הרבה יותר ממשחק על אליפות

‏‎‎בעונה הקודמת הגיעה הפועל ת"א לקרית אליעזר למשחק כמעט זהה. 3 מחזורים לסיום, הפרש של 2 נקודות ממכבי חיפה בפסגה. משחק על אליפות. במשך כל השבוע שקדם למשחק התמודדו בהפועל בעיקר עם השאלה איך אוכלים את "קללת אליעזר", או: המגרש ההוא שהפועל ניצחה בו את חיפה רק פעמיים בשני העשורים האחרונים. בסוף הנבואה הגשימה את עצמה: זה נגמר ב-1-0 קטן ומוחץ לחיפה, שאם לא עוד אחת מתצוגות הריחוף של אניימה, היה מסתיים עם שלוש-ארבע חתיכות. אחרי זה הגיעו חגיגות האליפות של יענקל'ה ואלישע. האם הנבואה תגשים את עצמה גם השנה?

בהפועל ת"א טוענים שיש להם השנה את הקבוצה הכי טובה שלהם בכל הזמנים. כזאת שראויה לזכות לא רק באליפות, אלא בדאבל. כדי לחזק את הטענה שלהם, משתמשים אנשי הפועל בנתוני הכיבושים שלהם: 80 בליגה, 20 בליגה האירופית, 10 בגביע. 110 פעמים ב-44 משחקים, אנד קאונטינג.

יש עוד דברים שיכולים לתמוך בכך שאולי זאת הקבוצה הכי גדולה בתולדות הפועל: למשל, רק הפסד ליגה אחד, אי שם בספטמבר, במחזור הרביעי; זו קבוצה שהפסידה רק ארבע פעמים העונה בכל המפעלים (לא כולל גביע הטוטו), לעומת חיפה שהפסידה העונה 10 פעמים, כולל 3 הפסדי ליגה; קבוצה שניצחה העונה את המבורג, סלטיק, פירקה את ראפיד מול 50 אלף אוסטרים בווינה. אז מה זה קרית אליעזר בשבילה?

אז זהו, שבקרית אליעזר משחקת מכבי חיפה. זאת שהנחילה לה את הפסד הליגה היחיד העונה. זאת שלא רק מנצחת אותה בעקביות כבר 20 שנה, אלא גם לוקחת לה את כל האליפויות בתקופה הזו (8, לעומת 1 של הפועל).

‏אולי הפועל קבוצה טובה יותר מחיפה העונה. בטוח שהיא הרבה יותר מהנה לצפייה. הבעיה היא איך מנטרלים את העקצוץ הלא נעים של הצ'יזבטים על קרית אליעזר. טובי הפסיכולוגים לא יוכלו להסביר את העניין הזה. הרי שחקנים ומאמנים בהפועל באו והתחלפו, חלקם אפילו לא מכיר את קרית אליעזר. אבל משהו שם תמיד משתבש.

"הכנה מנטלית נכונה". העניין הסמוי הזה שאוהדים ואנשי תקשורת נוטים לזלזל בו, הופך פתאום למה שיכול לעשות את ההבדל מבחינת הפועל בין תהילה לנפילה. כי מבחינת כדורגל נטו, כבר אמרנו, להפועל לא צריכה להיות בעיה לתת בראש.

‏‏***

בשבוע שעבר אמר אלישע לוי שלא מדובר במשחק פטאלי עבור חיפה, ושרוב הלחץ על הפועל. היו כאלו שפירשו את האמירה הזאת כלוחמה פסיכולוגית, אבל הם טועים: הצגת המציאות כפי שהיא איננה לוחמה פסיכולוגית.

ניצחון של הפועל אמנם ישים אותה במקום הראשון, אבל כשכל מה שיפריד בין הקבוצות במקרה כזה הוא הפרש שערים זעום, ובכל מקרה אי אפשר יהיה לסגור את סיפור האליפות כשעוד 9 נקודות בקופה.

המשחק הזה הוא בהחלט משחק עונה שיכול להכריע את האליפות. אבל רק לטובת צד אחד, בנוקאאוט: הצד של מכבי חיפה, שיכול לסגור כמעט מעשית את הסיפור מחר עם 6 הפרש.

‏הלחץ הוא בהחלט על הפועל.

***

‏למשחק הזה תהיה גם השפעה על המאמנים של שתי הקבוצות. בהפועל ת"א כבר סיכמו רשמית עם גוטמן על הארכת החוזה בשנה נוספת בתמורה לשדרוג שכר של 20%-30% (לאיזור ה-150 אלף דולר). למרות רצונות של אלי טביב שמרחפים בעונה וחצי האחרונות להחליף אותו, גוטמן, עם הכדורגל ההישגי והאסתטי של הפועל העונה, פשוט לא השאיר לו ברירה. וכמובן שהגב (המוצדק) ממוני הראל בסיפור הזה גם לא הזיק לו.

משהו שדווקא כן יכול להזיק לגוטמן זה הפסד מחר. עוד פעם יזכרו אותו כמספר 2, שנה שנייה ברציפות הוא יהיה האיש שנכשל במשחק הכי קריטי של העונה. הספירה סביב הזכייה האחרונה שלו באליפות (1999 עם הפועל חיפה) תימשך. זאת תהיה טראומה להפועל לבזבז עונה כל כך טובה, שהתחילה בקיץ עם ציפיות שיא (רכש נוצץ ו-7,000 מנויים). זכייה בגביע תעזור לגוטמן רק מעט. כי מהנקודה הזאת הוא ייצא לעונה הבאה כשהסבלנות של טביב מתקצרת, במקביל לכוחו של השותף החדש במועדון שרק יתחזק. ואז יתחיל גם שעון החול של גוטמן בהפועל להתהפך.

בחיפה מעמד המאמן פחות מורכב. בקבוצה אמנם טרם יצאו בהודעה רשמית על המשך העסקתו של אלישע לוי. אבל זה כמובן לא אומר כלום. גם בעונה הקודמת קיבל אלישע שנה נוספת רק לאחר שהליגה הסתיימה. ספק גדול אם אובדן תואר השנה ישנה משהו בחשיבה אצל יעקב שחר, ששיבח העונה את עבודת המאמן שלו בכל הזדמנות.

חיפה זה מקום שבו בעל הבית, האוהדים והמקומונים דורשים ממך יותר משורה תחתונה. זו קבוצה שבעבר כבר ויתרה על מאמן הישגי כמו רוני לוי, שהביא לה בחמש שנים שלוש אליפויות ועוד העפלה לשמינית גמר גביע אופ"א. חיפה היא קבוצה שיש לה מסורת של כדורגל אטרקטיבי. אלישע נותן בשנתיים שלו שם את השורה התחתונה (אליפות אשתקד, 26 מ-31 ניצחונות ליגה העונה, העפלה לצ'מפיונס ליג), אבל הכדורגל של חיפה שוב, כמו בעונה הקודמת, לא מצליח באמת לרגש. לאורך זמן זה לא יעבוד לאלישע.]הדרך הראשונה להראות לבעל הבית, לאוהדים ולמקומונים שאלישע לוי לא מסתפק רק בתוצאות, תהיה ניצחון על הפועל עם יכולת התקפית שגם מכבדת את המורשת של המועדון. זה יהפוך את החגיגה למושלמת.

‏‏***

‏בלי קשר לגורל האליפות, אפשר כבר פחות או יותר להבין איך יראו הקבוצות בעונה הבאה. שחר, שידע לשמור על שפיות כשמולו עמדו משקיעים שהכניסו את היד עמוק לכיס (רובי שפירא, גד זאבי, גאידמק, ואפילו לוני הרציקוביץ' וסמי סגול לפרקים), רואה עכשיו את מיטש גולדהאר נותן לקולאוטי חוזה גלאקטי במונחים ישראלים (כ-500 אלף דולר נטו לעונה). בסינרגיה כמעט מושלמת, מדברים בחיפה כעבור שבועיים על משכורות בעונה הבאה שלא יחצו את רף ה-130 אלף דולר לישראלים. שחר ייתן לבועה שוב להתנפח, והוא יהיה שם ללקט את השברים כשהיא תתפוצץ, כמו שהוא תמיד עושה.

שחר יכול לחייך כשהוא רואה מה עושה ההצלחה ליריבה הגדולה שלו: בהפועל עושים קולות של השארת השלד הקיים בכל מחיר. חוזים משודרגים ב-40%-50% מוצעים לכוכבי הקבוצה. אניימה, שמקבל כ-170 אלף דולר נטו השנה, יוכל אם ירצה לקבל בעונה הבאה קרוב ל-250 אלף. יתר השחקנים המובילים, שכולם מחזיקים בחוזים גם לשנה הבאה, יימכרו רק תמורת הצעות עתק (מלבד ורמוט שמחזיק בסעיף שחרור של כ-450 אלף אירו).

בהפועל מבינים שיש להם משהו טוב בידיים, משהו כמעט בלתי אפשרי לשחזור, בטח במגבלות התקציב שיישאר בעונה הבאה על 35-40 מיליון שקל. אז עכשיו מנסים בכוח לשמר את מה שיש.

אליפות של הפועל תוכל לעזור לה מאוד באסטרטגיה החדשה שלה - קלף ליגת האלופות יכול לסחרר הרבה שחקנים, כולל כאלו שייקבלו הצעות מקבוצות שוליים בגרמניה או ספרד. בגלל זה המשחק מחר הוא לא רק משחק העונה עבור הפועל. הוא גם משחק על העונה הבאה.