שמונה בבוקר, בית מפעל הפיס בתל אביב, דורית בר נתן, עובדת במחלקת הכספים, מגלה שההפגנות הקולניות נגדה ונגד דרור בעלה הגיעו גם למקום העבודה שלה.
את השלטים "ארבעה מיליון יש רק בפיס" ו"גם אנחנו רוצים דרור" נשאו תושבי שכונת נוה שרת, שזעמו על סירובה של משפחת בר נתן לחתום על הסכמתה לפרויקט פינוי-בינוי בשכונה. מה שהלהיט במיוחד את הרוחות היה הדלפה מטעם נציגי היזמים על משא ומתן שניהלו עם בני הזוג. מששמעו שמשפחת בר נתן הציעה לוותר על זכויותיה בפרויקט תמורת 4 מיליון שקלים, לא היה צריך הרבה כדי ללבות את האש.
"בכל פעם שאנשים נכנסו לבניין", משחזרת בר נתן, "המפגינים צרחו לעברם, 'אתם יודעים מי יושבת איתכם? סחטנית, אחת שרוצה רק כסף. ובעלה, פעם הוא היה משהו, והיום הוא גנב וסחטן'. כל מיני גידופים ושקרים השמיעו שם. כמה שבועות קודם לכן הפגינו מול הבית שלנו בנאות אפקה. אנחנו לא גרים היום בנוה שרת, הדירה שם היא להשקעה. באו אלינו לבית ארבעים איש בצרחות. פתאום אנחנו - השכנים שאף אחד לא שמע מהם עד אז - מוכרים בכל הרחוב כגנבים".
- מביך?
"מאוד לא נעים. אנחנו מכירים את מי שמפגינים. אלה אנשים שהיינו איתם בקשר של שכנות טובה, עברנו חוויות יחד. ועכשיו הם משתמשים במידע שיש להם על האימהות החולות שלנו, כדי לאיים עלינו שיפגינו גם אצלן".
נשמע כמו משחק מלוכלך? רחל גואטה, תושבת נוה שרת שהגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב נגד משפחת בר נתן, ונטלה חלק פעיל בהפגנות נגדם, רותחת כשהיא שומעת את ההגדרה הזאת.
"תראי את הביוב שמציף לי את הבית ותביני מה זה באמת מלוכלך", היא אומרת. "דרור בר נתן אשם בזה שאני והבת שלי לא יכולות לגור בדירה נורמלית, עם חשמל שעובד ובלי סדקים בקירות. הוא כבר לא גר בשכונה הזאת. כל מה שמעניין אותו זה הכסף שלו. לא אכפת לו שהבניין ברחוב בית אל 41 יקרוס ויטבע בתוך הביוב".
בר נתן מכיר את הטענות: "שנה שלמה עושים לי רצח אופי. הייתי מוביל חברתי בנוה שרת. עשיתי מהפכות. מדמות מופת שכולם תולים בה עיניים, הפכתי לאויב העם, גזלן וסחטן. זו פשוט הסתה מה שעשו לי. מה שהכי אבסורד זה שהתושבים לא מבינים שאני עדיין פועל לטובתם. הם יהיו הנהנים הכי גדולים מהמלחמה שלי בפרויקט הזה, כי בלי שהם רוצים, אני דואג גם לזכויות שלהם. שרפתי את עצמי בשבילם, אבל הם לא רואים את זה. מה שחשוב להם זה לקבל בית תמורת בית, הם אוטמים אוזניים כשמנסים להסביר להם למה הפרויקט בעייתי ואילו אי-סדרים יש בו".
ביוני יגיע הסכסוך הזה לבית המשפט, ומאיזה צד שלא נבחר להסתכל עליו, עומד להיות מעניין. זו לא הפעם הראשונה שבה מוגשת תביעה (בהיקף של 908 אלף שקלים) נגד דייר שמסרב להשתתף בפרויקט פינוי-בינוי. אבל לא בכל יום מדובר באיש שהוביל את הפרויקט, ואחרי כמה שנים של עבודה סיזיפית, כולל תביעת סרבן אחר, החליט להפנות עורף לכל מה שעשה, ולשמש נושא הדגל נגד הפרויקט.
בר נתן בחר ללכת עם האמת שלו עד הסוף, ואם לא יתפשר - כמו שקרה עד היום במקרים שבהם השתמשו בערכאות כדי להפעיל לחץ על דיירים סרבנים - הרי שצפוי כאן פסק דין תקדימי, וגם סיפור לא רע בכלל. הנה הפרטים.
"גיליתי שעשו מאיתנו פראיירים"
כדי להבין איך הכול התחיל, צריך לחזור אחורה, לימים שבהם משפחת בר נתן נישאה על כפיים בשכונת נוה שרת. הם הגיעו לשכונה לפני 25 שנה, כזוג צעיר. היא מדימונה, הוא מהדר יוסף הסמוכה. נוה שרת, האחות המוזנחת של צהלה, התאימה לתקציב הכלכלי שלהם לדירה ראשונה. "מי שמכיר את נוה שרת", אומר בר נתן, 49, עובד מדינה שעוסק במחשבים, "יודע איזו שכבה סוציו-אקונומית מאכלסת אותה. מיום שעברנו לשם, היינו מזוהים עם כל שינוי חברתי. הילדים שלנו גדלנו שם. ישבנו בוועדי הורים, היינו מעורבים בכל יוזמה בגנים ובבתי הספר. כל הסביבה הכירה אותנו כאנשים בעלי אמינות ואינטגריטי מפה ועד לאמריקה. זה היה השם שלנו. 16 שנה גרנו בשכונה. כשהתחילו הדיבורים על הפרויקט בתחילת שנות האלפיים, זה היה רק טבעי שנהיה מעורבים".
- אבל עברתם משם.
"לא הפסקנו גם כששיפרנו דיור ועברנו לנאות אפקה. השכנים בנוה שרת ידעו שדרור יארגן. 'אתה חייב לארגן לנו את הדבר הזה', הם לחצו. אנשים עם שמונה שנות לימוד, שראו אותי כמי שיכול לייצג אותם ולהיות להם לפה".
- וזה התאים לך?
"היה לי חזון. להביא את נוה שרת מהמקום הדפוק שהיא נמצאת בו למקום כמו רמת אביב ותל ברוך צפון. בגלל זה גם בחרתי באדריכל גיל שנהב שתכנן במקומות האלה. הוא התאים למקום שאליו שאפתי להגיע. היה לי ברור שלמרות הסטיגמה של המקום, אנחנו יושבים על קרקע מבוקשת. המיקום הוא מדהים. זה הרי צפון תל אביב, צמוד לצהלה, ליד ההיי-טק של קריית עתידים. בניגוד לדימוי העצמי שיש בדרך כלל לתושבים בפרויקטים כאלה, החלטתי שאנחנו נבוא בפאזה מקצועית; כמו גדולים, כמו בעלי קרקע שבאים למשא ומתן ממקום של כוח" .
ההיערכות של בר נתן ושל תושבי השכונה לקראת הפרויקט זכתה להרבה תקשורת אוהדת. לא עוד קבלן שעובר בין הדירות עם "המוכתר" המקומי ומחתים דיירים מבולבלים על חוזה חמקני. כאן לקחו הדיירים את העניינים לידיים, התקשרו עם עורך דין ועם ארכיטקט, וערכו מכרז בין החברות הקבלניות, כדי לקבוע מי הטובה ביותר עבורם. סוף-סוף פרויקט חברתי מחמם לב, שהריץ לשכונה גם את הפוליטיקאים.
"שר הבינוי והשיכון דאז מאיר שטרית התלהב והגיע לראות", משחזר בר נתן. "היה איתי בקשר הרבה זמן. וכולם - דרור ודרור ודרור. כל העולם מסתכל עלינו. זה היה הסטארט-אפ של החיים שלי. אני נשמתי את הפרויקט הזה. אם יש דיון בעירייה, אני לוקח חופשה. בחופשות מרוכזות, אני במשרד של עורך הדין שלקחנו, יריב בר דיין, בונה טבלאות עם מסכי נתונים של הדיירים. אנשים כינו אותי בחיבה ארין ברוקוביץ' (הלוחמת בתאגידים המזהמים ששימשה השראה לסרט על מאבקה, בכיכובה של ג'וליה רוברטס, ח' ש'), כי הכרתי כל דייר בשם הפרטי, בכתובת, בסיפור חיים. אם היו רוצים לדעת מי גר בבניין מסוים בקומה שנייה מימין, היו מתקשרים אליי".
בר נתן, מסכים כל מי שמעורב בפרויקט, היה הרוח החיה שמאחוריו. כשקבלן הסתובב בשטח וניסה ללחוץ על הדיירים לחתום ומהר, על הצעה שלכאורה לא תחזור, הוא ידע להדוף את הלחצים; גם לשכנע את הדיירים שהעסק ישתלם לא היה משימה קלה.
"המתחם שלנו כלל עשרה בניינים, 154 משפחות, והאנשים הצטרפו לאט", משחזר בר נתן. "קבלן שהיה מחובר לאחד התושבים בשכונה הציע דירה גדולה בשלושים מטרים רבועים מהקיימת, מחסן, חניה ו-550 דולר שכר דירה לתקופת ההמתנה לדירה. ואני אמרתי, 'לא ממהרים. קודם נבדוק כמה אנחנו שווים; ואם כבר עכשיו מונחת על השולחן הצעה כזאת, בטח נוכל להשיג יותר, או לפחות הצעה דומה, גם בהמשך'. וכך היה - בחוזה שחתמתנו מול היזמים, סוכם שהמשפחות הוותיקות יפוזרו בין הבניינים החדשים, כך שיהיו שתי משפחות בכל קומה, ולא כמו שקורה לפעמים בפרויקטים כאלה, שמרכזים את הוותיקים בבניין אחד, שנבנה בסטנדרט פחות טוב מהיתר. אני גאה לומר שהייתה כאן חשיבה על כל פרט".
- אז מה השתבש?
"באתי עם המון תמימות לסיפור הזה, ולקח זמן עד שגיליתי שעשו מאיתנו פראיירים. אנשי המקצוע שלקחנו כדי שיגנו על האינטרסים שלנו, פעלו בשביל החברות הקבלניות. אני מודה שלקח זמן עד שנפל לי המסך, אבל היום אני לא מוכן לקחת חלק בפרויקט שהם חתומים עליו. לא מוכן להפקיר את הרכוש שלי בידיים שלהם".
- מה גרם לך לאבד אמון?
"הרבה דברים. גיליתי שחלק מהמטרז' שהובטח לכל דירה נעלם. אם מחברים את הכול יחד, בר דיין (העורך דין) ושנהב (האדריכל) נתנו כמעט מגדל שלם מתנה לקבלנים. נראה שלאחרים לא אכפת שיהיו להם עוד מאה שכנים במתחם. לי זה מפריע. חברת פרשקובסקי, שהייתה אחת משלוש החברות היזמיות בפרויקט, הוחלפה על-ידי חברת דיירקט קפיטל ללא ידיעתנו, ובניגוד לחוזה שמחייב את אישורנו לצעד כזה. הערבות למכרז שהיינו צריכים לקבל שולמה בחלקים, וגם זה רק אחרי שעליתי על זה שהיא חסרה.
"בתקופה שבה חברות בנייה התמוטטו וצריך להיות זהירים, אף אחד לא חשב שאלה דברים שצריכים להדליק נורה אדומה. שכר הדירה שהדיירים אמורים לקבל בזמן הבנייה עומד עדיין על 600 דולר, מחיר שהיה ריאלי לפני הסחרור בשוק הנדל"ן. מי יכול לשכור היום דירה בכזה מחיר? בר דיין הפקיר את הדיירים. לא רק שהוא לא נאבק על הנושאים האלה בשבילנו, הוא גם הצניע אותם כדי שנחתום על הסכם להארכת החוזה מול היזמים".
"לא מבינים על מה הוא מדבר"
זה הזמן לעבור לעו"ד יריב בר דיין ולאדריכל גיל שנהב. חמש דקות אחרי שאני קובעת עם בר דיין במשרדו, הוא מתקשר ומבקש לשנות את מקום הפגישה לקרוואן של היזמים. "אנחנו יכולים לשבת שנינו על כוס אספרסו", הוא אומר לי, "אבל יותר כדאי שניפגש בשטח, שתתרשמי מהתנאים ומהדירות. אולי גם נביא את אחד הדיירים, שיספר קצת". דייר אחד הופך די מהר לעשרה, לשביעות רצונו של בר דיין. כולם כועסים מאוד על בר נתן, האיש שמפריד בינם לבין החלום.
"יש לי שבת חתן, ואני לא יכולה להזמין אנשים הביתה כי הדירה נראית כמו חנות מרצפות", מלינה הדיירת אתי כתב. "הבלטות בחוץ, יש נזילות. כשאני קמה בבוקר אני לא יודעת מה לעשות קודם. לסחוט סמרטוט או לעשות פיפי. פגשתי את דרור במגה, ואמרתי לו, 'עד מתי אני אעלה את המשלוח מהסופר שלוש קומות, גם אני רוצה בניין עם מעלית'. אמר לי, 'אני לא לשכת הסעד'. הוא את החלום שלו הגשים, גם לנו מגיע בית עם איכות חיים".
"כמו ששמת לב", אומר שנהב, "יושבים פה עמך ישראל. לא דונלד טראמפ ולא נוחי דנקנר. אנשים שזו כבשת הרש שלהם. ודרור, שהיה חלק מהקהל, הוציא עצמו החוצה. כמו שהוא היה דומיננטי בהצלחת הפרויקט, ככה הוא חזק מאוד בהחרבתו".
בר דיין ושנהב מבקשים לשדר נינוחות; בניגוד לזוג בר נתן שמגיע לראיון טרוד ועגמומי, כמי שאבן גדולה יושבת על לבו. בר דיין ושנהב מפזרים חיוכים. מבחינתם, חלק מהליקויים שעליהם הצביע בר נתן תוקנו, וממש אין צורך להידרש להם שוב. "מערכת הביטחונות והערבויות כאן היא מהמשוכללות", מרגיע עו"ד בר דיין, "וערבות המכרז שהתעכבה טופלה. חבל שאני לא יכול להראות לך, אבל יש לי אפילו מכתב תודה מדרור על המאבק שלי למען הערבות הזאת" ("מכתב התודה נוסח בציניות", יציין אחר כך בר נתן, "צעקתי הרבה כדי שיטפלו בזה").
"הדירה המיועדת", ממשיך בר דיין, "כמעט כפולה בגודלה מהדירה שיש לכל דייר כיום. הכול נעשה בליווי שמאי. אנחנו לא מבינים על מה הוא מדבר. להחלפה של פרשקובסקי בדיירקט קפיטל באופן חד-צדדי התנגדנו, והיום זה ממילא לא רלבנטי, כי את דיירקט קפיטל החליפה יורופורט, שרכשה את השליטה בה. הדיירים הצביעו בעד שילובה בפרויקט, אחרי שמנכ"ל יורופורט בא לשוחח איתם, והכול נעשה בשיתוף מוחלט איתם. לגבי עדכון שכר הדירה - מתקיים דיאלוג עם הקבלן. ארבע דירות כבר נשכרו על-ידי הקבלן עבור קשישים, שלא יצטרכו להתמודד בכלל עם שכר הדירה. הכול מטופל. בר נתן פשוט מחפש סיבות לצאת מהפרויקט".
- מה דעתך על ההפגנות נגדו? אחת מהן התקיימה שעה קלה אחרי כנס דיירים שערכת.
"אני לא קשור להפגנות האלה. אני לא בטוח אם זה נכון או לא נכון".
את הטענות שהשמיע בר נתן, כלפי עבודתם של בר דיין ושנהב, שומעים הדיירים מפי בחוסר סבלנות. "הוא זבל", הם מסננים, "הצענו לדרור שיבוא ויגיד את מה שיש לו מול כולם, והוא לא רצה".
"הצעתי שיבואו אליי הביתה ואני אראה להם מסמכים ואסביר למה אני מתנגד", יטען בר נתן להגנתו לאחר מכן, "ורובם לא ממש באו. אני לא מוכן להגיע לכנסים היזומים שבהם מכפישים אותי. אם תושבי השכונה חושבים שאלה האנשים שראויים לייצג אותם ושהעסקה ראויה, שיהיה להם לבריאות. אני לא יכול לאנוס אותם לחשוב כמוני. לא יכול. ניסיתי".
"דרור היה בלבול מוח בשבילם"
אשר טווילי ויוסי חריש, בעלי דירות בשכונה, לא קונים את ההסבר של בר נתן. "איפה הוא היה עד שהחליט להתנתק מהפרויקט בפברואר 2009?", אומר טווילי. "ארבעה חודשים הוא (בר נתן) קיבל כסף מבר דיין, ושתק. כשאמרתי לו, 'בוא דבר בפורום מצומצם', הוא אמר 'יש דברים שאני לא יכול לשתף אתכם בהם'".
חריש נחרץ אפילו יותר: "בר נתן מתבייש לדבר בשכונה אחרי שקיבל כסף מהיזמים. אהבנו אותו כמו בן, והוא בילף אותנו. אם הפרויקט לא יצא לדרך, אני לא יודע אם דרור יוכל לישון בשקט לילה בחיים שלו".
בר נתן לא מסתיר את עבודתו בקבוצת גרין פארק - קונסורציום החברות היזמיות שמרכיב את הפרויקט וכולל את אלקטרה השקעות, את אס ג'י אס ואת דיירקט קפיטל. מבחינתו היה זה הניסיון האחרון שלו להציל את הפרויקט מבפנים.
"לפני שנתיים הבנתי שחוגגים על העבודה שלי", הוא מסביר. "דרור הפראייר עושה שליחות חברתית, וכל העולם חוגג. כבר אז הייתי מלא בחוסר שביעות רצון ממה שקורה, והחלטתי לפרוש אחרי ארבע שנים וחצי. יריב (בר דיין) וגיל (שנהב) הפעילו עליי לחץ לחזור. אמרתי, אם לחזור - אז כפרויקטור שמנהל את הערוצים עם הקבלנים, ובשכר. אני לא עובד יותר רבע שעה בחינם בשביל הפרויקט הזה".
- וקיבלת?
"קיבלתי 15 אלף שקל לחודש, והייתי השקעה טובה. אפילו שאם מישהו חשב לשחד אותי כך, אני ממש לא הבן אדם. דווקא אז ניהלתי את המלחמה על הערבויות עם מיילים וטלפונים וצרחות על כל העולם. אנשים חתמו על חוזה, נתנו יפויי כוח, ומצד שני לא עמדה שום ערבות שנועדה להגן עליהם". "דרור היה בלבול מוח בשבילם", מוסיפה דורית אשתו.
לבר דיין גרסה אחרת, כמובן. "שכרנו את דרור", הוא מספר, "כי הוא אמר שהוא יודע איך להשיג את חתימות הדיירים שטרם חתמו, כדי שהפרויקט יצא לדרך. שכנענו את היזמים שזה נכון, אבל הוא לא סיפק את הסחורה. הוצע לו להמשיך לעבוד, כשהמשכורת תהיה על בסיס של הצלחה. הוא לא הסכים".
"עכשיו הוא נוקם על זה שלא מעסיקים אותו", משלים את המשפט טווילי. "דרור לא חכם יותר מאיתנו, ולמרות זאת הוא מתנהג כמו פטרון כלפינו, כאילו רק הוא צודק וכולם טועים".
עו"ד ברוך כצמן, פרקליטו של בר נתן, מגיב על כך: "פשעם היחיד של הזוג בר נתן הוא שאינם מוכנים להצטרף לעדר שהולך בכיוון שגוי. מדובר בזוג אמיץ, שטובת הקהילה וטובתו הוא למול עיניו; והוא אינו מוכן להתכופף למול אותם גופים גדולים שעומדים מאחורי התביעות שהוגשו".
דובר גרין פארק, שעודכן לגבי הכנת הכתבה מפי עורכי הדין המלווים את הפרויקט, מסר את ההצהרה הבאה: "ההתקשרות עם דרור בר נתן הופסקה בין היתר בשל חוסר שביעות הרצון מהישגיו. או-אז הפך בר נתן את עורו וסירב לחתום על מסמך ההארכה להסכם הפינוי-בינוי, בתואנות שונות ומשונות שכל מטרתן התבררה בדיעבד כניסיון למשוך זמן יקר".
"הוא עבר לעמדה של סחיטה"
למה שדרור בר נתן ירצה למשוך זמן ולצאת מהפרויקט, ומה הוא מרוויח מזה - זו שאלת מיליון הדולר. ובתרגום למטבע המקומי - שאלת 4 מיליון השקלים, הסכום שאותו העריכה משפחת בר נתן כשווי דירתה העתידית בפרויקט, אילו היה יוצא לפועל; סכום הגבוה פי שלושה מהצעות המופיעות באתרים "הומלס" ו"יד 2" לדירה בת ארבעה חדרים בנוה שרת.
"בר נתן עשה מהלך מתוכנן", משוכנע עו"ד טל בננסון, שמייצג את אחד הדיירים שהגישו תביעה נגד הסרבנים. "הוא שכנע את כולם לחתום, וכשהוא נשאר כמעט אחרון, הוא עבר לעמדה של סחיטה, כי ידע שעכשיו יש לו כוח. הוא פשוט רוצה כסף. הציע להשיג לנו את חתימות הדיירים שעוד נותרו, אם יקבל 4 מיליון".
"זה פשוט שקר", מגיב על הדברים בר נתן. "לא הצעתי להשיג חתימות של אחרים. הם הדליפו את ההצעה שלנו מדיון שביקשנו במפורש שיישאר דיסקרטי, כדי להשתמש בה כנשק נגדי מול הדיירים".
אבל בננסון נחוש: "אם הוא מתנהג כמו קרימינל, אז אנחנו נשב בשקט? זה ניסיון סחיטה, מה שקרה פה".
בר נתן מתעקש שהוא לא כאן כדי לסחוט את היזמים לפני שיפקע החוזה, כי החוזה ממילא כבר פג, ולחתימות אין משמעות. ויותר מזה, "הפנטזיה שלי בחיים זה לעבור בנוה שרת ולהגיד, אני הבן אדם שעומד מאחורי ההקמה של הדבר הזה. זו יצירה. הרגשתי כמו אבא של ולד מת כשהחלטתי שהעסקה לא ראויה. אמרתי לירון שמיע, הנציג של הקבלנים: אני לא אעמוד בדרככם, תנו לי את התמורה לדירה שלי, ואלך. אבל הם אפילו לא ניסו לנהל איתי משא ומתן אמיתי".
- למה לא? הרי אתה אבן הנגף שמונע מהם את המיליונים.
"כי הם זקוקים ללגיטימציה שאני מביא. החתימה שלי תביא להם את החתימות של אלה שעדיין לא חתמו, ומרגישים לא טוב עם זה שמי שהיה האורקל של הפרויקט לא רוצה להיכנס לדירה. כל מה שהם רצו זה להשתמש במספר הזה, 4 מיליון, כדי לנגח אותי".
כל אחד היה שמח לקבל כסף מזומן ולבחור איפה לגור. יוצא שעם כל האידיאולוגיה, גם אצלך מגיעה בסוף שאלת המחיר.
"זה מעבר למחיר. אני לא רוצה להעלות על דעתי מה היה קורה אילו 154 משפחות היו מתפנות מהדירות שלהן, והייתה נוצרת בעיה עם הערבויות, או שאחת החברות הייתה פושטת רגל. הם היו באים אליי הביתה ומפרקים לי את הבית, כאילו זה קרה בגללי. אני עדיין הסכר ששומר להם על הבית, רק שהם לא מבינים את זה".
מספר החתימות החסר כדי שהפרויקט יצא לדרך עומד על ארבע, לטענת עו"ד בר דיין, ועשר - לטענת בר נתן. "הספקנו להשיג הרבה חתימות בשבועיים האחרונים", מצהיר בר דיין. "עם ההצהרות האלה יריב רק מנסה ללחוץ את מי שעוד לא חתם", מבטיח בר נתן.
משבר האמון בין הצדדים כה גדול, עד שעורכי הדין מטעם גרין פארק בטוחים שמאחורי בר נתן עומדת חברה קבלנית אחרת, שזוממת לקבל לידיה את הפרויקט. אחרת, מנין לו הכסף לשכור את שירותי משרד הרצוג פוקס נאמן, שמגן עליו בבית המשפט באמצעות עורכי הדין ברוך כצמן ועירית קורנפיין.
בר נתן מכחיש שגופים כלכליים עומדים מאחוריו, ומנגד מציג בכתב ההגנה שלו ראיות לכך שהחברות הקבלניות מגבות את הדיירים שתובעים אותו ואת המשפחות האחרות שמתנגדות לפינוי.
כשאני שואלת את הדיירת רחל גואטה מנין הכסף לממן את ההליכים המשפטיים נגד בר נתן, מורה לה עו"ד בר דיין שלא לענות. "מה אכפת לבר נתן מאיפה הכסף?", היא מזדעקת, "אני הייתי מאנשיו. הלכתי אחריו בעיניים עצומות. ולאן הוא גרר אותי? יכול היה להיות פה כבר שלד של בניין חדש, אילו הוא לא היה מתעקש כל-כך".
"אין לנו מה לחפש שם"
כיום נמנעת משפחת בר נתן מלהסתובב בנוה שרת. לבקשת G, הם מסרבים להצעה להראות את המתחם שבו מתוכנן פרויקט הפינוי-בינוי ברחובות בית אל ורמה, כמו גם לאפשרות להצטלם על רקע השכונה. "אין לנו מה לחפש שם", אומרת דורית, "אנחנו לא מרגישים נוח".
- אולי אם הייתם גרים שם, היו פחות עוינים כלפיכם? בכל זאת, פחות דחוף לכם לקבל דירה חדשה.
"זה לא קשור", משיב בר נתן. "זה עניין של אתיקה ושל אמות מוסר. ולאנשים האלה אין כללים. גם אני השתתפתי באפקט הזה של תביעת דייר כדי ללחוץ עליו לחתום; אבל זה לא לווה במעשים כאלה. אני שמרתי על ערוץ עם האנשים האלה. הייתי חבר שלהם תוך כדי. חזרתי ואמרתי לכולם, 'רבותיי, הטיפול בסרבנים יהיה באמצעים משפטיים בלבד, בלי לחץ חברתי'. ובטח שלא חשבתי לערב ילדים".
- למה אתה מתכוון ב"לערב ילדים"?
"לכך שבאחת ההפגנות תקפו פיזית את הבן שלי, מ"פ מצטיין, שיצא לצלם מפגינים מול הבית שלנו. הבת שלי, בת 22, נכנסה הביתה בערב החג, ואמרה למפגינים שעמדו בחוץ, 'שיהיה לכם חג שמח, אבל זה לא לעניין לעמוד פה'. אמרו לה, 'את הבת של בר נתן? שלא יהיה לך חג שמח. ואת בטח גרועה כמוהו'".
- אנשים אחרים כבר היו מתקפלים תחת לחץ כשזה.
"זה מאוד פוגע, האיומים וההפגנות, אבל אנחנו מאוד נחושים. בן אדם נורמלי מהיישוב לא יעמוד בלחצים האלה, אבל אנחנו מאמינים שננצח. בסופו של דבר המתחם הזה יקום לפי הערכים האמיתיים שלו, או שמישהו יצטרך לתת לי את הערך האמיתי של הדירה שיכלה להיות לי בו, ואני אשכח מכל הפרויקט הזה. אולי אכתוב עליו ספר טוב באחד הימים".
עוד במגזין G השבוע:
■ ראיון בלעדי עם האוליגרך אלכסנדר משקביץ': "מי שחושב שאפשר יהיה לחיות עם איראן גרעינית משלה את עצמו"
■ לא עוצר בבורגראנץ': מראב אלשווילי, שהפסיד את הרשת לטובת ברגר קינג, רוצה לכבוש גם את ישראל
■ צאצאי אנוסי האינקוויזיציה שברחו לאקוודור מגלים את היהדות
כתבות
ני"ע
