מעשה במרגלים

לפני כשבוע נכנס עוזר של ח"כ מיכאל בן-ארי ללשכתו וגילה כי שמשת החלון מנופצת. לעוזר זה נראה כמו פגיעת קליע, והוא מיהר לדווח למשמר הכנסת ולמשטרה. במקביל הוציאו עוזרי הח"כ לתקשורת את הגירסה כי מדובר באיום "לנוכח ההסתה של השמאל".

בן-ארי עצמו לא איחר להתייחס אל האירוע במלוא החומרה והצהיר בנחישות כי "אם מישהו ניסה לפגוע בלשכה שלי בשל פעילותי, זה לא יגרום לי להפסיק לפעול למען האינטרסים של מדינת ישראל. לא אירתע משום איום" - ללמדנו כי בפטריוט עשוי ללא חת עסקינן. אלא מה? חקירת המשטרה העלתה כי לא היה שום קליע, אלא אבן קטנה שעפה בגלל עבודות בכביש הסמוך.

למה נזכרתי בסיפור הזה? אתמול (ב') פורסם דבר מעצרם של שני ערבים ישראלים ידועים, אמיר מח'ול ועומר סעיד, בחשד לריגול וקיום מגע עם סוכן זר מהחיזבאללה. מיד, ללא כל דיחוי, יצא בן-ארי הנ"ל בדרישה ליו"ר הכנסת "להוציא את סיעת בל"ד מחוץ לחוק, משום שהיא מהווה מחסה חוקי לפעולות ריגול נגד ישראל". זאת בטרם ידוע אם הפרשה כולה היא בחזקת קליע או עוד אבן אקראית של השב"כ (וכבר היו דברים).

מרגע שהוסר צו איסור הפרסום על הפרשה אני מרגיש חוסר נוחות ביחס אליה, הנובע מהתחושה שאנחנו לא ממש יודעים מה היה שם. מה שהותר לפרסם זה דבר המעצר והחשדות. אבל מה זה ריגול? גם עיתונאי המפרסם חומר ביטחוני, אפשר להאשימו על-פי החוק בריגול. המילה עצמה נשמעת נוראה ומפחידה, אבל לפעמים מסתתרים מאחוריה דברים הרבה פחות חמורים, ולפעמים בכלל לא חמורים.

לכן, כשאני שומע את המילה "ריגול", אני רוצה לדעת את הפרטים. מה בדיוק נמסר לאויב? האם מדובר, למשל, בתוכניות סודיות של צה"ל - או שמא רק באיזה רחוב בתל-אביב הממוקם ליד מחנה המטכ"ל? במילים אחרות, חשוב לדעת אם מדובר בקליע או באבן קטנה, או אולי בכלום. ואת זה אנחנו עדיין לא יודעים.

בן-ארי, כמובן, אינו יחיד במקהלה הזאת של פוליטיקאים הכמהים לקבל פרסום מהיר ככל האפשר, ולכן אינם מחכים עד לבירור, אפילו ראשוני, של העניין. אז נניח שעושים זאת חברי כנסת שרמתם הכללית נמוכה.

אבל על בן-ארי נכתב בוויקיפדיה כך: "ד"ר ללימודי ארץ ישראל, חבר כנסת, מחנך, חוקר, בעיקר בנושא המקדש, היסטוריון של תקופת המרד הגדול ופובליציסט". כלומר, על הנייר הוא אדם משכיל, אינטליגנטי, אינטלקטואל אפילו. מחנך!!! מתברר שזה בכלל לא משנה. הקנאות הדתית והפוליטית היא כמו סם המטמטם לא רק את ההמונים, אלא גם אנשים משכילים ואינטליגנטים.

התקשורת מצדיקה צווי איסור פרסום

התקשורת זועקת על צו איסור פרסום הפרשה. אבל מרגע שפרשה מתפרסמת - התקשורת ממהרת לחרוץ דין. בהתנהגותה זו מצדיקה התקשורת איסור פרסום עד לבירור ענייני של החשדות.