לראשונה: יצירות אמנות מאוסף עמי בראון יוצעו למכירה

לא פחות מ-50 יצירות של אמנות ישראלית מאוסף עמי בראון יוצעו במכירה הקרובה של בית המכירות הפומביות של תירוש, שתתקיים במחצית השנייה של יוני. זוהי הפעם הראשונה שעומדות למכירה עבודות אמנות מהאוסף הישראלי של גבי ועמי בראון, הנחשב לאחד האוספים הגדולים והמרתקים של אמנות ישראלית. עבר, אגב מכר בראון יצירות מאוספים אחרים שבבעלותו.

האוסף, שמרבית פרטיו נשמרו בפרטיות קיצונית לאורך שנים רבות, זכה לאחרונה לחשיפה נרחבת והפך לידוע במיוחד בקרב הציבור הרחב, בעקבות התערוכה המקיפה והמוצלחת שמוצגת בימים אלה במשכן לאמנות בעין חרוד (עד 5.6). זוהי תערוכה נדירה וראשונה מסוגה, שבה נחשף הציבור להלכי רוח ומגמות בתולדות האמנות הישראלית, כמו גם להעדפות ולבחירות הספציפיות של האספן עמי בראון ואשתו גבי. בעבר התבצר בראון בעמדתו וסירב לכל הצעה להציג תערוכה מקיפה מהאוסף.

גבי היא שהייתה הרוח החיה מאחורי היוזמה לתערוכה, שאותה אצרה גליה בר אור, המנהלת והאוצרת הראשית של המוזיאון בעין חרוד. בתערוכה מוצגות כ-350 יצירות, המהוות כ-10% בלבד מהאוסף העצום של בראון. התערוכה מוצגת במשך כשבעה חודשים והיא משכה עד כה קהל של יותר מ-50 אלף איש.

איך אפשר להסביר את הרקע למכירת גוף עבודות כה גדול? דב חזן, בעליו ומנהלו של בית המכירות תירוש, אומר כי אינו מעוניין לשער השערות. לדבריו, הוא אינו שואל מדוע רצונו של אדם למכור.

האוצרת גליה בר אור אמרה ל"גלובס", כי אינה יודעת לומר מה הוביל להחלטה, אך לדבריה, האוסף כה גדול כך שגם אם יימצא לו משכן קבע בעתיד, לא ניתן יהיה להכיל את כולו, ועל כן יש היגיון במכירת עבודות. היא מזכירה, כי בעבר תכנן בראון להקים מוזיאון לאוסף בבאר-שבע, ובדק אופציות דומות במקומות שונים. התוכנית לא יצאה לפועל לאחר שלא הובטחו תנאי תקציב שוטפים לתחזוקה לאורך שנים, שיניחו את דעתו של בראון.

באמצע יוני תעלה תערוכה נוספת מאוסף בראון במשכן לאמנות בעין חרוד, ובה יוצגו 150 עבודות, כולן של הצייר יחיאל קריזה. זהו מקרה מעניין של איסוף אקססיבי של עבודות של אמן מסוים, לא מהידועים ביותר. זוהי אחת הסיבות שבראון נחשב לאספן טוטאלי, בעל טעם אישי, שניהל את האספנות שלו בעוצמות רגשיות ויחסים מורכבים עם הממסד האמנותי בארץ.

40,000-1,500 דולר

עם 50 העבודות שיוצעו למכירה בתירוש לא נמנות עבודות המוצגות בתערוכה. אין זה מקובל למכור עבודות בסמיכות לתערוכה, אשר העניקה להן "ערך מוסף" מוזיאלי. לעומת זאת, יש בהן ייצוג לאמנים המוצגים בתערוכה ואף ליצירות דומות של אותם אמנים. בין החשובות שבהן ניתן למנות יצירות של יחזקאל שטרייכמן, אורי רייזמן, רפי לביא, אביבה אורי, משה מוקדי, משה גרשוני, לאה ניקל, לודוויג בלום ופנחס כהן גן.

היקרה ביניהן היא עבודה של יחזקאל שטרייכמן, המוערכת בין 30 ל-40 אלף דולר. ההערכה הנמוכה ביותר היא לעבודה משנות ה-60 של פנחס אברמוביץ', ציור שמן על בד ב-1,500-2,000 דולר. עבודה לא גדולה של האמן העכשווי לארי אברמסון מוערכת ב-2,000-2,500 דולר. עבודה של פנחס כהן גן, חתן פרס ישראל, מוערכת ב-3,000-4,000 דולר בלבד.

במכירה האחרונה של תירוש נמכרה עבודה של כהן גן ב-18 אלף דולר. ההערכה הנמוכה יחסית נובעת מ"הנוסחה של תירוש", כפי שמנסח זאת דב חזן, בעלי בית המכירות: "מחירי היסוד שאנו קובעים הם נמוכים כדי לעודד תחרות ולהגיע למחיר שוק אמיתי, על-פי הביקוש. רוב היצירות במכירות הפומביות מגיעות מבתים פרטיים והן מתומחרות כך שהביקוש בזמן אמת יקבע את מחירן הסופי. זה שוק דינמי ולא קפוא ואין מחירון אחיד.

"אנחנו עובדים ברמות מחירים אטרקטיביות במיוחד ומוכרים 85%-90% מהפריטים הודות ליכולת של השוק להגיב ולקנות. אנשים מגיעים ומאמינים שיוכלו לקנות ובאולם המכירה מתפתחת תחרות. הערכת מחיר נמוכה וסבירה מאפשרת לאנשים להתעניין באופן אקטיבי, אם המחיר ייראה גבוה מדי, לא יבואו".

עמלת בית המכירות עומדת על 15%, באופן אחיד לכל מחירי העבודות ולכל אמצעי התשלום. חזן מציין זאת בניגוד לבתי מכירות שבהם נהוגה עמלה מדורגת וכן תוספת על תשלום בכרטיסי אשראי.

מכירת העבודות מאוסף בראון תשתלב במכירת הקיץ הקבועה של תירוש, ובה מעל ל-300 יצירות. למכירה טרם נקבע תאריך סופי, ומסביר דב חזן: "אחת לארבע שנים אני נתקע עם המונדיאל. המכירה מתוכננת מסורתית לקראת סוף יוני, ובשלב הזה אין לדעת את סדר המשחקים. אלו ימים מסוכנים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במשחק של ברזיל מול ספרד ואני אהיה הגבר היחיד באולם".

והנשים לא קונות מספיק טובות?

"בינתיים על-פי הסטטיסטיקה, לפחות 60% מהקונים הם גברים. המאזן שונה במכירות של עתיקות ותכשיטים".

טובים השניים

הזדמנות אחרונה לראות את תערוכתם של הילה בן ארי ואוריאל מירון, היוצרת חיבור מיוחד בין שני אמנים שלכל אחד שפה משלו

התערוכה המשותפת "הליכה על שתיים" של הילה בן ארי ואוריאל מירון בגלריה 39 בתל-אביב יוצרת חיבור מיוחד בין שני אמנים, אשר מדברים כל אחד בשפה הפרטית שלו, אך יחד מציגים מכלול משותף, היוצר סביבה מעוררת סקרנות. התערוכה מינימליסטית ו"נקייה" מאוד למראה, אך בו בזמן עמוקה ומטרידה, כמו מבקשת פענוח.

בן ארי מציגה בחלל הגלריה עבודות של חיתוכי נייר מעוטרות ברישומי זהב, עמלניות ומקסימות, וכן עבודת וידיאו חדשה שבה מופיעים זוג מתעמלים אקרובטים - באיזון עדין המאתגר את הצופה ומייצר ציפייה שאינה מתממשת לעולם. זוהי מעין השלמה ליצירה שהציגה בתערוכה קודמת בגלריה, ובה מתעמלת קטועת רגל אחת מאזנת עצמה על הקורה.

במרכז החלל מציג מירון פסל אניגמטי, ספק שריד מחיה קדמונית ספק מוצר מעוצב ומהוקצע. על הקירות מספר "תחשיפים", ציורים הנראים כחריטות, בטכניקה שפיתח.

את החיבור בין השניים מציגה האוצרת, רויטל בן אשר פרץ, כ"שתי נקודות מבט - הגברית והנשית. באמצעות הגוף מחדדים שני האמנים ובוחנים מושגים, כגון יציבות, שיווי משקל, זקיפות, רפיסות, מתח ורפיון". המבטים בין השניים, ובין היצירות שלהם, מצטלבים ומערערים את הביטחון. יוצרים תחושה של אי-ודאות. רגע העין שוקעת ובוחנת את הפרטים הקטנים המסתתרים בין קווי נייר השרטוט של בן ארי, ורגע אחרי כן פונה לסערה הכוחנית שעולה מציוריו של מירון.

"הליכה על שתיים", גלריה 39, נחמני 39 ת"א, ב'-ה' 11:00-18:00, ו' 10:00-14:00, שבת 11:00-13:00