שורה תחתונה: עונה למזכרת

1. הפועל ת"א היא הדאבליסטית, והמנצחת הגדולה של העונה‏‎‏. לאדומים תיכף נגיע, אבל קודם נזכיר מי עוד יכול לצחוק היום בקול רם - אבי לוזון. כל כך הרבה דיברו בגנות השיטה הזאת שהביא יו"ר ההתאחדות. כל הביקורות היו טובות ונכונות, עד שהגיע הקיזוז ואחריו הפלייאוף, שני אלמנטים שייצרו כאן בשבועות האחרונים של העונה טירוף כדורגל שטרם נראה. ומה לעשות, לא יעזור כלום - השיטה הוכיחה את עצמה בענק.

שני המחזורים האחרונים בהם עברה האליפות כמה פעמים מהצד האדום לצד הירוק, וחוזר חלילה, התפתחו למותחן שגם איסטווד, היצ'קוק וספילברג לא יכלו לכתוב טוב יותר. הקליימקס של הליגה אתמול (שבת) - שער אליפות להפועל בירושלים, בדקה ה-92, בהתקפה האחרונה של המשחק (!) - לקוח מיומן המשאלות הסודי שלוזון מחזיק מתחת לכרית, יומן שכנראה גם כולל בתוכו פרקים על העפלה של ישראל למונדיאל, ובחירה לנשיאות אופ"א במקום מישל פלאטיני.

בואו נהייה לרגע רציניים: מתח כזה הוא בדיוק הדבר שליגת העל היתה צריכה. כשהכדורגל עצמו הוא כנראה לא השישי בטיבו באירופה, והמגרשים לא בדיוק קאמפ נואו, צריך להגיד תודה שלפחות המתח הוא פירסט קלאס. מתח מביא קהל, מביא רייטינג ומביא זכות קיום לליגה שבעונה הקודמת התקיימה כמעט כיישות חסרת משמעות, אפילו על הרקע של הספורט הישראלי הדהוי.

כמובן, לא צריך לטמון את הראש בחול. היו דברים גרועים בליגה השנה מחוץ למרוץ האליפות המטורף. שתי קבוצות (אחי נצרת והפועל ר"ג) שלא הצליחו להחזיק את עצמן כלכלית; פלייאוף אמצעי שגם המשתתפות בו עדיין לא הבינו את המשמעות שלו; מועדונים כמו הפועל עכו שביישו את הענף כשהביאו 100 אוהדים למשחק; ושיטת הקיזוז הזאת, שעם כל הטוב שבה היא עדיין מעלה שאלות מוסר ספורטיביות.

אבל יש שורה תחתונה: אחרי מה שראינו אתמול, כל הריג'קטים מחווירים. לפגרה יוצאים עם חשק שכבר תתחיל העונה הבאה. וזה אולי המדד הטוב ביותר.

2. אם בהפועל שמעו שזכייה באליפות השנה תהיה עם כוכבית, לזכותם ייאמר שהם עשו הכל, אבל הכל, כדי לדחוק את הכוכבית הזאת הצידה. כדי לענות על השאלה 'האם האליפות הזאת מוצדקת וצודקת', צריך לבחון את מטבע הצדק מכל הצדדים שלו.

מצד אחד, בליגה עם שיטה "נורמלית" חיפה היתה היום אלופה. מתמטיקה שאי אפשר להתווכח עליה. מצד שני, הפועל ראויה לאליפות הזאת כי ברוב שלבי העונה היא שיחקה את הכדורגל הטוב בארץ. הכדורגל הכי מענג לצפייה, עם הצגות על בסיס כמעט שבועי מגילי ורמוט (שחקן העונה), שכטר, דה סילבה, ידין ואניימה. חיפה הציגה בעיקר את העוצמה והיעילות של קטן ושות', אבל משחק אסתטי ומרגש, כמו שאמור להיות לאלופה? את זה ראינו ממנה לפרקים קצרים מדי.

זו גם אותה הפועל שלא הפסידה משחק ליגה מאז המחזור הרביעי, בספטמבר (!), לעומת חיפה שהפסידה העונה ארבע פעמים; אותה הפועל שהפגינה עליונות על חיפה במשחק המאני-טיים הגדול בקרית אליעזר לפני שלושה שבועות; ואותה הפועל שבסופו של דבר הצטיינה גם במפעלים האחרים (גביע ובאירופה), בהם חיפה כשלה באופן מוחלט.

אז אולי הצדק העונה הוא חלקי, בעיקר בגלל הקיזוז. אבל בענף כמו כדורגל, שבו זוכות בגביעי עולם מוכרעות בשיטת פנדלים אכזרית, ותארים לעיתים נקבעים על-ידי טעויות שיפוט, אין טעם לחפש את הצדק המוחלט. העיוות תמיד יצוף מעל פני השטח.

‏3. ‏אז מה הלאה להפועל? נקודת הפתיחה של האדומים לקראת העונה הבאה מצוינת. מאמן (גוטמן) יש; צמד שותפים (הראל וטביב) עם נכונות להשקיע כספים יש. עכשיו הפועל צריכה בכל הכוח לעשות את הדבר שעליו מדברים בקבוצה כבר כמה חודשים: להשתמש בקלף ליגת האלופות כדי להשאיר את הכוכבים בקבוצה. חוויית הצ'מפיונס ליג, יחד עם חוזים משודרגים לכוכבים, אמורים להשאיר במועדון את להקת השחקנים המצוינת הזאת. לשחקן כמו ורמוט אין סיבה להעדיף את מרכז הליגה הצרפתית, למשל, על-פני החבילה שבהפועל יכולים להציע לו.

בהפועל צריכים להכניס יד לכיס כדי להשאיר את השחקנים הנוכחיים ולהביא 3-4 שחקני חיזוק במקומות הדרושים, כי ליגת האלופות כבר התבררה כהשקעה שיכולה להחזיר את עצמה ועוד להשאיר שורת רווח נאה.

ומה אם לא תהיה ליגת אלופות בשנה הבאה והקונספציה תתרסק? זוהי כמובן אופציה שתמיד צריך לקחת בחשבון, גם אם קוראים לך ליברפול ולבטח אם אתה בסך הכל הפועל ת"א. אבל ככה זה בהיי-ריסק ביזנס כמו כדורגל.

ואם כבר מדברים על ריסק, אז הנה עוד נתון למשוואה: הדרך של הפועל לבתים בעונה הבאה אמורה להיות פשוטה יחסית. היא תדורג בכל שלושת שלבי המוקדמות בעקבות הישגיה באירופה בשנים האחרונות ובנוסף תהנה מהשיטה החדשה של אופ"א לפיה היא תתמודד מול קבוצות עם סיכוי יותר מסביר להצליח מולן.

‏הפועל לקחה 13 אליפויות בארץ. כדי להפוך למועדון ענק בקנה מידה ישראלי, וגם כזה שיכול להסתכל בלבן של העיניים מבחינה כלכלית על המיטש גולדהארים למיניהם, הפועל חייבת את ההעפלה הזאת לצ'מפיונס.