קליעים בשמי צרפת

"בגילי, השאלה שאני שואל את עצמי היא מה המקום שלי בקולנוע הצרפתי?" תוהה בקול רם ז'אן רנו (62) - אחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע הצרפתי מאז ומעולם - בראיון לתקשורת בצרפת, לקראת עלייתו של "22 קליעים", סרט חדש בכיכובו, שיעלה בבתי הקולנוע בישראל ביום חמישי הקרוב.

רנו היה צפוי להגיע הערב (ב') לארץ, למסיבת עיתונאים יחד עם במאי הסרט, ריצ'ארד ברי, שגם כתב את התסריט וגם מופיע בתפקיד משני.

התחושה הפנימית, שאותה מתאר רנו, מסגירה מידה רבה של ענווה, למרות שרנו חושש שמילותיו ייתפשו כמן התנשאות, והוא מסייג: "זה נשמע יומרני, אחרי שרק סיימתי לשחק דמות של רוצח (צ'ארלי מאטיי, מ"ש) שהכינוי שלה הוא 'בן אלמוות'".

רנו אינו מזלזל בתפקיד או בסרט. ההיפך הוא הנכון: הוא סבור שהסרט מצוין, והוא גאה בכך שהתפקיד נכתב בשבילו, דמות שבה מצא מורכבות ההולמת את אישיותו. רנו: "לדמות יש אקדח תופי, חוש הומור, ובאותו זמן הוא מדמם מבפנים. לעניות דעתי יש בי את כל ההיבטים האלה". אלא שהוא חש כי הקהל הצרפתי תייג אותו כשחקן המתאים אך ורק לתפקידים מן הסוג הזה.

רנו אכן משחק את התפקיד שתפור לדמותו. יותר נכון, הוא משחק את עצמו: איש קשוח, מחוספס, אך יחד עם זאת, רגיש וחביב, ושופע הומור. כמעט ולא ניתן למצוא הבדלים בין דמותו של צ'ארלי מאטיי מ-"22 קליעים" לבין דמותו של ויקטור ב"ניקיטה" (1990) ולאון ב"לאון" (1994). ב"לאון", הגיבור הרוצח מתגלה כאדם אוהב שנקלע למציאות בעל כורחו. הוא אוהב אהבת נפש את מטילדה, הילדה שאימץ, ומסור לה בצורה מעוררת הערכה. הוא הופך בעיני רוחנו לאחד מהטובים.

מחפש "קומדיה עם נשמה". רנו

שורד בשביל לנקום

"22 קליעים", פילם נואר המבוסס על ספרו של פראנץ אוליבייה ג'יזבר, הוא אודות צ'ארלי מאטיי, רוצח שכיר לשעבר, בארגון פשע החולש על העיר מרסיי.

סיפור המעטפת מוכר למדי - פושע שעזב את חיי הפשע, מחליט להתמסר למשפחתו, אך העבר לעולם אינו נשאר מאחור. וכך, שלוש שנים אחרי שפרש, תקופה שבה ניהל חיים שלווים עם אשתו ושני ילדיו, מאטיי נורה ב-22 קליעי אקדחים ורובים, ואיכשהו שורד בשביל לנקום.

"האווירה על סט הצילומים של '22 קליעים' הייתה משפחתית. ההרגשה הייתה של יחידה למשימות מיוחדות", סיפר רנו לכלי התקשורת במולדתו. לא בכדי התמוגג כוכב הסרט מעבודת הצוות: ברי הבמאי ורנו הם חברים קרובים. למעשה, ברי הוא אחד החברים הבודדים של רנו בתעשיית הקולנוע. רנו העיד על עצמו לא אחת, כי כמעט כל חבריו הטובים הם חברי ילדות, המלווים אותו מאז שנות ה-60, עת עלה לצרפת ממרוקו, כשהוא בן 12.

רנו: "הצילומים של '22 קליעים' חידדו לי כמה חזקה החברות שלי עם ריצ'ארד. אני רוצה לראות איך תצא קומדיה של שנינו ביחד. קומדיה עם נשמה, כמובן!".

ברי גם ליהק את בתו, שחקנית מוכשרת בעלת יופי עוצר נשימה, לתפקיד אווה.

גם עם מפיק הסרט - לוק בסון הולך רנו שנים רבות אחורה. בסון ביים את רנו לחמישה סרטים עד כה, הראשון שבהם ב-1982: סרט בשם "הקרב האחרון", אחד הסרטים המוקדמים בקריירה המכובדת של רנו, הכוללת השתתפות ביותר מ-60 סרטים.

בסון הוא מי שלמעשה החדיר את רנו לתודעת הקהל בצרפת וגם בארצות-הברית, בזכות ליהוקו ל"ניקיטה" (1990) ול"לאון" (1994, לצד נטלי פורטמן), שהפכו את האחרון לכוכב ענק ובלתי מעורער, הן בצרפת והן בארצות-הברית.

גר היכן שהוא עובד

מדי עת רנו סופג הערות מצד עיתונאים צרפתיים הקנאים למולדתם, על כך שלכאורה נטש את צרפת לטובת הכסף הגדול והפרסום של הקולנוע האמריקני. זאת למרות שרנו לא זנח את הקולנוע הצרפתי, והוא מקפיד להשיב בחיוב להצעות קוסמות של בימאים צרפתיים.

רנו מצא תשובה הולמת להערות הללו: "אני גר במקומות שבהם אני עובד, ואני כרגע עובד בארצות-הברית. זה כמו שספורטאי צרפתי עם קריירה בינלאומית, יגור היכן שהוא משחק. אף אחד לא בא בטענות לטניסאי הצרפתי יאניק נואה, שהקריירה שלו הביאה אותו לגור במקומות אחרים".

זוהי אינה הפעם היחידה שבה רנו משתמש במגרשי הטניס כדוגמה להמחשת דעותיו. בראיון עיתונאי לכתבת צרפתייה אמר רנו כי "אני מרגיש בר-מזל, אבל אני חושב ששחקן תמיד צריך לאתגר את עצמו. אסור לנוח אחרי תפקיד אחד מעולה. כמו ששחקן טניס לא נמדד לפי ניצחון במשחק אחד, כמו עיתונאי שכותב כתבה - צריך להמשיך מהר לכתבה הבא. ככה זה, אין הנחות עצמיות".