרשות השנייה, מי שנאחזת בשולחן הדיונים ברוממה בכל החוזק היא רחל קרמרמן. גם היא חברת ועד מנהל כבר שנים ותחת אחריותה ועדת הרדיו. בת לאצולת ימין מקומית, היא גם חמותו של יגאל בשן, שמשדר תוכנית ב"קול ישראל". עולם קטן.

באחרונה הפכה להיות קרמרמן אחת מ-4 חברי הוועד המנהל הנותרים והוכיחה התנהלות מביכה ממש. היא הרימה יד כל אימת שהתבקשה על-ידי המנכ"ל מוטי שקלאר לאשר קיצוצים נגד העובדים, וכשנשאלה אחר-כך, לא ממש ידעה לשחזר בעבור מה הצביעה ואם בכלל נערכה הצבעה.

היא גם התייצבה בוועדות הכנסת השונות והגנה בחירוף-נפש על התנהלות הנהלת הרשות, שנכתשה בדו"ח פנימי, שנחשף כאן ב"גלובס". מחברת הגוף המנתב והמפקח של הרשות, היא הפכה לעושת דברו של המנהל הנוכחי. בימים אלה היא מבקשת להמשיך ולהיות חברת מליאת הרשות החדשה שתקום.

5. היום חלפו עשרה חודשים בדיוק, מאז התפטר יו"ר רשות השידור משה גביש, ורשות השידור מתנהלת ללא גוף מוביל. אל תתנו לאופוריית החתימה על סעיפי הרפורמה לבלבל - השידור הציבורי בישראל מנוטרל.