העולם על פי נתניהו

שבוע אחרי שסיכמו העיתונים את השנה הראשונה של ממשלת נתניהו, נזכר ראש הממשלה להציג לעיתונאים את הישגיו במסיבת עיתונאים בהולה. שפל ביחסים עם ארה"ב? קיפאון מדיני? מדובר בדיווחים לא מדויקים בתקשורת. קסאמים על אשקלון? אין דבר כזה

מה עושה אדם שקם בוקר אחד ומגלה שהממשלה שהוא עומד בראשה מכהנת כבר שנה? מכנס מסיבת עיתונאים בהולה כמובן. בדומה לאירועים רבים אחרים (מישהו אמר 100 ימים לכינון הממשלה? או ביטול המע"מ על פירות וירקות?), גם האירוע לציון שנה לממשלת נתניהו התקיים במפתיע. מי שראה אתמול את מסיבת העיתונאים שכינס נתניהו, ומכיר את ההתנהלות בתוך הלשכה שלו, לא יכול היה שלא לזמזם לעצמו את "פתאום קם אדם בבוקר, מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת".

בשעה 9:00 בבוקר יום ד' צפצפו הביפרים של הכתבים המדיניים. ההודעה בישרה על מסיבת עיתונאים חפוזה שמכנסת לשכת ראש הממשלה בתוך ארבע שעות, "לסיכום שנה לכהונת הממשלה". כעבור חצי שעה האירוע נדחה, בוטל והוחזר, ולבסוף התקיים באיחור אופנתי המאפיין את ראש הממשלה, של 25 דקות בלבד.

איך רוצים שאנשיו של נתניהו יצליחו לחזות את תוצאות הפגישה עם ברק אובמה, או את התגובה הציבורית על העתקת חדר המיון בבית החולים ברזילי באשקלון, אם שנה לכהונת ממשלה מצליחה להפתיע אותם כרעם ביום בהיר? החוברת שחולקה לכתבים תחת הכותרת "שנה לממשלה ה-32, פעולות עיקריות", מעידה על כך שמשרד ראש הממשלה דווקא נערך מבעוד מועד לסיכום שנת כהונתה הראשונה של הממשלה. אז למה החופזה? למה ההתרעה הקצרה?

אין מה לעשות, הוא פשוט לא יכול אחרת, אמר מישהו בסביבתו של נתניהו. ובכלל, העיר אחד מיועצי השרים, מה זה שינויים בלו"ז של כתבים, לעומת ההקפצות והאיחורים שמאפיינים את התנהגותו של ראש הממשלה כלפי השרים. הרצאות, דיונים, הזמנות לישיבות, כולם מתבטלים לנוכח הלו"ז הפתאומי של ראש הממשלה, שמשתנה אין ספור פעמים ביממה.

כמו תמיד, אצל נתניהו הכול לא מאורגן, הכול נעשה בהפתעה, מעכשיו לעכשיו. כך זה היה כשכיהן ששר אוצר, ככה זה היה כששימש ראש הממשלה בקדנציה הראשונה, כך היה שכיהן כיו"ר האופוזיציה, וככה זה גם עכשיו. כלום לא השתנה. זה אולי נשמע קטנוני, אבל הדבר מעיד לא רק על ראש הפירמידה, אלא גם על אבני הבסיס ועל ההתנהלות הפנימית בלשכה. מסיבת העיתונאים הזו היא עוד סימפטום לליקויים בסיסיים מאוד בניהול המדינה, הממשלה ולשכת ראש הממשלה.

גם טיימינג זה לא בדיוק התחום של ראש הממשלה. לו רק היו עושים אנשיו בדיקה פשוטה, ודאי היו מגלים כי שעתיים לאחר קיומה של מסיבת העיתונאים צפוי להיות מוסר צו איסור הפרסום על פרשת "הולילנד" ומעצרו של עו"ד אורי מסר, ויחד איתו יאופסן נאום ראש הממשלה בדפי ההיסטוריה. מי אמר שאהוד אולמרט לא בשיא כוחו? שוב הוא נתן לנתניהו בראש.

עניינים של סמנטיקה

מסיבת העיתונאים החפוזה נפתחה בהצהרה בומבסטית על 1,500 החלטות שקיבלה הממשלה. מעניין איך יגיבו בליכוד אם יגלו כי על הישגיו מונה נתניהו גם את הקפאת הבניה ביהודה ושומרון לעשרה חודשים. במפלגתו של נתניהו סביר יותר שיראו בכך כניעה או חולשה. עניין של סמנטיקה. ואם זה הישג בראייתו של ראש הממשלה, מעניין האם במקרה שייכנע לדרישות האמריקנים ויפסיק את הבניה גם בירושלים, יכניס זאת לחוברת הישגי הממשלה של השנה הבאה.

איכשהו, ראש הממשלה מתגאה גם במתן תוספת תקציב למערכת הביטחון. מעניין איך הפכו המריבות על השמיכה התקציבית מדי שנה ערב אישור התקציב להישג. עניין של שכתוב. לא בטוח שבמשרדי החינוך, הרווחה והבריאות יסכימו עם ההגדרה. וזו לא ההחלטה השנויה במחלוקת היחידה שמתפאר בה נתניהו: גם מפת אזורי העדיפויות השתרבבה לרשימת המכולת; כמו גם תוכנית אתרי המורשת, שכמעט והביאה למשבר קואליציוני ופתחה אינתיפאדה נוספת; וגם כמובן ההיערכות לטיפול במגפת שפעת החזירים, שאת מרבית חיסוניה נאלצים עכשיו לזרוק לפח, בשל חוסר ביקוש, ובעיקר משום שעד רגע זה לא פרצה המגיפה, כפי שתכננו במשרד ראש הממשלה.

עוד בין ההישגים נמצאת הקמת בית הספר לרפואה בגליל, שיש מי שמוכן לשים לא מעט כסף על כך שהתוכנית להקמתו מעולם לא הייתה אמורה לצאת מגבולות הנייר שעליו שורטטה. החוברת מכילה גם בשורה לא נעימה לאנשי מנהלת סל"ע: על פי נתניהו, שיקמה הממשלה את מפוני חבל עזה וצפון השומרון. אם כך, הדרך לפירוק המינהלת קצרה.

באופן מפתיע נשמטה מהספר החלטת הממשלה - שבינתיים השתנתה והתהפכה במסגרת הזיגזוגים - שהתקבלה על דעתו של נתניהו וסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, להעתיק את חדר המיון של בית החולים ברזילי באשקלון.

גם לשפל של 20 שנה ביחסים עם ארצות הברית, או למערכת היחסים העכורה עם טורקיה, שהוגדרה עד לא מזמן כבעלת ברית אסטרטגית עם ישראל, אין כל אזכור, שלא לדבר על הקיפאון בתהליך המדיני עם הפלשתינים. עד היום לא הצליח ראש הממשלה לייצר פוטו-אופ אחד עם אבו מאזן. אפילו לא שיחות עקיפות. בחוברת, דרך אגב, מציין נתניהו את קידום תהליך השלום כיעד עיקרי.

עד כמה נתניהו מעדיף שלא להתייחס לנושאים המדיניים העיד מבטו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, שישב לצידו של ראש הממשלה. בכל פעם שנשאלה שאלה על המשבר עם הממשל האמריקני, הטורקי, או על מצבה של ישראל בעולם, נראה היה על פניו כי גבאי לא היה מוכן להתחלף עם נתניהו תמורת שום הון שבעולם. ראש הממשלה, לעומת זאת, ענה בביטול. משבר? כולה חילוקי דעות שלא עולים בקנה אחד עם דיווחי התקשורת.

בעוד פרויקט הגרעין האיראני ממשיך להתקדם ומדינות העולם מדשדשות, מציין נתניהו בין הישגיו את פעילות ישראל לעידוד הקהילה הבינלאומית להוקעת איראן והנהגת סנקציות נגדה. בניגוד להחלטה קודמת שלא להיות בחזית המאבק בגרעין האיראני, מוצאת את עצמה ישראל בתום שנת הכהונה הראשונה של ממשלת נתניהו, במודע או שלא במודע, בפרונט. בדיוק ההיפך מהאינטרס הישראלי, וזאת הודות להצהרותיו החוזרות ונשנות של ראש הממשלה בנושא.

גם הקסאמים שנורו בחודש האחרון מרצועת עזה והגיעו עד אשקלון, לא הותירו רושם על לשכת ראש הממשלה. שם לא מתבלבלים עם העובדות, ומציירים על גבי גרף את הירידה ירי טילים תלולי מסלול לעבר ישראל. כמה נוח שהגרף כולל רק את שנת 2009, ולא מתייחס לארבעת החודשים הראשונים של 2010.

לבד על הפודיום

ראש הממשלה עמד אתמול על הפודיום לבדו. על-אף שדיבר על 1,500 החלטות, הוא לא מצא לנכון לצרף אליו את שותפיו הקואליציוניים, את השרים המרכזיים שסייעו לו בקבלת ההחלטות, את המשנים לו - שר הביטחון, הרווחה, החינוך, התמ"ת. על-אף שהפליא בשבחי הכלכלה הישראלית, גם שר האוצר לא הוזמן לשבת לצידו. השרים אפילו לא ידעו על קיומה של מסיבת העיתונאים.

לנוכח הביקורת הציבורית על חוסר ההחלטיות שלו והזיגזוגים, בחר נתניהו לקחת את הקרדיט לעצמו. השאלה אם בתום הקדנציה, שיספרו הכתבים כמה מתוך 1,500 ההחלטות יצאו אל הפועל, יעדיף גם אז נתניהו לנכס את הכול לעצמו.