הולילנד בכל מקום

על טעויות ופשעים של רופאים אומרים כי הם מוצאים דרכם אל מתחת לאדמה, בעוד פשעים וטעויות של מתכננים ואדריכלים עומדים בגאון מעליה.

אבל אסור לטעות - רוב הטעויות והפשעים הנדל"ניים נעשים יום-יום בפרויקטים צנועים בהרבה, ולא במפלצות ענק דוגמת פרויקט הולילנד. פה הוספת 2-3 קומות שסותמות לגמרי את הרחוב, שם הכנסת שטחים ציבוריים לתוך שכונה יוקרתית סגורה וכדומה.

גם ה'שוחד' נצבע בדרך-כלל בצבעים לבנים וזכים. מהנדס עיר לשעבר שהופך לפתע לשכיר אצל יזם מוביל; מנכ"ל עירייה הופך למנכ"ל חברה או ליועץ בתשלום ועוד. ועכשיו לך תוכיח שמשהו לא כשר ולא רק מסריח.

לכן, אם מחפשים משהו חיובי בפרשייה הנוכחית, לפחות יש לנו כתם ענק בלב ירושלים שיהפוך כנראה סופית לסמל השחיתות והכיעור הנדל"ניים לדורי-דורות. משהו כמו כלבו שלום שהחליף את גימנסיה הרצליה ז"ל והפך סמל למלחמת השימור.

אבל בהפוך על הפוך, מבלי לגרוע מחומרת המעשים הנחשדים, צריך גם לתהות למה כל-כך הרבה פרשיות נקשרות דווקא לתחום התכנון והבנייה ולמה כל-כך הרבה מאכרים מסתובבים במסדרונות. איכשהו, נראה לא פעם שהיכרות וקשרים אישיים עם המערכות השלטוניות הם הדרך הכמעט יחידה להוציא בזמן סביר פרויקט בנייה בישראל.

לכן, לפני שאנחנו ממהרים לתקוף את האפשרות ליתר עבריינות ברפורמות החדשות, כדאי שניזכר שהשיטה הישנה, המסורבלת והמסואבת, היא שמתפוצצת לנו כל הזמן בפרצוף.