מסי, רונאלדו, או שאולי בעצם וויין רוני?

אם תעשו סקר רחוב אקראי, ותשאלו מיהו שחקן הכדורגל הטוב בעולם, סביר להניח ש-90% יגידו בלי לחשוב פעמיים "ליאו מסי". הבאזז שתמיד קיים סביב השחקן הזה קיבל חיזוק משמעותי לאחר חמשת השערים שכבש בתוך ארבעה ימים: מול ארסנל בצ'מפיונס ליג וריאל מדריד ב"אל-קלאסיקו".

שלא יובן לא נכון: גם אנחנו חושבים שהארגנטיני הקטן הוא גאון כדורגל. זה ברור לחלוטין. השאלה היא האם צריך תמיד להאמין לבאזז. או שבעצם כדאי לפעמים להקדיש כמה דקות רציניות יותר של מחשבה לדיון החשוב הזה. כי כשיורים מהמותן, בטח בעיצומו של הייפ תקשורתי כלל-עולמי, לא תמיד מצליחים לפגוע בתשובה הנכונה.

נתנו לשישה עיתונאים, פרשן ערוץ הספורט אבי מלר ולמאמן הכדורגל ניר לוין לענות על שאלה אחת פשוטה: אתה מנג'ר של קבוצת כדורגל שמקבל צ'ק פתוח מהבעלים במטרה לרכוש שחקן-על אחד, את מי היית מחתים מחר בבוקר בקבוצה שלך? להלן התוצאות. נטולות השפעות יח"צ.

 וויין רוני, מנצ'סטר יונייטד, פרמיירליג, נבחרת אנגליה / צילום: רויטרס

 כריסטיאנו רונאלדו, ריאל מדריד / צילום: רויטרס

 ליונל מסי במדי נבחרת ארגנטינה / צילום: רויטרס

כריסטיאנו רונאלדו / שרון בורנשטיין

השחקן היחיד ללא חסרונות

העובדה שרונאלדו, 25, כבר הספיק לזכות בשלוש אליפויות אנגליה, ליגת האלופות, כדור הזהב ושחקן השנה בעולם של פיפ"א, ממש לא גורמת לי להסיק שהוא הגדול ביותר על-פני כדור הארץ. גם לא העובדה שהוא כבש 148 שערים ב-7.5 העונות בהן הוא משחק כדורגל מקצועני (נתון בלתי נתפס לשחקן אגף). אפילו גינוני הרוק-סטאר שלו, עם בגדי המעצבים, מכוניות היוקרה והדוגמניות לא מרשימים אותי.

רונאלדו הוא השחקן הטוב בעולם, קודם כל כי הוא השחקן הכי מושלם. נסו לחפש חסרונות במשחק של מסי, ותמצאו שחקן נטול משחק ראש שקורס תחת עומס פיזי גדול. וויין רוני? ליקויים בסיסיים בטכניקה, יכולת מסירה בינונית. קאקה? לא מספיק מאיים על השער עם הבעיטה שלו.

לרונאלדו, לעומתם, יש את כל היכולות הדרושות מכדורגלן. יש לו גם יתרונות פיזיים אדירים, אחד הדברים הכי חשובים בכדורגל הבלתי הגיוני והכל כך תובעני של ימינו. במחקר שערך ה"דר שפיגל" נמצא כי הוא השחקן המהיר בעולם. מסי אפילו לא נכנס לחמישייה הפותחת. מפלצת כדורגל בגובה 1.86 מטר.

הכישרון הטבעי של רונאלדו יצר שחקן שיודע לבעוט, למסור וללהטט יותר טוב מכולם. שחקו שאפילו פיתח סגנון ייחודי וקטלני משל עצמו לבעיטות חופשיות. הגנטיקה וההשקעה בפן הפיזי של המשחק יצרו משחק גובה מרהיב (נגח שער בגמר הצ'מפיונס ב-2008), מרפקים ושרירים השומרים עליו מפציעות, והכי חשוב - מהירות סילונית בהגנה, בהתקפה, בקישור, בכל מקום על המגרש. "סיוט לשמור על רונאלדו", אמר פעם מגן צ'לסי אשלי קול. "אבל לא פחות מכך, סיוט לנסות לתקוף נגדו". מושלם. ‏‏‏

ליאו מסי / רון שוורץ

המנהיג השקט (או: פריס הילטון לא עונה)

קשה היה שלא להיסחף בשבוע שעבר בפסטיבל ליאו מסי, אחרי הרביעייה לרשת של ארסנל. ובכל זאת, היה מישהו שלא נסחף, קוראים לו ליאו מסי, שימים ספורים לאחר מכן הגיע עם שתי רגליים זריזות על הקרקע בשביל לעשות את ההבדל במשחק על כל הקופה בברנבאו. קור הרוח הזה, המלווה בצניעות כובשת, הם רק שתיים מן הסיבות להעדיף אותו על פני רונאלדו, רוני או כל שחקן אחר, כפרנצ'ייז המועדף למועדון כדורגל, יהיה המחיר אשר יהיה לשלם עליו.

עם הסיבות הנוספות ניתן למנות את גילו הצעיר (22) לעומתם, כמו גם את עקומת השיפור העקבית שהוא מראה, שנה אחר שנה. משחקן שניגן כינור שני ואף שלישי ורביעי בבארסה של רונאלדיניו, דקו ואטו, שנפצע חדשות לבקרים על ידי המחסל התורן מצ'לסי, ושדמה לסנסציה בלתי-עקבית של מהלכים גדולים במשחקים קטנים, מסי התבגר, שיפר בהתמדה את יכולת הסיום שלו, את העמידות הפיזית, את ההתמודדות במעמדים הגדולים, והפך למפלצת הכדורגל שהוא.

שלא כמו כריסטיאנו, רוני או רונאלדיניו, שחנך אותו בקאמפ-נואו, את מסי לא תמצאו מככב לצד פריס הילטון וחברותיה במדורי הרכילות. לא תקראו עליו בהקשר של שערוריות חדר הלבשה או סכסוכים עלומים עם מאמניו. את הריגושים שלו הוא מוצא על הדשא. במידה רבה הוא האנטי-כוכב האולטימטיבי של עידן הגלובליזציה. לא מאוד יפה, לא מאוד גבוה, לא מאוד אנגלי וגם לא מאוד רונאלדו - כדורגלן נטו.

יהיו מי שיגידו שמה היה עושה מסי ללא צ'אבי, אינייסטה ושאר החברים למכונה המשומנת של בארסה. זה נכון כמובן, אבל צריך לזכור שגם כריסטיאנו ורוני לא בדיוק משחקים בחאטפה או בפורטסמות', ושכדורגל, אחרי הכול, זה לא טניס. צריך גם לזכור, שלהוביל קבוצה גדולה, בחדר הלבשה עמוס כל כך באגו ובכישרון, מצריך תעצומות נפש שמעטים יכולים להן לאורך זמן. מסי יכול.

וויין רוני / ניר קיפניס

‏‎אל תתנו למבט המטומטם להטעות

אולי זאת הסיבה שקבוצות כדורגל גדולות מפקדות בידי אנשים כמו חואן לאפורטה או פלורנטינו פרז, ולא למשל, בידיי. אבל אילו היה הצ'ק הגדול ביותר בעולם הכדורגל מונח כרגע בכיסי, הייתי שולף אותו רק עבור שחקן אחד: וויין רוני. ‏אבל בואו נבחן לרגע את שני המועמדים האחרים, מהקל אל הכבד: רונאלדו סובל מהתסמונת על שם קווין מגי המנוח: שחקן מדהים שלא מגיע למשחקים גדולים. יתרה מזאת, הוא שחקן שכוכבו בקבוצה זוהר על חשבון חבריו - תראו מה קרה העונה לקרליטו טבז ב"סיטי" או לוויין רוני ב"יונייטד" ותבינו למה כשמסירים את שיקולי מכירת החולצות באינדונזיה, רונאלדו הוא רכישה לא מספיק טובה. הרבה יותר קשה לעומת זאת, להסביר את הוויתור על מסי. ייאמר מיד: מסי הוא שחקן הכדורגל הטוב ביותר בעולם, פנומן מזהיר שמזכה אותנו השנה ברגעי קסם אמיתיים. ממש כמו רונאלדיניו ב-2006.

כלומר, אם למדנו משהו על כוכבי-על בעת החדשה, הוא שמדובר במטאורים שזוהרים לרגע בשמי הכדורגל ודועכים במהרה. בדיוק לפני 4 שנים השתמשנו כמעט באותם סופרלטיבים כדי לתאר את רונאלדיניו שמיצה את הקריירה שלו בגיל 26.

רוני לעומתם הוא נכס סולידי שיניב עוד הרבה שנות כדורגל טובות, על רקע ההיעדרות שלו מהמשחקים האחרונים של היונייטד, אפשר להבין שלא מדובר בשחקן, אלא בחצי קבוצה. אל תתנו למבט המטומטם בעיניו להטעות אתכם, רוני מבין את המשחק ברמות שקשה לתאר: התנועה שלו לשטח מת כדי לקבל כדור, יפה בעיניי לא פחות מהוירטואוזיות של מסי. הטאץ' שלו בכדור רך באופן כמעט מביך לשחקן קשוח, וכשמוסיפים לכל זה את כוח הפריצה הטוב ביותר באירופה, את הנחישות בהגנה וכושר-ספיגה של מתאגרף מליברפול, הרי שאפשר לומר בפראפרזה על דברי המשורר: יש טובים ממנו, אבל אין טובים כמוהו.

ליאו מסי / אבי מלר, ערוץ הספורט

השותף האולטימטיבי לצאת לבלות איתו בערב

אני בוחר במסי בלי היסוסים בכלל. קודם כל בגלל עניין אחד פשוט: הוא הכי טוב שיש. פרט לזה, הוא הכי צעיר מבין השלושה, כך שאפשר לקבל ממנו יותר תפוקה לאורך זמן. הוא הכי רב-גוני, והוא הכי 'ילד טוב ירושלים'. אני לא אקבל ממנו סיכון התנהגותי על המגרש ומחוץ למגרש. אני לא אקבל ממנו מבוכות כמו שאני עשוי לקבל מרוני, או על אחת כמה וכמה מכריסטיאנו רונאלדו. הייתי בוחר במסי לא רק בתור השותף האולטימטיבי לבלות לצדו על המגרש, אלא אפילו כבנאדם שהיית רוצה לצאת לבלות איתו בערב. בתור ג'נטלמן אנגלי, חשובה לי הצניעות והענווה, לא פחות מהיכולת על המגרש. המשוואה של יכולת, תפוקה עתידית והתנהגות - הופכת את מסי מבחינתי לבינגו.

ליאו מסי / ניר לוין, אחראי מחלקת הנוער במכבי ת"א

שקט גם בחדר ההלבשה

אני בוחר במסי. הוא שחקן אטרקטיבי, הוא מנצח משחקים לבד, יודע לכבוש, יודע לבשל, יכול לשחק במספר עמדות. אם הייתם שואלים אותי לפני חודש, לפני כל ההצגות האחרונות של מסי, התשובה שלי לא היתה שונה. למרות זאת, ההבדל בין וויין רוני למסי הוא לא גדול. לרוני השפעה עצומה על המשחק, הוא מאוד מגוון, מוביל לבד את משחק ההתקפה של יונייטד השנה, והדומיננטיות שלו היא יוצאת דופן. לגבי כריסטיאנו, הוא כמובן שחקן מצוין, אבל הרבה פחות קבוצתי, וכבנאדם פחות צנוע ויותר עסוק בעצמו - דבר שיכול ליצור בעיות בחדר ההלבשה. כמנג'ר, תמיד עדיף שיש לך מישהו יותר צנוע, חברותי, ששחקנים אוהבים להתחבר לפשטות שלו על המגרש ומחוצה לה. ואת זה יש רק למסי. ‏‎

וויין רוני / עודד קרמר

מ-ל-ח-מ-ה!

מסי שחקן נדיר. כריסטיאנו רונאלדו הוא שחקן של פעם בדור. אבל לקבוצה שלי, אני לוקח את רוני.

בקיץ האחרון רוב האנשים היו קונים את כריסטיאנו רונאלדו. אחרי השנתיים האחרונות שלו במנצ'סטר היה נדמה שהוא בדרך להיות אחד הגדולים באמת. השבוע, רוב האנשים היו קונים את מסי. רצף המשחקים האחרון שלו הוכיח שמדובר בקוסם עם יכולות פיזיות על אנושיות. אני הייתי לוקח רוני.

חייבים להודות: כמעט בכל פרמטר אפשרי יש לרוני נחיתות. הוא לא פנומן טכני כמו מסי. הוא לא כוכב רוק עם פוטנציאל מכירת חולצות כמו רונאלדו. הוא אפילו לא בחור יפה. אבל יש לו משהו שאין לאף אחר - הוא לא יודע להפסיק להילחם. החלק במוח שלו שאמור להתעמת עם המציאות ולהכיר בעובדות פשוט לא קיים, או לפחות לא פעיל. היונייטד יכולה להיות בפיגור של 2, חמש דקות לסוף, ורוני ימשיך להמשיך להסתער קדימה, עם מבט של עגל מגודל ולא להפסיק לנסות.‏‏

וזה לא מקרי, בתוך כל החגיגה התקשורתית העונה סביב מסי, וזאת של העונה שעברה סביב רונאלדו, מסתתרת עובדה אחת ברורה: שחקנים גדולים זה דבר נפלא, אבל בשביל לקבל מהם את המקסימום אתה חייב לבנות סביבם הכל. וזה אולי ההבדל הגדול ביותר. בשביל לספק את הסחורה, רונאלדו ומסי צריכים שכל הקבוצה תשחק בשבילם. רוני, משחק בשביל הקבוצה.

‏ואין שום דבר יותר חשוב מזה אצל שחקן.

צ'אבי הרננדז / אלון זנדר

‏האיש שבלעדיו כל הקסם הזה לא היה קורה

כשמדברים על השחקן הטוב בעולם, עוסקים בדרך כלל במוציאים לפועל. מתייחסים לכל מיני נתונים סטטיסטיים על שערים, שערים לדקה, שערים במשחקים קובעים. יש גם מי שמעריץ את הטכניקה הכדורגלנית. אבל מה תגידו על מי שגורם לכל זה לקרות? שנותן את הכדור בזמן הנכון לשחקן הנכון? השחקן שגורם ישירות לקבוצה שלו לנצח משחקים? כי לנצח משחקים, יש לזכור, זה תכלית הכדורגל. ואם הוא גם גורם לה להיראות טוב באותה הזדמנות? ואם הוא עושה זאת עבור הקבוצה הטובה בעולם שמנצחת את כל משחקיה החשובים?

או, יש שחקן כזה. קוראים לו צ'אבי הרננדז. הוא משחק בקישור האחורי כשצריך, וכעושה משחק קדמי כשצריך וקובע לברצלונה את הקצב ואופן המשחק. שילוב גאוני של זידאן ומתיאוס, עם שליטה עילאית בכדור וטכניקת מסירה שלא מהעולם הזה. אם ראיתם את האל-קלאסיקו, נסו להיזכר לרגע בשער של פדרו. צ'אבי מקבל את הכדור לחלוקה מאחורי נקודת האמצע, מרים את הראש, מסנן שלושה שחקנים שלא במצב טוב למסירה, ומחליט על פדרו. הבעיה: פדרו לחוץ בין שני שחקני הגנה של ריאל. עוד הטעיה והשהייה קטנה במסירה, וצ'אבי מוצא את הנקודה היחידה האפשרית לשלוח כדור שאין למגן סיכוי להגיע אליו - במרווח שבין העקבים של המגן לבין לפדרו. התוצאה: פדרו לבד מול שוער. רגע של גאונות צרופה. ותמיד במשחקים הקובעים. השחקן המצטיין ביורו 2008 ובגמר הצ'מפיונס 2009. כבר שנתיים שהוא המנצח על התזמורות הטובה בעולם, ספרד ובארסה. וההצלחה היא מהות ההגדרה: השחקן הטוב בעולם הוא צ'אבי.