רכבת לילה לאייטיז

משינה היא פרק ארוך או קצר בסיפור של כל מי שנולד בישראל והתבגר בה בשנות ה-80 של המאה ה-20. בני דור זה, שגילם כיום בין 40 ל-50, הם בדיוק בגיל שבו מתחיל איבר הנוסטלגיה להתפתח בגוף האנושי, ולפני שהוא שולח גרורות והופך את הגעגועים למה שהיינו, לפתטיים וממאירים.

בדיוק אל התפר הזה חזרו חברי משינה לפעילות, הכריזו על חגיגות חצי יובל, הוציאו אלבום ונעצו בלוח השנה שלושה מפגשים המוניים עם הקהל.

האלבום "יהלומים בשמיים", אולי משום שהתקבל בקרב הביקורת בקיתונות צוננים, נדחק לשוליים - בקיסריה הוגשו 27 שירים ורק שניים היו מתוך האלבום החדש. הפלא הוא שלמרות שהערב נפתח בהקרנת תמונות ילדות ונעורים של חברי הלהקה, ולמרות שתצלומים מפעילות העבר שלה שורבבו פה ושם לתוך התפאורה בהמשך, ולמרות שהליין-אפ היה רובו ככולו חומר ישן ומוכר - הרגיש כמו הדבר הרחוק ביותר מהופעה נוסטלגית.

ההופעה נחלקה לשלושה פרקים. הראשון התנהל בבמה הגדולה והמוכרת: על חמישה מסכי רקע הוקרנו קליפים מעוצבים שתוזמרו במינימליזם אלגנטי לעילא עם תוכן השירים. על הקהל, שרובו הורכב מאנשים שאפשר לומר עליהם ש"עוד לא נולדו" כשהלהקה התחילה את פעילותה, הוקרנו אפקטים עדינים של תאורת לייזר, והאווירה המוזיקלית הייתה מדויקת עד הצליל האחרון בגיטרה של שלומי ברכה.

כך קיבלנו, בלי הרבה מחוות בין השירים, בין היתר את "אנחנו שניים" שעוטר בסולו רב רושם של אבנר חודורוב, "ברחובות שלנו" ו"בדרך אל הים" - באופן שהזכיר שמשינה היא שחקנית בולטת בליגת האלופות של שירי תל-אביב (בהמשך הגיע גם "טשרניחובסקי 6, שעה 5, תבוא לבד"), "נגעה בשמיים" - בעיבוד אלקטרוני משובח אשר רמז מה משינה יכולה לעשות לשירים אם רק יתחשק לה להתחדש קצת, ו"תחזור", שבלי שהדבר נאמר, הוקדש ליוסי בנאי ז"ל.

אז הגיע החלק השני והמפתיע - ההופעה עברה לבמה קטנה שהוצבה בין המושבים שבתחתית האמפיתיאטרון, והאירוע נדד למשך שירים ספורים מ"קיסריה" ל"קיסריל'ה", או אם תרצו - קיסריה Less. בלי מסכי רקע, בלי תאורה ובלי אפקטים. אין ספק - מדובר בטוויסט גאוני שהגו המפיקים. האנרגיות שנוצרו מהקרבה האינטימית בין המבצעים לצופים במורד האמפי, שודרו ליציעים, והקהל שעד אותו רגע נהנה מאוד, השתלהב: נעמד על רגליו, הצטרף בהמוניו לשירה והביע את התלהבותו בהנפת מכשירי טלפון אל על - ספק כדי לצלם ולהעלות לפייסבוק, ספק גלגול שלישי של הנרות ההם מוודסטוק, שכבר מזמן הוחלפו במצתים.

כך או כך, זו הייתה הכנה לשלב השלישי והמלהיב של הערב: משינה חזרה לבמה הגדולה, יורי הזיקוקים חיממו את האקדחים, וזרם ביצועים מעולים גלש לעברנו בשצף, בהם "אופטיקאי מדופלם", "שלח לי מלאך" ו"פוליטיקה", שהזכיר שמשינה תרמה שני מטבעות לשון לעברית המתחדשת - "למה לי פוליטיקה עכשיו" ו"משהו קטן וטוב".

קריאת הקהל למשינה לחזור להדרנים, בקעה בקול תרועת "הו הו הו" מתוך רכבת לילה לקהיר. זו אמנם הגיעה, נמשכת אחרי קטר אקסטטי. "ריקוד המכונה" בשיתוף האורחים אייל תלמודי וקלרינטו, בביצוע שהוכיח שאין על כליזמרים, אפילו בקיסריה.

ההופעות הבאות של משינה: בריכת הסולטן ירושלים, ב' 31.5; קיסריה, ד' 2.6