רפי. תציל אותי

תשמעו סיפור: העונה של "כלבוטק" הסתיימה לה, הצוות פוזר, רפי גינת התפנה לעיסוקים אחרים - ואז הגיע הטלפון שקרא לו לחזור. זה כמעט בלתי נתפס, אבל ישועתה של זכיינית ערוץ 2 רשת צומחת לה בינתיים מתוכנית שקיימת כבר יותר מ-35 שנה, מתוכן יותר מ-30 כשלאיש המזוהה עמה ביותר קוראים רפי גינת.

"כלבוטק" מעולם לא היתה צלחת החומוס שלי, גם כאשר גילתה לי מה עלול להסתתר בתוכה. אבל מבחינת הציבור הישראלי "כלבוטק" היא מותג, פירמה וחשוב מכל - מביאה רייטינג של יותר מ-20%, לא מסוג המצרכים שניתן למצוא יותר מדי מהם על המדף של רשת.

לקשת, למשל, אין בעיות כאלה. תמיד אפשר להוציא מהמקפיא איזו עונה של "רמזור" או של "מסודרים", לשדר בשידור חוזר, ועם הפרומו הנכון, זה ישרוף את הזמן בין "האח הגדול" ל"כוכב נולד". למתחרים מרחוב הברזל יש פלאפל, או לפחות קלטות לוהטות מהמטבח שבו מטגנים אותו.

אז גינת חוזר הערב (ג') מהחופה שלו מוקדם מכפי שצפה, ומטבלאות הרייטינג המצטבר ניתן להסיק כי לפחות אחד מתוך 5 קוראים יעביר במחיצתו את שלושת רבעי השעה שאחרי החדשות.

אפשר לא לחבב את גינת, אבל אי-אפשר להתעלם מהרקורד המצוין שלו. טאלנטים, שמאלנטים - הוא היה כאן הרבה לפניהם, וככל הנראה יהיה כאן גם אחריהם.

אגב, רשת, בניגוד להערכה המוקדמת של הח"מ אמש, השיגה במשדר הפתיחה של "אחד נגד 100" רייטינג סביר בהחלט של כ-24%, למרות ששודר במקביל ל"משחק העונה" בכדורגל - הישג לא רע לזכיינית ופיתרון סביר בהחלט לרצועת הפריים-טיים של יום ב'.

גולים עצמיים באולפן

"אולפן ליגת האלופות", תוכנית הסיום, ג' 21:00, ערוץ הספורט

חבר סיפר לי אתמול שאשתו, ששונאת כדורגל, צופה באולפן ליגת האלופות באדיקות, ולאו דווקא משום הערצה למודי בר-און. "זה מוגש נהדר, אינטליגנטי וקליפי", טוענת הגברת שלו, בטרם היא פורשת לחדרה עם ספר ומותירה אותו עם מסי ורובן.

האמת, הגברת צודקת. שנים של ניסיון, אינטליגנציה טבעית ובעיקר - אהבה גדולה לכדורגל, הפכו את אולפן ליגת האלופות לדובדבן שאני מתקשה לוותר עליו גם כשהוא מעוות לעתים את המציאות כדי לנגח את מנצ'סטר יונייטד "שלי".

הערב יסכמו שם את העונה ויתנו בכפיים לקובי פרץ, אבל יותירו אותנו עם שני סימני שאלה גדולים, ששניהם, כך נדמה, קשורים לכסף. הראשון, הוא במכירה מתמשכת של המשחק המסקרן יותר בחצי הגמר ומשחק הגמר לערוצי ברודקאסט (במקרה דנן, ערוץ 10 שישדר מחר את ברצלונה-אינטר, ואת משחק הגמר ב-22 במאי).

ה"בגידה", שטעמיה הכלכליים מובנים בהחלט, מצליחה להעביר אותי על דעתי. משחק צ'מפיונס ליג לא נראה אותו הדבר כשהוא לא תחום בתוך התפאורה של אולפן ליגת האלופות.

השני - אם במכירת המשחקים מדובר על כסף גדול, הרי שהשנה לפחות, יש לי הרגשה ש"מכרו" אותי גם עבור כסף קטן יותר, זה שמגיע מתקציבו של האגף לקידום ספורט נשים, שביחד עם ערוץ הספורט משווק את "אתנה", הפרויקט לעידוד ספורט נשים.

במסגרת שיתוף-הפעולה הזה הופקע זמן המחצית של כל אולפן אלופות לטובת פינה של נשים בספורט. אלא שהמטרה החשובה לא רק שאינה מקדשת את האמצעי הלא מתאים, אלא אפילו ניתן לומר שהיא נפגעת כתוצאה מהשימוש בו.

אם אני כצופה צריך לעבור באחת מליאו מסי ו-וויין רוני לאלופת ישראל בסנוקר (נשבע לכם שהיה אייטם כזה) או בלחימה משולבת או בכל קשקוש אחר, הרי שספורט הנשים בישראל מוצג כאן באור לא מחמיא בעליל.

אולי רק הערב יחוסו עלינו ויתנו לנו ליהנות מכדורגל גם בזמן ההפסקה, במקום לכפות עלינו אפליה מתקנת שאינה במקומה.