חברות הסלולר: השכבות החלשות יהיו הנפגעות העיקריות מהשינוי

תגובתן של חברות הסלולר למהלך הפחתת תעריפי הקישוריות משולה לטיפול בהלם. הנהלות החברות (וכנראה גם הבעלים) לא הביעו רצון לחוות דעה רשמית על ההחלטה. החברות קיוו כי בעקבות הפרסומים בתקשורת משרד התקשורת ימליץ על הפחתת התעריף לרמה של כ-10 אג' לדקה. הפרסום המוקדם על מחיר של מתחת ל-5 אג' הפתיע אותן, אך הודעת המשרד מאתמול (ג'), שנקבה במחיר של 4.14 אג' לדקה, הכתה אותן בתדהמה.

חברות הסלולר הן שלוש החברות הגדולות - פלאפון, סלקום ופרטנר. מירס לא נכללת משום שהיא מאוד מעוניינת בתעריפי קישוריות נמוכים.

הטענות המרכזיות של החברות מתפצלות לשני מישורים: הפרוצדורלי והכלכלי. במישור הפרוצדורלי הטענה המרכזית היא שהמשרד התעלם מהחברות בתהליך במקום לשתפן במתודולוגיה שעל פיה יפעל. במישור הכלכלי, הטענות נגד הן רבות ומגוונות. ראשית, החברות טוענות שמעולם לא נבדק אם בכלל צריך להתערב בתעריפי הקישוריות ואם מדובר על כשל שוק. שנית, המשרד לא ערך בדיקה כלכלית לבחינת ההשפעות הכלכליות. התעריף הוא רק מרכיב אחד במחיר ההתקשרות, ושינויו ישפיע על שני הצדדים. במילים אחרות תעריפי השיחות היוצאות יתייקרו.

כדוגמה החברות מביאות קביעה של המפקח הבריטי אופקום - להפחתה בתעריפי הקישוריות יש השפעות שליליות. למשל עלייה במחיר האפקטיבי ליצירת שיחה, מה שיפגע בעיקר בלקוחות הממעטים להוציא שיחות, כלומר שכבות חלשות. עוד קבע אופקום כי מספר משתמשי הסלולר יירד כתוצאה מההתייקרות היחסית במחיר השירות (דמי מנוי ושיחות יוצאות), וכן כי הקטנת שיעור החדירה של שירותי סלולר תגרום לפגיעה ברווחה של כלל המשק, שמושפעת ביחס ישר לכמות המשתמשים ברשת הסלולר. טענות אלה לא נלמדו על ידי משרד התקשורת.

נימוקי המשרד לא רלוונטיים

מבנה המחירים לפי החברות צפוי להשתנות מעבר למכירת סלי דקות והגברת השימוש ברשת הסלולר, זאת בניגוד לדברי משרד התקשורת. לפיהן, יעלו חסמי הכניסה למגזר הפרטי כיוון שההכנסה משיחות נכנסות היא קבועה, וכמעט שאינה תלויה ברמת השימוש של הלקוח. ניתן לראותה כמי שמפחיתה את העלות הקבועה נטו של מתן שירות ללקוח. כך העלות הקבועה נטו של מתן השירות ללקוח גדלה והיכולת לגייס לקוחות באמצעות מתן הטבות הצטרפות קטנה.

משרד התקשורת שואף לצמצום הפער בין המגזר הפרטי לעסקי, אך מסתמן שדווקא ההפך יקרה. בנוסף, הנימוקים שהובילו את משרד התקשורת לקביעת מתווה ההפחתה הקודם, בשנים 2005-2008, לא מתקיימים כיום. ב-2004 טען משרד התקשורת כי קיים עיוות בחלוקה יעילה של דקות שיחה, אשר מתבטא בכמות קטנה מדי של שיחות מחוץ לרשת בהשוואה לשיחות בתוך הרשת. עיוות זה נוצר, לטענת המשרד, כתוצאה מתעריף השלמת שיחה גבוה. מצב זה אינו מתקיים עוד, משום שרוב התוכניות המוצעות כיום מתבססות על תעריף אחיד.

סבסוד מנויי הסלולר

הטענה האחרונה שטוענות החברות, היא סבסוד מנויי חברות הסלולר בתשלומים של מנויי חברות טלפוניה נייחת. הטענה: מנויי הנייח המתקשרים למנויי הסלולר משלמים תעריף גבוה מהעלות, ובכך מאפשרים לחברות הסלולר לממן תעריפי שיחות זולים למנוייהן. טענה זו צרה ולא מבוססת מהסיבות הבאות:

בשוק דו-צדי יש עלות אחת ומשותפת לאספקת השירותים לקבוצות השונות. לפיכך, לא מתקיים מצב שבו העלויות הכרוכות באספקת שירות אחד מועמסות על מחירו של השירות השני. המונח "סבסוד" כלל אינו מתאים פה משום שהעלות היא אחת לאספקת שני השירותים.

לא מדובר על קבוצות משתמשים שונות, שכן משתמשי הטלפוניה נייחת ומשתמשי שירותי סלולר הם אותם משתמשים. לכן, גם אם היה קיים סבסוד משמעות הדבר היא שהלקוח מסבסד את עצמו.

תעריף הקישוריות ברשת נייחת קבוע ברמה הגבוהה בכ-500% מעלותו (ע"פי ועדות ציבוריות שעסקו בתעריפי בזק). מאחר שקיימים בישראל כ-104 אלף משקי בית המחזיקים רק בטלפון נייד, ניתן לטעון שאלה מסבסדים את משתמשי הטלפוניה הנייחת. מאידך, ניתן להניח שאין משקי בית המחזיקים רק בטלפון נייח.

גם אם יוזלו השיחות היוצאות מנייח לסלולר, הרי שהנהנים מההוזלה יהיו לקוחות נייחים מוטי שיחות יוצאות. כלומר לקוחות עסקיים בשוק הנייח ולא לקוחות פרטיים, שכמות השיחות היוצאות שלהם נמוכה יחסית.