"הקינדל יגביר את הקריאה"

על הבמה המוארת קבוצת סופרים מפורסמים, שחלקם נבוכים וחלקם מותשים לאחר הטיסות. מנכ"ל משכנות שאננים, אורי דרומי, מנסה להפשיר את המבוכה, כשהוא מציג את האנשים שמאחורי השמות: פול אוסטר, ראסל בנקס, אדולפו אורטגה, קתרין האריסון, לילאנה הקר, פאולו ג'ורדנו, יו הוא, סירי הוסטוודט, ג'ודית הרמן, סיימון סבאג מונטפיורי, דניאל מנדלסון, ג'מייקה קינקייד, ג'ונתן ספרן פויר, ניקול קראוס.

דקות ראשונות במסיבת העיתונאים של ערב פתיחת פסטיבל הסופרים הבינלאומי השלישי במשכנות שאננים בירושלים. ואז נזרקת השאלה הראשונה: "לא הייתה לכם בעיה לבוא לכאן?"

עוד בכניסה למסיבת העיתונאים נשאל אוסטר שאלה דומה, וענה: "ממש לא. לא חשבתי פעמיים כשקיבלתי את ההזמנה". על הבמה מחזק את דבריו ראסל בנקס ("המתיקות שאחרי"), כשהוא אומר שאכן יש לו בעיה עם מדיניות הממשלה הישראלית, אבל הוא בא לפגוש את חבריו הסופרים הישראלים ששותפים לדעותיו.

האווירה מפשירה והשאלות מתחילות לזרום: יש הבדל בין לכתוב לבין לדבר לפני קהל?

אוסטר: "אנחנו לא יודעים לדבר אז אנחנו כותבים". ג'ורדנו ("בדידותם של המספרים הראשונים"): יותר ויותר אני מוצא חשיבות ביכולת לדבר לפני קהל. זה לא אומר שצריך לצפות לאיזו אמת גדולה שכל פעם שסופר פוצה את פיו, אבל כל פעם שאני מקשיב לסופרים אני חש את הרגש שעובר מתוך הדברים".

אתם מתייחסים למציאות הקשה בכתיבה שלכם, אם כן - איך?

ספרן פויר ("הכל מואר"): "לסטודנטים שלי אני אומר - כשאתם מנסים לכתוב משהו שמתקשר למציאות של הרגע, סביר להניח שתטיפו במקום שהמשמעות תשתקף בכתיבה שלכם".

השיח הספרותי משנה כיוון כשעולה שאלת השאלות - הספר האלקטרוני ומה הוא יעשה לספרות.

בנקס: "יש לי את הקינדל שלי איתי. לא עוזב את הבית בלעדיו. הוא נפלא למסעות. אני לא מאלו שמאוימים מהדיגיטציה של דרך העברת הסיפור - זו משמעות הספר האלקטרוני בעיניי. זה צעד מהפכני, ומעניין ובסך הכל מדובר על מעבר בין שיטות".

ניקול קראוס ("תולדות האהבה"): "אין לי קינדל. מבחינתי השאלה היא - במה זה ישפיע על הספרות? האם ימשיכו לקרוא ספרים? לא יודעת. בעשור הקרוב - כן. אבל מה יהיה בעוד 50 שנה?"

אוסטר: "אין לי קינדל. גם אין לי מחשב. אני כותב עדיין על מכונת כתיבה ישנה. אבל ראיתי מכשירי קינדל והם לא מחשב. הם פשוט ספרים. אני בעדם. בסופה של הדרך הם יגבירו קריאה וככה יעשו טוב. הבעיה היא איך זה ישפיע על זכויות יוצרים. האם אנחנו רוצים לראות אצלנו מה שקרה לתעשיית המוזיקה, כשכל מוזיקאי הפך להיות המפיק והמנהל האישי של עצמו. לדעתי אמן לא צריך להיות מנהל, ואני לא רוצה לראות סופרים שהופכים למו"לים".

ספרן פויר: "אומרים שזה שינוי מכשיר, ואני אומר שזה שינוי של הסביבה. אם קורא הקינדל רק יקרא את הספר, אין לי בעיה. אני לא רואה שום דבר רומנטי בספר מנייר. אבל מי ישתמש בו רק לקריאה? ואז זה יהיה כמו ההבדל בין לשמוע קונצרט בחדר או בקניון. זה לעולם לא יישמע טוב, כי דעתך מוסחת מההולכים ברקע ומהחנויות. הדבר המפחיד הוא סיומה של חוויית הקריאה האקסקלוסיבית והאינטימית".

קינקייד ("אני ג'ון / לוסי"): "אנחנו צריכים להיות מודאגים. אני לא אוכל לנעול את נעליי היפות. לא אהיה מסוגלת להרשות לעצמי אותן. הן מאוד יקרות. המו"ל שלי, כשהתייחס לשינויים שיביא הספר האלקטרוני, אמר לי - בטוח שסופרים ירוויחו פחות כסף".

וכשהדיון רק מתחיל להתלהט הוא מסתיים. הפוליטיקאים מחכים, והסופרים מובלים לאוהל המחומם שבחוץ, לטקס הפתיחה הרשמי בחסות הנשיא ושאר אח"מים.