על רקע ביקורת בתיאטראות - טקס פרסי התיאטרון יתקיים מחר

טקס פרסי התיאטרון, שיתקיים מחר, יעמוד השנה בסימן שינוי תקנון, ביטולה של האקדמיה והפקדת בחירת המועמדים והזוכים בידי ועדת מומחים מצומצמת הכוללת אנשי תיאטרון מקצועיים. זאת לצד שינוי רשימת הקטגוריות, הכולל בין השאר ביטול פרסים אישיים לבמאי, מחזאי והצגת השנה, וכן השחקן והשחקנית המבטיחים.

חידושים אלו גררו לא מעט ביקורת (ראה מסגרת), אך עדיין נותרו 15 קטגוריות וכאשר יש מתמודדים יש גם הימורים. אז מי יזכה לבלות את השבת הקרובה עם פסלון חדש בסלון, ומי יחזור הביתה בידיים ריקות? "גלובס" תרבות מהמר על הזוכים בעשר הקטגוריות המובילות.

שחקן המשנה:

מועמדים: אלון אופיר ("הרוזן ממונטה קריסטו"), אנסמבל ההצגה "הקומקום והמטאטא", אריה צ'רנר ("תעלולי סקפן"), דביר בנדק ("המקום ממנו באתי").

בעד ונגד: אם לוקחים בחשבון שההחלטה להעמיד לפרס אנסמבל שלם תמוהה מיסודה, שאלון אופיר מגלם שש דמויות ב"הרוזן ממונטה קריסטו" ודביר בנדק משתתף בסצנה אחת בלבד ב"המקום ממנו באתי", נראה שזכייתו של אריה צ'רנר על הופעתו הקורעת מצחוק כארגנט בקומדיה "תעלולי סקפן" מובטחת, מה גם שמדובר באחד מטובי השחקנים בארץ שהבריק בכל תפקיד שגילם בשנים האחרונות.

ההימור: אריה צ'רנר

שחקנית המשנה:

מועמדות: לוסי דובינצ'יק ("הרפר ריגן"), מיה דגן ("הדוד וניה"), מיכל שטמלר ("הבנאליות של האהבה"), נטע גרטי ("מי מפחד מוירג'יניה וולף").

בעד ונגד: עם כל הכבוד לכישרונן של דובינצ'יק וגרטי, הן מגלמות תפקידי משנה שאינן מהזן גונב ההצגה כך שבפועל התחרות היא בין שתיים. מיה דגן המפתיעה לטובה כמאשה המופנמת והאפרורית ב"הדוד וניה", בליהוק שהוא לכאורה ההיפך הגמור מכל מה שהיא מייצגת, ומיכל שטמלר המפליאה לגלם את חנה ארנדט, הסטודנטית היהודייה המתאהבת במרצה פרו נאצי ב"בנאליות של האהבה". אם תתגבש המגמה ליצירת "בלוק" פרסים ל"בנאליות של האהבה", והסיכויים לכך גדולים, שטמלר תזכה.

ההימור: מיכל שטמלר

השחקן הראשי:

מועמדים: אריה צ'רנר ("הנסיכה האמריקאית"), ויטלי פרידלנד ("תעלולי סקפן"), יוסי גרבר ("ימי שלישי עם מורי"), ששון גבאי ("הדוד וניה"). ]

בעד ונגד: קטגוריה קשה במיוחד. צ'רנר יסתפק מן הסתם בפרס המשנה, אבל גרבר וגבאי נלחמים ראש בראש. הראשון מיתוס עם וותק של יובל עלי במות, אבל גם לשני מגיע פיצוי על השנה שעברה שבה חמק הפסלון מבין אצבעותיו, ושניהם מגלמים תפקידים מצוינים. מצד שני, קיימת גם אופציה נועזת יותר לפיה שניים יריבו ושלישי ייקח, כלומר דווקא ויטלי פרידלנד הצעיר יעקוף בסיבוב בזכות התפקיד הראשי המשובח שלו בקומדיה "תעלולי סקפן". זכייה כזו, מעבר להפתעה, גם תסייע להשקיט את הטענות (המוצדקות) על ביטול פרסי השחקנים המבטיחים.

ההימור: יוסי גרבר

השחקנית הראשית:

מועמדות: אולה שור סלקטר ("ינטל"), יונית טובי ("פיאף"), לאורה ריבלין ("הבנאליות של האהבה"), ענת וקסמן ("מי מפחד מוירג'יניה וולף").

בעד ונגד: שור סקלטר כבר זכתה בפרס בעבר, ויונית טובי הזערורית עושה אמנם תפקיד מדהים שהקים לתחייה מחזה בינוני, אך עם כל האמונה קשה להאמין שתצליח להתמודד מול שתי הדיוות וקסמן וריבלין. הראשונה נוגסת בתאווה באחד התפקידים הנשיים הנחשקים במחזאות העולמית, והשנייה מפליאה להוביל דרמה מקורית רבת עוצמה. הבחירה קשה, אך אם יוצאים מנקודת ההנחה שתוצרת כחול לבן מועדפת יהיה לריבלין יתרון קל שכנראה גם יספיק.

ההימור: לאורה ריבלין

מחזמר:

מועמדים: "ינטל" ו"עפרה". בעד ונגד: יש בכלל לבטים? מצד אחד יצירה איכותית ומושקעת על פי אחד מסיפוריו הידועים של יצחק בשביס זינגר, ומנגד חלטורה מביכה שכל תכליתה סחיטת כמה שקלים על חשבון זכרה של אחת הזמרות הגדולות בתולדות הזמר העברי.

ההימור: "ינטל"

הצגת הבידור:

מועמדים: "הקומקום והמטאטא", "חנוך רוזן מדבר בעד עצמו", "תמונות יפואיות".

בעד ונגד: בכנות? כל שלוש האופציות הן בגדר הנחמד ולא מזיק במקרה הטוב. היות שמדובר בקטגוריה היחידה שבה יכולה להתמודד הפקה פרטית, וגם בגלל שחנוך רוזן הוא מקצוען-משקיען והמופע נשען על חומר חדש ומקורי ולא שחזור של ישן ומוכר, רוב הסיכויים שרוזן לוקח.

ההימור: "חנוך רוזן מדבר בעד עצמו"

הקומדיה:

מועמדים: "אפריל הקסום", "חלום של לילה בליל קיץ", "משפחה חמה", "תעלולי סקפן".

בעד ונגד: אין הרבה מקום ללבטים. "משפחה חמה" לא צריך פסלון כדי להמשיך למלא אולמות ו"אפריל הקסום" היה בידור קליל נטול יומרות שנשכח כשם שהגיע, וכך נשארים שני הענקים שייקספיר ומולייר. "חלום של לילה בליל קיץ" הוא עונג צרוף, אך נראה שהשנה אין מתחרים לגרסה עטורת השבחים של הבמאי אודי בן משה לקלאסיקה של מולייר בביצוע אנסמבל שחקני תיאטרון החאן.

ההימור: "תעלולי סקפן"

ההעלאה המחודשת:

מועמדים: "הנסיכה האמריקאית", "מי מפחד מוירג'יניה וולף", "מראה מעל הגשר", "פיאף".

בעד ונגד: נראה שההתלבטות תהיה בין שתי אופציות, "מי מפחד מוירג'יניה וולף" ו"פיאף". הראשון קלאסיקה מודרנית, והשני מחזה בינוני נשכח הממריא לגבהים בזכות הופעה מדהימה של שחקנית-זמרת זערורית אחת. היות וספק אם יונית טובי תזכה בקטגוריית השחקנית, ובכל זאת מגיע קצת פרגון לתיאטרון באר שבע, דוד עשוי לנצח שוב את גוליית.

ההימור: "פיאף"

המחזה המתורגם/מעובד הטוב ביותר:

מועמדים: "החוטם", "הקסם הגדול", "הרוזן ממונטה קריסטו", "יום שלישי עם מורי".

בעד ונגד: "הקסם הגדול" לא עורר באזז ממשי, ו"החוטם" הוא הפקה מרהיבה אך ניסיונית מדי לטעם השמרני של קברניטי התיאטרון המקומי. אם כבר ניסיוני ומאתגר, רבים יותר סיכויי העיבוד של הבמאי עידו ריקלין ל"הרוזן ממונטה קריסטו" מול דרמת המיינסטרים סוחטת הדמעות והמסחרית לעילא "ימי שלישי עם מורי", כך שהבחירה היא בין האמנותי והנועז להולך על בטוח. התיאטרון הישראלי, בעיקר בשנים האחרונות, אוהב ללכת על בטוח.

ההימור: "ימי שלישי עם מורי"

המחזה המקורי הטוב ביותר:

מועמדים: "ג'וני הלך", "הבדלה", "הבנאליות של האהבה", "ע' 17".

בעד ונגד: נראה שההתמודדות על הקטגוריה הבולטת בטקס תהיה בין "הבדלה", שהחזיר את שמואל הספרי לכושר, ו"הבנאליות של האהבה" שהוכיח שסביון ליברכט רק משתבחת ממחזה למחזה ומצליחה לשלב איכות והצלחה מסחרית. שני המחזות קולעים בול בקהל היעד, אך אם "הבדלה" מזיע לפרקים ממאמץ לכבוש לבבות ולסחוט צחוקים בכל מחיר, "הבנאליות" מחליק בנינוחות לתוך הלב והנשמה ונשאר שם.

ההימור: "הבנאליות של האהבה"

שיווק או פיהוק?

כאמור, ההחלטות הנוגעות לשינוי תקנון פרס התיאטרון עוררו לא מעט חילוקי דעות בקרב אנשי מקצוע בכלל ומנהלי התיאטראות הרפרטואריים בפרט. הסיבה העיקרית היא שבשנים האחרונות נחשב פרס התיאטרון לא רק מקור למאבקי אגו ויוקרה, אלא גם לכלי שיווקי שמנהלי תיאטראות עושים בו שימוש מסיבי לקידום ההצגות שקטפו את הפרסים הבולטים: הצגת השנה, במאי השנה, מחזאי השנה והשחקנים המצטיינים של השנה בתפקידים ראשיים או תפקידי משנה.

השנה נותרו רק פרסי השחקנים המצטיינים, ובנוסף לראשונה מזה שנים הטקס לא יצולם לטלוויזיה. זאת לאחר ששום זכיינית לא מצאה לנכון לממן את הפקת השידור. "זה מקומם מאוד", מודה מנכ"ל התיאטרון הקאמרי נעם סמל. "אני מודה שהתנגדתי לשינוי התקנון ואני עדיין רואה בו צעד שגוי, אבל ועדת הפרס קיבלה החלטה ואנו מקבלים אותה ופועלים לפיה.

"ניסיון העבר מוכיח ששיווק הצגה קיימת באמצעות פרס התיאטרון לפני הטקס כמעט לא אפקטיבית. זה קורה רק כאשר מחזה מסוים מוכתר כהצגת השנה, או זוכה בכמה פרסים מובילים. גם השנה אנו דואגים להפיץ לקהל המנויים, ולפרסם באתר הרשמי של התיאטרון בכמה מועמדויות זכו ההצגות שלנו. עדיין, אין לי מושג עד כמה זה יהיה אפקטיבי ללא הקטגוריה החשובה ביותר - הצגת השנה. הרי בעיני הקהל הרחב טקס פרסי התיאטרון הוא תחרות, ואיך אפשר לעשות תחרות ללא זוכה? זה כמו לקיים אירוויזיון ובסיומו להודיע שאין שיר מנצח".

בני צרפתי, מנכ"ל התיאטרון הלאומי הבימה, מעט יותר אופטימי. "רק אחרי הטקס, כאשר תהיה רשימת זוכים ונדע אילו הצגות קטפו הכי הרבה פסלונים, נבדוק אם ואיך זה ישפיע על שיווק אותן הצגות למנויים", הוא אומר. "עקרונית, אין ספק שכללי המשחק השתנו השנה. בעבר, פרס התיאטרון סייע חד משמעית לדחוף את ההצגות הזוכות.

"הדוגמה הטובה ביותר מהשנים האחרונות היא 'אנטיגונה', שהייתה הפקה משותפת לתיאטראות הבימה והקאמרי. המחזה זכה לביקורות נלהבות ולהצלחה גדולה חודשים לפני הזכייה בפרס הצגת השנה, אך בעקבות הטקס התעורר עניין מחודש במחזה וקבלנו הזמנות לעשרות הצגות נוספות, בעיקר לבתי ספר שבתחילת הדרך לא נתפסו כקהל יעד פוטנציאלי".

טקס פרסי התיאטרון יתקיים ביום שישי הקרוב, ב-12 בצהריים, באולם הבית של תיאטרון גשר ביפו