דיוקן האמן כמקרה מבחן

ליום הולדתה ה-45, בדצמבר האחרון, קיבלה השחקנית ג'וליאן מור יצירת אמנות של אורי גרשט. "זה אחד מאותם צילומים נפלאים-נפלאים בחשיפה איטית", היא סיפרה בהתרגשות לעיתון "Us Weekly", גאה בחבר שלה, הבמאי בארט פרוינדליך, שיודע לקלוע לטעמה. עבודותיו של גרשט, מסתבר, קולעות לטעמם של עוד כמה וכמה אוהבי אמנות. ביריד ארט באזל-מיאמי האחרון נמכרו העותקים האחרונים של עבודות הווידיאו שלו מסדרת "טבע דומם", שתומחרו ב-40-50 אלף דולר, וכעת הן נחשבות לפריטים יקרי ערך במיוחד, priceless - כיוון שאין להשיג מהן עוד.

הוא עצמו נראה כמתבונן מרחוק על החגיגה הפיננסית שמתחוללת סביבו, כאילו הדברים כלל אינם נוגעים לו. בראיון בלעדי שנערך עם פתיחת תערוכתו החדשה בגלריה נגא בתל-אביב, הוא מסביר: "כשהתערוכה נפתחת וכל הרעש מסביב, אני כבר נמצא רחוק מהחומרים שיצרתי. אני חייב לשמור על ריחוק ולא לתת להיבטים המסחריים לחלחל לעשייה שלי".

בתערוכה שתי סדרות עבודות שעליהן עמל בשנה האחרונה. האחת צולמה בסוביבור שעל גבול פולין-רוסיה, והאחרת היא חלק מהפקה מורכבת ויקרה במיוחד, שצולמה בפירנאים, בעקבות מסלול בריחתו של ענק הרוח וולטר בנימין.

"מבחינתי שתי הסדרות האלה עובדות על שני הקצוות של חדות מקסימלית ולעומתה העלמה והשטחה, יצירת חוויה חושית, תודעתית, יותר מאשר אינפורמציה ויזואלית". את אלה הוא מבטא בעבודות הנעות על גבול המופשט והריק המינימליסטי, ומנגד מציגות שכבות של הסתרה וגילוי, המעוררות תחושת סערה דוממת, מאיימת.

 אורי גרשט / צלם תמר מצפי

עומד על גבעה ומביט מבחוץ

בשני המקרים הרחיק גרשט לנדוד בעקבות סיפור היסטורי ממלחמת העולם השנייה: סיפורו של פרימו לוי על הפרטיזנים בביצות סוביבור והיערות ששתלו הנאצים על גיא ההריגה, וסיפורו של בנימין, שנואש במהלך מנוסתו והתאבד.

"חשבתי על נקודת הגבול בין צרפת לספרד כנקודת המפגש בין חיים למוות. בסוביבור העסיקה אותי הדואליות של מקום כל-כך מאיים וקר, שהפך למקום מפלט ומקלט ללוחמים. בשני המקומות אני מצלם משהו שאינו שם עוד", אומר גרשט. מכאן גם שם התערוכה: "Places That Were Not".

"בכל מה שאני עושה יש ממד אישי. אני לא חי בארץ והקשר שלנו למקומות או העקירה מהם טבוע בי. אני לא אדם דתי אבל הזהות היהודית מאוד ברורה לי. זו לא בחירה, זו שייכות טבעית. להיות 'האחר' זה חלק מהיומיום שלי. להיות שייך ולא שייך מאוד מעסיק אותי. כאילו אני עומד על איזו גבעה ומביט מבחוץ".

בעולם וגם בארץ, הולך וגדל הביקוש לעבודותיו של גרשט, במקביל להיכרות המתרחבת עם עבודותיו בעולם. בימים אלה הוא מציג גם בתערוכה קבוצתית במוזיאון גוגנהיים בניו יורק. צילומי עלי הכותרת והפרחים המתפוצצים שלו, במקור בהדפסות ענק מרהיבות, כיכבו בשנה שעברה הן על שער קטלוג הרכישות האחרונות מאוסף בנק דיסקונט, שהוצגו בתערוכה במוזיאון אשדוד, והן על שער מגזין "דומוס" הבינלאומי.

ערכן של עבודותיו צמח בתוך פחות מ-10 שנים באלפי אחוזים, ואם בראשית דרכו נמכרו צילומים שלו ב-1,500 דולר, כיום הם נמכרים (במהדורות בנות שישה עותקים) במחיר שבין 12 אלף ל-40 אלף דולר. עבודות הווידיאו המורכבות והמרהיבות של גרשט, בשמונה עותקים, כבר נעות בין 40 אלף ל-60 אלף דולר.

דפוס של מאניה דיפרסיה

גרשט, 43, גדל בתל-אביב ולמד אמנות ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון. הוא חי ועובד בלונדון, עם אשתו האמנית נגה אנגלר ושני ילדיהם הקטנים. הוא גם מלמד באוניברסיטה ומיוצג בלא פחות מארבע גלריות, בלונדון, בפריז, בניו-יורק ובתל-אביב. הגלריות, יש לומר, עובדות בתיאום ביניהן כדי לתרום לפיתוח הקריירה של האמן ולא להכשילה, וגם עותקי העבודות מחולקות כך שיוצעו לשווקים שונים בו-זמנית.

בעבודותיו הוא משלב חשיבה ומחקר מעמיק הן בהיבט האמנותי והן ברובד המשמעות. גם תהליך ההפקה של יצירותיו עתיר השקעה. הצילומים בהרי הפירינאים, למשל, נעשו בחלקם באמצעות מסוק ובעלויות המוערכות בקרבת 100 אלף דולר. גרשט מתמקד בטבע אך מעסיק גם שחקנים וטווה סיפור שלם בכל סדרת עבודות.

"בכל עבודה חדשה יש חרדה מסוימת ושמחה על הגילוי שאנשים באמת מתעניינים ואוהבים את העבודות שלי. אבל אני לא מחזר אחרי אספנים ולא מייצר אמנות לטעם הקהל", הוא מעיד, ועבודותיו מדברות בזכות עצמן.

"רימון" - עבודת וידיא שתוצג בפתיחה המחודשת של מוזיאון ישראל. גרשט

על העבודות שהציג אשתקד, סדרת וידיאו-ארט וצילומים בעקבות אולד מאסטרס, עמל שנתיים וחצי. "העבודות הפכו למבוקשות בזמן שאני כבר הלכתי על קרקע חדשה, פחות יציבה, לעבר הנושא הבא. זה הכרחי כדי שאוכל ליצור ממקום של גילוי. יש את ההיי של היצירה ויש את ההיי של התערוכה, וביניהם יש הרבה חרדה - קצת כמו דפוס של מאניה דיפרסיה. אני בכל פעם מופתע מחדש שמבינים".

התערוכה שהציג גרשט בגלריה נגא בשנה שעברה נמכרה במלואה. בתערוכת הפתיחה המחודשת של מוזיאון ישראל, בחודש יולי, תוצג היצירה הדרמטית "רימון". עבודת וידיאו על מסך קטן, המתארת תמונת טבע דומם קלאסית, ירקות ופירות על שולחן ורימון תלוי, המתפוצץ במפתיע ומתיז את עסיסו האדום כדם סביב.

אוסף דורון סבג רכש את העבודה המרשימה לא פחות "ציפור נופלת", ובה תמונה קלאסית של מטבח ציידים ובמרכזו אווז בר תלוי, אשר עובר טלטלה כאשר האווז מחליק לפתע לתוך מים אפלים ומחולל בהם סערה דוממת ורבת עוצמה. העבודה תוצג לציבור בקרוב במלון ארט בתל-אביב.

גרשט נמנה עם קבוצה הולכת וגדלה של אמנים ישראלים, החיים חלק מהזמן בחו"ל וחלק בארץ, בהם יהודית סספורטס, יעל ברתנא ומיכל רובנר, ומצליחים באופן ניכר בשוק האמנות העולמי. גורמים בשוק מעריכים כי החיים בחו"ל והקרבה לגלריות ולשווקים הבינלאומיים חיוניים לתחזוקת הקריירה הבינלאומית, וכן מוסיפים ערך לעבודות ותקציבים להפקתן.

"Places That Were Not", אורי גרשט, גלריה נגא, אחד העם 60 ת"א