בערימת הזבל

היום, אחרי יותר משנת התאוששות מרשימה, לא ניתן למצוא הזדמנויות, לא באפיקים היותר סולידיים שכיום לא מספקים תוספת תשואה כלשהי בהשוואה למק"מ, ולא באג"ח הקונצרניות שהתשואות שלהן לפדיון ירדו מאוד, וגם המרווחים בינן לבין איגרות החוב הממשלתיות הצטמצמו באופן ממשי.

ובכל זאת, גם בשוק איגרות החוב הקונצרניות של היום עדיין ישנן לא מעט איגרות חוב שנסחרות בתשואה שנתית דו-ספרתית, ואפילו תלת-ספרתית. באג"ח הקונצרניות סטרייט, צמודות מדד ושקליות, ישנן כיום 14 איגרות חוב שנסחרות בתשואה תלת-ספרתית גבוהה, ועוד 12 איגרות חוב במצב דומה, אלא שהמסחר בהן הופסק על רקע עומק ההסתבכויות העסקיות שלהן.

עוד 85 אג"ח של 65 חברות נסחרות בתשואה דו-ספרתית, ואם לא די בכך, הרי שבקרב האג"ח להמרה ניתן למצוא עוד חמש אג"ח שנסחרות בתשואה תלת-ספרתית, ועוד 33 אג"ח שנסחרות בתשואה דו-ספרתית. מובן, שמצב זה משקף חשש אמיתי של המשקיעים לגבי האפשרות שאותן חברות לא יפרעו את התחייבויותיהן.

למה להסתכן?

בטבלה המצורפת כאן מופיעות הרבה איגרות חוב כאלה שתשואתן השנתית לפדיון היא יותר מ-10%. באופן טבעי, לכל איגרת חוב יש את הסיפור שלה, ומן הסתם הוא לא מלבב ועוסק בהסתבכות עסקית כזו או אחרת.

לרבות מהחברות הללו יש מכנה משותף בדמות היותן חברות יזמיות בנדל"ן, שהירבו להשקיע בנדל"ן במזרח אירופה - בעיתוי שהתגלה כאומלל - ברמת מינוף גבוהה מאוד, שמקשה עליהן להחזיר את חובן. חשוב גם להבהיר שהרשימה שמוצגת כאן היא אינה בהכרח רשימה של אג"ח מומלצות להשקעה. אצל חלקן, הסבירות שהן בכל זאת יעמדו בהתחייבויות היא גבוהה, ואצל אחרות הסבירות לכך נמוכה.

חלק מהקוראים בוודאי שואל את עצמו כעת: למה לי כמשקיע להתקרב בכלל לאיגרות חוב שמוגדרות אג"ח זבל? הרי מדובר בסיכון גדול. ואכן, בכל איגרת חוב כזו טמון סיכון משמעותי, אבל כל הרעיון מאחורי רכישה של איגרות חוב כאלה הוא שאינך רוכש איגרת חוב אחת, שתיים, או שלוש, אלא עשרות רבות של אג"ח שונות ובפיזור ניכר.

במבנה השקעות כזה אתה יכול להרשות לעצמך סיטואציה שבה חלק מן החברות לא יעמדו בהתחייבויותיהן באופן מלא או חלקי, ועדיין התשואה שתתקבל מאותן חברות שכן יעמדו בהתחייבויותיהן תפצה אותך על כך, והתשואה הכוללת שתשיג תהיה גבוהה.

זינקו יותר מהמניות

מכיוון שלבורסה אין מדד משקף, נעזרנו בקרנות הנאמנות המתמחות באיגרות חוב בסיכון גבוה, שאינן משקיעות גם במניות.

יש 10 קרנות כאלה, והתשואה הממוצעת שלהן בשנת 2009 הייתה 99%! נתון שלא מבייש את העליות שנרשמו בקרנות הנאמנות שמתמחות במניות. יתרה מכך: ברבעון הראשון של 2010 המשיכו קרנות ה-High Yield לעלות ובשיעור ממוצע של 11% - שוב יותר מהממוצע בקרנות שמתמחות במניות.

לא במקרה אנחנו משווים את הקרנות הללו לקרנות מנייתיות. יש מתאם חזק לאורך זמן בין התנהגות אג"ח בסיכון גבוה לבין התנהגות שוק המניות, ויש הגיון בכך. שיפור בנתונים הכלכליים, צמיחה, ריבית נמוכה, כל אלה משחקים לטובת האג"ח הקונצרניות בסיכון גבוה, כמו גם לגבי המניות. מיתון פועל, כמובן, להיפך. לכן, גורל אלה וגם אלה מותנה בהמשך הדרך וההתפתחויות הכלכליות, וקודם כל במשק האמריקני. המשך ההתאוששות שלו יסייע לשני השווקים האלה, ואילו חזרתו למיתון תבשר רעות לשניהם.

ומה בינתיים? בינתיים נסחרות, כאמור, בשוק איגרות החוב הישראלי יותר מ-100 איגרות חוב כאלה. אם רוצים להשקיע בהן תוך הקטנת הסיכון, צריך לעשות זאת על ידי רכישה מפוזרת, ואת זה אפשר לעשות כמעט רק באמצעות רכישת קרן נאמנות, אחת או יותר, שמתמחה בהשקעה בהן.

צעד כזה יקטין את הסיכון, ועדיין, בשל העובדה שרבות מהחברות הללו הן חברות נדל"ן עם התמקדות עסקית מסוימת, צמצום הסיכון יהיה רק חלקי.

ושוב, חשוב להדגיש, התשואות הללו משקפות חששות מפני פרעון חלקי, אם בכלל, של ההתחייבויות של חלק מן החברות הללו. אין זה סוד, שעשרות רבות של חברות נמצאות בשלב כזה או אחר של הסדר שמשמעותו שהתשואות לפדיון המופיעות בטבלה אינן מייצגות בהכרח את מה שיקבל המשקיע.

צבי סטפק הוא יו"ר ומנהל ההשקעות הראשי של בית ההשקעות מיטב. אין לראות בכתבה המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק

 11