מפסידים במלחמת הגירסאות

נתחיל במינונים: אצל הרשת האמריקנית CNN אנחנו עדיין מדורגים גבוה יחסית במדד העניין. זה לא שהבריטים ב-SKY NEWS מתעלמים מפרשת ההשתלטות על המשט לעזה (בוודאי לא כשנערכות הפגנות אנטי-ישראליות בלונדון), אבל הם עסוקים יותר בממשלה החדשה שלהם ובעניינים מקומיים.

העובדה הבולטת ביותר בשידורי הרשתות הזרות היא מלחמת הגירסאות שמובאת בהן. אצל הצופה הישראלי יש ויכוח על הפרשנות - אבל לא על העובדות.

סירות המשט הוזהרו שלא להתקדם, נעשה ניסיון שלא צלח להשתלט עליהן בשקט, ורק משהותקפו החיילים ונשקפה סכנה לחייהם - נעשה שימוש באש חיה שהוביל לפצועים והרוגים.

הצופים ברחבי העולם מקבלים יותר מגירסה אחת. "מתקפה ישראלית בים" היא מונח שחוזר על עצמו יותר מפעם אחת, קרוב יותר לגירסה הפלסטינית-טורקית לפיה הספינות הותקפו על-ידי ישראל כשהן במים בינלאומיים. העובדה האחרונה, למשל, כמעט שלא קיבלה טיפול בתקשורת הישראלית - גם כשזו בחנה וביקרה את הפעולה כמעט מכל היבטיה, אבל עבור התקשורת הזרה הנתון הזה הוא קריטי.

הדיווחים לא ערבים לאוזניים ישראליות. הפרשנים מדווחים על עליית עניינה של עזה על סדר היום העולמי, והאזרחים שמצטרפים להפגנות (בספונטניות מדאיגה) כבר לא מאמינים לישראל.

מרואיינת אחת מותחת קו ברור בין הגירסה הישראלית לגבי דו"ח גולדסטון, לבין החיסול בדובאי בעזרת דרכונים זרים, לבין הפרשה הנוכחית. המסקנה, לדבריה, היא שכבר לא ניתן להאמין לישראל.

אפשר להתקומם נוכח מה שנראה כמוסר כפול, אבל מי שרוצה גם לנצח לפעמים בקרב על ההסברה - ולא רק להיות צודק בעיניו שלו - מוכרח להבין איך עובדת תודעת העולם, או לפחות התקשורת שמעצבת אותה.