הו, כמה יכולה הייתה להיות מעניינת ביוגרפיה על ארנסטו צ'ה גווארה! כה מוכר האייקון, שהיה לסמל המהפכנות, והרבה פחות ידועים האיש וקורותיו, החל מילדותו ונערותו בארגנטינה, המשך בטיולו לאורך יבשת אמריקה הדרומית, מאבקו לצד פידל קסטרו וימי המהפכנות המאוחרים שלו, באפריקה, וכלה בסופו המר בבוליביה.
את הערפל מעל כל אלה לא מסיר הספר "צ'ה גווארה" בהוצאת רסלינג. בהקדמה נטען שאין מי שמתאים יותר מקסטרו לספר על צ'ה. בשמיעה ראשונה, הטיעון מצלצל הגיוני: מהפכן בעל שיעור קומה שמספר על שותפו לדרך. פיגורה אודות פיגורה, אותה הכירה היטב. אלא שקסטרו אינו רק מכר מצוין של צ'ה. הוא גם פוליטיקאי בעל אינטרסים. מהבחינה הזו הוא כבר מספר פחות אידיאלי והדבר ניכר בתוכן הספר.
מעבר לכך, הספר אינו ביוגרפיה רגילה. בכריכתו אמנם מצוין כי הוא מבוסס על זיכרונותיו של פידל קסטרו. אבל הנאומים שמופיעים על דפיו, אפילו לא ראויים להגדרה זו. הם צפויים, מהללים ללא סייג, מכחישים את מה שפחות ממושלם ולא מעניקים לנו מידע חדש על צ'ה. לשם ההשוואה, הספר-ראיון עם קסטרו בהוצאת "ידיעות אחרונות", היה מעניין יותר וגם חשף דברים חדשים.
צ'ה לפי קסטרו הוא טיפוס מיוחד במינו: מתנדב במושבת מצורעים, מטפס בעקשנות בכל סוף שבוע על הר געש גבוה במכסיקו, למרות האסתמה ממנה סבל; רץ ראשון למשימות הכי מסוכנות במלחמה למען המהפכה, בעל רזומה מרשים של הצלחות בשדה הקרב, רופא שמטפל גם בפצועי האויב במסירות, ומי שגם כשהגיע למשרות הרמות, לא בחל בלהיות לעתים עובד מהשורה.
גם תמונת הדיוקן שלו, שהפכה לאחד האייקונים המפורסמים, לקוחה מאירוע שכזה, כאשר אירע פיצוץ בספינה שעגנה בנמל בקובה והוא, בניגוד למנהיג אחד במחוזותינו, לא ברח - סליחה, מיהר על מסוק למקום אחר - אלא הפשיל שרוולים וסייע לפצועים.
רק חיסרון אחד מזכיר קסטרו אודות חברו לדרך - את פזיזותו, שהביאה למותו, מהבחינה שלא היה מוכן להמתין עד שיהיה סיכוי אמיתי להפיכה בבוליביה ויצא לדרך עם חבורה מצומצמת ודלת אמצעים. מעבר לכך, הספר הוא שיר הלל לא מאוזן, וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, ההלל הזה חוזר שוב ושוב. מילא קסטרו שארבעה עשורים מתאר את אותו אירוע מספר פעמים, אבל למה הקורא צריך לפגוש אירוע זה פעם אחר פעם?
מי באמת היה צ'ה גווארה? אמיץ, הומני ואחד העם, כפי שמאמינים רבים, או עקשן, דוגמטי ולעולם לא בוחל באלימות, כפי שחורצים אחרים? בספר אנחנו מקבלים רק אחת מהגרסאות.
גם סיפורים חדשים או מפתיעים בקושי נמצאים בספר זה. דוגמה יוצאת דופן היא בדיחה מהצד היריב על מינויו של צ'ה לנגיד הבנק של קובה. לפי הבדיחה, יום אחד אמר קסטרו: "אני צריך כלכלן" (economista), אלא ששומעיו שמעו אותו אומר "קומוניסט" (comunista). ובלהיות קומוניסט, יסכימו כולם, מעטים היו טובים ומנוסים מצ'ה.
"צ'ה גווארה בזיכרונותיו של פידל קסטרו", רסלינג, 238 עמ'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
