אם אוספים יחדיו את כל ההצהרות, ההכרזות, ההבטחות והניתוחים המלומדים ששוחררו עד היום סביב פרויקט הרכב החשמלי של חברת בטר פלייס, אפשר להגיע בקלות למסקנה שהרנו פלואנס ZE היא המכונית החשובה ביותר שראתה תעשיית הרכב העולמית מאז הפורד מודל T.
מה עדיין לא נאמר על המכונית הזאת - שתשרת את המיזם של בטר פלייס באופן בלעדי לפחות בארבע השנים הקרובות, שהיא תשנה את הרגלי הנהיגה של נהגי העולם ו"תגמול אותם מההתמכרות לנפט", שתהיה אבן דרך חשובה בפתרון כלל בעיית ההתחממות הגלובלית, שתחסוך מיליארדים לציים בעולם ומנגד תייצר מיליארדים ליזמים שישווקו את המכונית ואת תשתית הטעינה.
רנו פלואנס ZE
על-פי ההצהרות, הפלואנס ZE עתידה להיות גם אחת המכוניות החשובות בהיסטוריה של שוק הרכב הישראלי. עוד לפני שהאב-טיפוס הראשון נחת בארץ כבר רמזו היזמים כי בידיהם הזמנות לחמישים אלף יחידות של המכונית מציי רכב גדולים. מאה אלף מכוניות כאלה אמורות לנחות בשווקים הישראלי והדני בחמש השנים הבאות, מה שאומר שהפלואנס ZE אמורה להימכר כאן בהיקפים שנתיים גדולים יותר מטויוטה קורולה ומשברולט קרוז גם יחד.
מיהי המכונית שעומדת מאחורי כל ההצהרות חובקות העולם הללו ומה היא אמורה להציע? הנה התשובות.
dubie-b@globes.co.il
אבזור תקני: נדיבות עם אינטרס
האבזור התקני של ה-ZE נראה נדיב ומרשים עבור משפחתית שייעודה העיקרי הוא לשרת ציי רכב. תא הנוסעים מצויד כסטנדרט במערכת ניווט עם מסך צבעוני, עם מערכת מולטימדיה משוכללת, עם בקרת אקלים אלקטרונית כפולה ועוד. אבל בתעשיית הרכב אין מתנות חינם, ומאחורי כל אחד מפריטי האבזור התקניים יש נימוק.
מערכת הניווט, למשל, תהיה ערוץ התקשורת והמידע שיחבר את המנויים למוקד של בטר פלייס. המערכת תציג לנהג מידע חיוני על קרבה לעמדות טעינה והחלפה (שבלעדיהן הנהג ייתקע בכביש), ובמקביל תאפשר לבטר פלייס לשלוט בצי ולשווק למנויים שלה שלל מוצרי לוואי. גם לשאר האבזור החכם ברכב יש תכלית: במכונית חשמלית, השבב של כל אמפר של הסוללה מחושב בדיוק וחיוני להארכת טווח הנסיעה; אי-אפשר להרשות לנוסעים לשחק כרצונם עם המזגן, להתקין מערכת קול רעבה לכוח וכדומה. בקרה אלקטרונית מרכזית היא חיונית.
התנהגות הכביש: חיסכון מעל הכול
למעט קומץ יצרני רכבי ספורט, עד כה לא פגשנו יצרן רכב שמתגאה ביכולות הכביש הדינמיות של הרכב החשמלי שלו. גם רנו אינה מתייחסת ישירות להתנהגות הכביש העתידית של הפלואנס החשמלית, והפרק המתאר את הנדסת המתלים של ה-ZE נשמע כמו רשימה של אילוצים טכניים: "כדי להסתגל למאפיינים הייחודיים של המכונית בכל הנוגע לממדים, למשקל ולחלוקת משקל, רוכך המתלה הקדמי, ואילו המתלה האחורי עודכן כדי להתמודד עם המשקל המוגדל שיוצרת הסוללה". אנחנו לא רוצים להישמע ציניים, אבל זה לא נשמע כמו מתכון לנהיגת fun בכביש מפותל בשבת בבוקר, אלא כמו מסר בנוסח "תחסכו דלק ותשתקו". נצטרך לחכות כדי לדעת איך העסק פועל במציאות.
תא המטען: הסוללה תופסת פיקוד
עד היום לא ראינו תמונות רשמיות של ה-ZE עם תא מטען פתוח. סיבה אפשרית ל"ביישנות" היא שתא המטען הוא המקום שבו יידרשו רוכשי הרכב החשמלי העתידיים לבצע פשרה רצינית. למרות האורך הנכבד של הפלואנס ZE, תא המטען שלה מחולק לשני מדורים מבודדים: מדור מוגן ואטום, שבו נמצאת הסוללה הענקית, שמשקלה 250 קילוגרמים, ומאחוריו חלל לאכסון מטען. הנפח של חלל המטען הזה הוא סמלי במונחים משפחתיים - 300 ליטרים בלבד, כמו במכונית סופר מיני טיפוסית - והוא בנוי כמו ארגז מטען; כלומר, חלל המטען הוא קצר מאוד, אבל עמוק. איך יסתדרו עם זה נהגי הליסינג הישראלים, שאוהבים "לקחת את כל הבית"? לא ברור, אבל זה יהיה אתגר.
ביצועים: לעקוף את חוקי הפיזיקה
לפלואנס ZE יש מנוע חשמלי בהספק שבעים קילוואט, שהם בערך 95 כוחות סוס - כמו ההספק הטיפוסי של מכונית סופר-מיני מודרנית. משקלה העצמי, לעומת זאת, הוא 1,540 קילוגרמים, כמשקלה של ב.מ.וו סדרה 5. אם מוסיפים לכך עוד נהג וארבעה נוסעים, ששוקלים יחדיו כ-350 קילוגרמים, עלולים לצוץ כמה סימני שאלה לגבי פוטנציאל הביצועים שלה בשטח שאינו מישורי. אמנם יש להביא בחשבון את המומנט הזמין ואת התגובה המיידית של המנוע החשמלי, שיוצרים תחושת האצה נמרצת, אולם את חוקי הפיזיקה קשה לעקוף, ויחס הספק/משקל של 16 קילוגרמים לכל כוח סוס אינו נשמע מבטיח במיוחד. המהירות המרבית תהיה מוגבלת ל-135 קמ"ש, אך על נתוני ההאצה עדיין אין מידע. נצטרך לחכות ולראות.
טעינה: שיטת ה"מחיקון"
תיאורטית, את הסוללה בפלואנס החשמלית ניתן לטעון בשלוש שיטות. הראשונה היא באמצעות שקע חשמלי רגיל שמחובר לרשת הארצית, דוגמת שקע 220v ביתי תקני; מחברים את הכבל לשטקר, מחכים שש עד שמונה שעות, וזהו. שיטה שנייה היא באמצעות מטען תעשייתי "מהיר" של 32 אמפר. המטען הזה יותקן במקומות ציבוריים או במרכזי ציים, ויוכל לטעון את הסוללה במלואה בתוך שלושים דקות בלבד. השיטה השלישית היא "החלפת הסוללות המהירה" בתחנות של בטר פלייס. אז למה רק "תיאורטית"? מכיוון ששתי שיטות הטעינה הראשונות נוחות למשתמש אבל מחבלות במודל העסקי של בטר פלייס, שרוצה לשווק את הטעינה ואת החשמל למנויים. לפיכך לא נופתע אם במכוניות שיגיעו ארצה תבוטל הטעינה מהרשת הביתית ותתאפשר רק טעינה באמצעות שקע ייחודי בעמדות של בטר פלייס. משהו בנוסח ה"מחיקון" של שנות ה-70 של המאה הקודמת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
