שיעור בצניעות

א. התפרצות הר הגעש בעל השם שובר השיניים אייפייליוקול באיסלנד, ששיתקה את המרחב האווירי כמעט בכל אירופה, יכולה לספק לנו שיעור לא רע על מקומנו, בני האדם, בעולם הזה.

עם כל הטכנולוגיה שלנו, האינטרנט המהיר, האייפדים, הסמארטפונים, הרשתות החברתיות, הלוויינים, הקילר-אפליקציות, מטוסי הסילון והמכוניות החשמליות, עם כל מה שתרצו - הנה אנחנו עומדים חסרי אונים, משתאים ולא מאמינים, אל מול כוחו האדיר, היפיפה, עוצר הנשימה, של הטבע, שעושה בנו כרצונו.

יש בזה, חייבים להודות, משהו מעורר וממלא בענווה. שיעור חשוב: אנחנו לא שולטים בכל, הכלים שלנו לא תמיד יספיקו. בסופו של דבר אנחנו כאלה קטנים, בטח אל מול דבר כל-כך יפה ועצום ונורא ומלא הוד כמו הר געש.

מה אנחנו בסופו של דבר, בני אדם. בני אדם ותו לא. גם אם הייתי תקוע עכשיו בארץ רחוקה בלי יכולת להגיע הביתה, אני מקווה שעדיין יכול הייתי להעריך את היופי הזה.

אפשר למצוא גם סוג של סמליות או אירוניה בעובדה שזה קרה דווקא באיסלנד. אסונות טבע תמיד, או בדרך-כלל, קורים במקומות עניים במיוחד. והנה, איסלנד, המדינה שהפכה בעל-כורחה לאחד מהסמלים המובהקים של הכלכלה המודרנית. מדינה קטנה, מוקפת כלום, שבכוחות עצמה והודות לכלכלנים יצירתיים במיוחד חוותה צמיחה מהירה, כמעט בלתי הגיונית, והפכה את עצמה לשחקנית חשובה בזירה הכלכלית הגלובלית.

אלא מה, זה הכל היה אנושי, אנושי מדי, כמו שאמר ניטשה. איסלנד נפלה קורבן לתאוות-הבצע שלה עצמה. המדינה הקטנה והיפה הזו התרסקה כלכלית. שנה וקצת אחר-כך קם הטבע הנהדר שלה וכאילו אמר לה: בואי קטנטונת ואלמד אותך עוד שיעור קטן בצניעות.

ולא רק אותה, את כולנו.

ב. וממעשי ידי הטבע למעשה ידי אדם. בסוף השבוע קראתי דו"ח מרתק שפורסם על-ידי המרכז העולמי לרובוטיקה: נכון לעכשיו יש בעולם למעלה מ-8.6 מיליון רובוטים (הדו"ח נכון לסוף השנה שעברה, והמספר האמיתי כנראה גדול בהרבה וקרוב ל-10 מיליון, אם לא הרבה יותר), יותר מאוכלוסייתה של ניו-ג'רזי, למשל. והוא צפוי להגיע ל-13 מיליון לפחות עד השנה הבאה. מתוכם כ-3 מיליון רובוטים המיועדים למטרות בידור, מכלבים מתכתיים המכשכשים בזנבם ועד לכאלה המיועדים לחינוך.

הדבר המעניין הוא שהגידול הגבוה ביותר לא נרשם בקרב הרובוטים התעשייתיים. שם הגידול איטי, והשוק די רווי (יש משהו כמו מיליון וחצי מאלה). הגידול החד יותר נרשם ברובוטים במגזר השירותים, כלומר במגזרים בהם עבדו עד היום - ועדיין עובדים - בני אדם כמוכם וכמוני; בניקיון, בצבא, ברפתות, בחצרות הבתים, חילוץ, וכדומה. השוק הזה פחות או יותר מכפיל את עצמו כל שנה והוא מוערך, נכון לעכשיו, בכ-12 מיליארד דולר בשנה.

הרי לכם עוד דבר מדכדך למדי להגות בו.

למה מדכדך? אולי כי קראתי יותר מדי ספרי מד"ב, שנטעו בי, וגם בכם - אני בטוח, מן דעה קדומה על צאצאינו הרובוטיים. עמוק בפנים אנחנו קצת מפחדים מהם, מהיום שבו הם יחליפו אותנו.

ג. אז הנה, ככה אנחנו מתקדמים. מצד אחד רצים קדימה עם הטכנולוגיה במהירות רבה כל-כך עד שקשה למדוד אותה, עד שלפעמים אנחנו שוכחים שעם כל הכבוד לכל זה, בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, על כדור-הארץ, בטבע, והטבע הזה חזק מאיתנו.

אז אולי זה לא כל-כך מדכדך אחרי הכל.