פצצת מיצרר באירופה

מה נאמר ומה נדבר.

אנחנו צופים בסדרה בהמשכים, בטוחים שהפרק האחרון הגיע ושהוא יסתיים בהפי אנד, שבו הבלש המסוקס ינתק את החוט הנכון בפצצת הזמן (הכחול. זה תמיד הכחול), שניות ספורות לפני הפיצוץ, ולא.

בשניות האחרונות של הפרק שחשבנו לאחרון, מסתבר שסיום הספירה לאחור בפצצה אחת, איתחל ספירה לאחור בפצצות משנה שפזורות בשלל אתרים. כמו עונה מייגעת של "24", שבפרק האחרון שלה מסתבר שאנחנו צופים בכלל ב-"48", ואנחנו רק באמצע העונה. מתיש.

באיחור אופנתי

האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית כבר סיכמו במאמץ רב ואחרי מאבקי אגו לא פשוטים על חבילת סיוע ליוון.

זה היה אמור להיות הסוף, נדרש רק עוד אישור טכני של כל אחת מ-16 מדינות מרחב האירו. ואז, בעוד אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, עושה קולות (מפתיעים בישראליותם) של נחישות ונחרצות לא לצאת פראיירית עם הסיוע שתתן ליוון, התחילה עלייה מהירה בתשואות על אג"ח מדינות ה-PIGS (פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד), ועלייה מהירה לא פחות בפרמיית הביטוח מפני חדלות פירעון שלהן (CDS).

S&P לא נותרה אדישה לתהליך, ואתמול היתה המדרגת הראשונה שהורידה את הדירוג של יוון ל"זבל". ראשונה, אבל עדיין באיחור אופנתי, לאחר שהשוק אמר את דברו. הדירוג של יוון היום, BB פלוס, זהה לזה של מצרים ושל אזרביג'אן(!) ונמוך מהדירוג של איסלנד.

הדירוג של פורטוגל הופחת גם הוא אתמול, בצירוף הערכה שרבים הסיכויים שהוא יופחת שוב בעתיד. לא רק יוון חולה מאוד, עכשיו שאר החזירים הולכים ונדבקים.

דז'ה וו

סיפורו של השלב הנוכחי במשבר העולמי הוא תוצאה של מיתון כבד בשלב הקודם של המשבר, בשילוב הרחבה פיסקלית, שמטרתה היתה קיצור אותו מיתון ורידודו, והזרמות כספים, שמטרתן חילוץ המגזר הפיננסי והעסקי.

כל אלו הובילו לצבירת חובות ציבוריים מאוד כבדים בשורה מאוד ארוכה של מדינות בעולם. במקרה של מדינות ה-PIGS התווספה בעיה נוספת: רמת תחרותיות נמוכה, שמקשה על הצמיחה והעדר מטבע מקומי, בו ניתן להיעזר ככלי מדיניות.

לא צריך מאוד להתאמץ כדי למצוא נקודות דמיון בין ההסתבכות של מדינות אירופה, שהובילה להפחתות הדירוג שם, שהובילו לזינוק בתשואות על אג"ח וב-CDS ולהחמרת ההסתבכות כתוצאה מזה, לבין הסתבכות חברות הפיננסים לפני שנתיים, שהובילו להפחתות הדירוג שלהן, לזינוק ב-CDS, לקריסה במחיר המניה, ולהחמרת ההסתבכות שלהן כתוצאה מזה.

כמו בשלב הפיננסי של המשבר, גם בשלב הנוכחי שלו, עומדת החשיפה של גופים פיננסיים לאותם נכסים שהדירוג שלהם ירד ו/או ה-CDS והתשואה שלהם זינקו. ההערכה היא שהבנקים הגרמניים והצרפתיים, למשל, מחזיקים בחוב יווני בשווי 170 מיליארד דולר.

גם כאן, בדיוק כמו בשיאו של המשבר לפני שנה וחצי-שנתיים, יש סכנה של הידבקות כתוצאה מאותה חשיפה - גם בין מגזרים וגם בין מדינות. (אם כי, חייבים לציין שבשלב זה איש לא חושב שהמשבר יתגלגל לעוצמה שנרשמה בשיאו לפני שנתיים).

יש מי שממשיך את ההקבלה בין סיפורי החוב של המדינות לבין הקריסה הפיננסית, ומוצא שהשותפות במרחב האירו יצרה זחיחות אצל המשקיעים, בדומה לזחיחות לנוכח הדירוגים שהעניקו חברות הדירוג לגופים הפיננסיים ולמכשירים שייצרו.

השוואה יפה, חייבים להודות: בדיוק כשם שאנשים קנו באופן עיוור מוצרים בעלי דירוג גבוה, מתוך תחושה ש"אם הדירוג גבוה, סימן שהמוצר או החברה לא מסוכנים", כך אנשים קנו באופן עיוור חוב של יוון מתוך מחשבה, שאם היא חברה במרחב האירו, תמיד יהיה מי שיעזור לה וימנע את הדיפולט, או את הסדר חוב. יש בזה משהו.

אבל בעוד שבקריסה של המוסדות הפיננסיים בעקבות מהמרי CDS, אפשר היה להאשים את מנגנוני השוק חסרי הבקרה, במקרה של יוון, אין ליוונים אלא להאשים את עצמם.

כל מדינה יכולה למצוא עצמה עם חוב גדול, שאותו צריך למחזר ולשרת, וב-2010 שורה ארוכה מאוד של מדינות מצאו עצמן במצב זה בדיוק. אלא שחלקן - ואירלנד היא דוגמא בולטת - כבר עובדות על הכנת הלימונדה מערימת הלימונים עמה נתקעו.

בעוד אחרות - ויוון ללא ספק ניצבת בראש קבוצה זו - לא זו בלבד שבמשך שנים צבעו את כל הלימונים שלהן בכתום ומכרו אותם כתפוזים, אלא שעכשיו כשמעשה המרמה התגלה, מבהירים היוונים בלי להתבייש בכלל, שהם מצפים משכניהם לטפל בהררי הלימונים שהם יצרו.

אין דרך אחרת לפרש את הפגנות האיגודים והציבור היווני נגד קיצוצי שכר וקיצוצי תקציב ונגד העלאת גיל הפנסיה, שעומד היום ביוון על 61 שנים בלבד. פנסיה מוקדמת, חוף ים, כוס אוזו, מנה סופלקי ומוסיקה של יהודה פוליקר ברקע. גם היוונים מסכימים שזו חבילה לא רעה, ולא ששים לקצץ בה.

הוסיפו על זה גם חוסר מזל של היוונים: במקרה, בעוד שבוע וחצי מתקיימות בחירות באחד המחוזות בגרמניה, בו עלולה מפלגתה של מרקל לאבד את הרוב. קנצלרית גרמניה לא יכולה להרשות לעצמה להיתפס כרכרוכית שמסייעת לפנסיונרים הצעירים וחסרי האחריות של יוון על חשבון משלמי המסים הגרמנים העמלים. הגרמנים צודקים בזעמם, אבל זה מקרה קלאסי של חיתוך האף בשביל להרגיז את הפנים.

לא נבהלו מספיק

מצד אחד, עם כל יום שעובר מחמיר את תסמיני המחלה של יוון, שגולשים גם למדינות ולמגזרים אחרים, ומעלה שאלות בדבר עתידו של מרחב האירו. תוכנית הסיוע ליוון מצטיירת כשלב ראשון בלבד, או כספתח לתוכניות עתידיות נוספות מהן לא יהיה מנוס.

מצד שני, ההתפתחויות האחרונות במערב אירופה, במדינות שהן מהמפותחות והעשירות בעולם, הן כל-כך מהירות ודרמטיות, עד שאי אפשר שלא לחשוב שהאמרה המיוחסת ללנין: "ככל שיהיה רע יותר, יהיה טוב יותר" תתפוס.

אזרחי יוון, קנצלרית גרמניה, ושאר החברים באיחוד כנראה עוד לא נבהלו מספיק בשביל לשנס מותניים ולגבש תוכנית חדשה, שבניגוד לקיימת - תקדים את השווקים ולא תרוץ עם דלי מים מנוקב אחר השריפות המתפשטות.

ורד דר היא כלכלנית ואסטרטגית ראשית, פסגות בית השקעות