חיים אוחיון: "אין דרך במכבי ת"א. הם נתקעו בעבר"

הנה סיטואציה שחיים אוחיון לא היה יכול להתכונן אליה. כמעט שבוע אחרי שזכה עם גלבוע גליל באליפות המדינה בכדורסל, אחרי ניצחון מרשים על מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור, הבעלים של הקבוצה מהצפון יושב בלובי של מלון כפר המכביה ומנסה לכוון בסלולרי שלו נהג שאמור להביא אליו את צלחת האליפות. הצלחת לא אצלו, כי מאז הזכייה יש עומס של אירועים ששחקני גלבוע גליל ואנשי הקבוצה מוזעקים אליהם ו"יש לוח זמנים צפוף על הצלחת". "למזלנו", מסביר אוחיון, "מינהלת הליגה הביאה לנו שתי צלחות כדי שנוכל לנייד אותן ממקום למקום".

* אז אנחנו מקבלים את הרזרבית?

"עכשיו אמורה להגיע אליי הצלחת המקורית".

אחרי שהצלחת תגיע יתחיל מסע דילוגים שיסתיים בלילה. צילומים עם הצלחת ל-G; אחר כך השקה מול מגדלי עזריאלי של שלט ענק של הספונסר, בית ההשקעות אלטשולר שחם; משם לרעננה עם כמה משחקני הקבוצה כחלק מאירוע לקידום ההתיישבות בצפון; ובלילה אוחיון והמאמן עודד קטש מדלגים למזוג בפסטיבל הבירה בתל אביב את הבירה של מבשלת הגולן, מיזם שבו מחזיק אוחיון ב-50%.

אוחיון, 49, הוא אולי הדבר הכי רחוק מהבעלים הטיפוסי של מועדון ספורט רודף פרסום. הוא גר במושב כנף ברמת הגולן, שאותו ייסד במו ידיו עם קבוצת חברים לפני 19 שנה. הסיבה השנייה לריחוק שלו מסצנת הכדורסל קשורה כנראה לעובדה שהוא לא עסוק בזה באופן כפייתי, ושהעסק הזה נפל עליו לגמרי במקרה. אוחיון הוא בכלל יזם נדל"ן ושותף בחברת ד.ק.ל אחר, שאחראית לבנייה ב-14 יישובים בגליל ובגולן ולהרחבות בהם. יש לו מיזם תיירות, מבשלת בירה כאמור, ולאחרונה הוא גם שותף במפעל לשבבים גנטיים.

"ב-2003, כשפנו אליי בבקשה לקחת את גליל עליון, שהייתה בפירוק, לא באתי לקנות קבוצה ולא חיפשתי לקנות קבוצה", הוא מספר בראיון ל-G. "ברגע שהקבוצה התפרקה כלכלית ומשפטית, הדרך היחידה לקיים אותה היא באמצעות מישהו שיקנה אותה. כמה הייתי רחוק מזה? לא רק זה שלא הייתי במשחק האליפות ההיסטורי של גליל עליון באליפות הראשונה ב-1993, לא הייתי בחיים במשחק כדורסל בגליל".

קצת יותר מ-700 אלף שקלים השקיע אוחיון כדי לקחת את הקבוצה הגוססת, ורק אז הבין מה המשמעות של להחזיק בקבוצה במציאות ישראלית אפופת הבטחות מהרשויות: "מהר מאוד התברר שבאתי לעזור, אבל נשארתי לבד ללא שום סיוע של המועצה האזורית גליל עליון, שברחה מאחריות".

אחרי חמש שנים שבהן איים הלוך וחזור שהוא מאבד את הסבלנות, החליט להעביר את הקבוצה מהגליל ומאולמה הביתי בכפר בלום לגלבוע ולאולם בגן נר - זאת לאחר שקיבל התחייבות מיו"ר המועצה דני עטר לגבי הסכמה להשקיע בקבוצה במשך שלוש שנים, סכום שהשנה הגיע לכ-30% מתקציב הקבוצה.

אנשי הגליל, מצדם, שלחו את אוחיון לדרכו בקיץ 2008, כשהם טוענים כי אין סיכוי שיצליח לבנות בסיס אוהדים שידחוף את הקבוצה בגלבוע. פחות משנתיים אחרי, ממש בימים אלה, החלו עבודות מרתוניות שאמורות להרחיב את האולם בן 900 המקומות בגן נר, שהיה קטן מכדי להכיל את האוהדים העונה, ל-2,500 מקומות.

"אין כאן ביזנס גדול"

סיפור הסינדרלה של גלבוע גליל מופלא לא רק בזכות הנוק-אאוט המהדהד שהקבוצה הנחיתה על ה"קבוצה של המדינה" מכבי תל אביב, באולמה הביתי, אלא דווקא בגלל הגישה: על אף שעברו 17 שנה מאז "אליפות הדובדבנים" ההיא, הקונספט נשאר ללא שינוי - שחקנים צעירים, זרים ומקומיים, שמוטמעים בתוך אוכלוסיית האזור. כל השחקנים הזרים של גלבוע גליל מתגוררים בגן נר, היישוב שבו משחקת הקבוצה, בעוד הישראלים מפוזרים בין היישובים הסמוכים.

כשאוחיון שומע מסביב את הדיבורים על הרחבת האולם ועל רף ציפיות שעולה, ויחד עמם ניסיון להגדיל את התקציב כדי להתמודד חזק בזירה האירופית בעונה הבאה, הוא מצנן את ההתלהבות. "אליפות היא לא סיבה לסטות מהדרך", הוא אומר. העניין העיקרי בשבילו הוא קודם כול חזון התיישבותי.

* אתם מפחדים מלחץ שיגרור אתכם להתחייבויות כספיות ולאובדן שליטה?

"בוודאי. אבל בגליל תמיד עשו את ההתאמות כדי שזה לא יקרה. אנחנו צריכים להכיר בגודל שלנו, ובגישה החיובית שלנו, שאסור שתשתנה. אנחנו לא משופעים בקהל ולא בכסף, ויש לנו גם משימות אחרות. אצלנו, לעומת אחרים, הכדורסל זה לא הכול. הכדורסל זה סמל. התפקיד של הכדורסל הוא לייצר באזור אטמוספרה ושוויון הזדמנויות; לייצר הזדמנויות לספורטאים, לאוהדים ולשחקנים לבוא לידי ביטוי בסביבה הזאת. בדיוק כמו עוד הרבה דברים אחרים שחשוב שיהיו בקהילה שלנו, אבל בפרופורציות שמתאימות לאזור שלנו.

"כשאתה רואה בתי מלון בגליל, הם שונים מאלה שבתל אביב. בכלכלה, העניין של אטמוספרה הוא דבר מאוד חשוב. ברגע שיש אטמוספרה חיובית ויש התלהבות, זה יוצר אפקט מיידי - מקום שמח, מקום חיובי, אנשים ירצו לגור פה, לעבוד פה, להתחנך פה.

"אני אשמור גם על המועצה מכל משמר, שלא יתפתו להתנפח. הייתי כבר בסרט הזה שמועצה התרסקה".

* ומה לגביך באופן אישי, מה הכדורסל עשה לך ברמה העסקית?

"ברמה העסקית הוא קודם כול הוצאה כספית גדולה. אבל הוא בהחלט פלטפורמה שבאמצעותה אני יכול להעביר מסר ולייצר חזון".

* פלטפורמה טובה?

"הפלטפורמה הכי טובה שיש. מגיעה בצורה הכי פשוטה והכי ברורה לכולם. בסופו של יום אנחנו הרי מדברים על הגליל, אין כאן ביזנס גדול. אבל מבחינתי הכדורסל עוזר לנו לקיים את החזון. זה עולם שהאפשרות להעביר מסר דרכו היא מיידית. כל המטרה שלנו היא להשתמש בכדורסל כדי להביא את הגליל ואת הגלבוע למרכז, ולהביא את המרכז לגלבוע ולגליל. כשקריית שמונה עלתה לליגת העל בכדורגל הרבה מאוד אנשים יצאו מהרגשת העוני המנטלי שלהם. עוני הוא לא רק עניין כלכלי, הוא קודם כול דבר מנטלי. ברגע שאתה מחמיא לאנשים והם מרגישים שווים, אתה גורם להם להפוך למנוע צמיחה. ככה גם העלייה של בית שאן לפני שנים לליגת העל בכדורגל השליכה על כל המקום הזה. זה הרים אותם למעלה".

* לפני 17 שנה הגליל זכו באליפות עם שחקנים זרים שגרים בקיבוצים, והנה מתברר שהקונספט הזה חי וקיים.

"זה די מדהים, בעיקר בגלל העובדה שאפילו שעברנו מקום, כלום לא השתנה מבחינת הרעיון. הגענו העונה למצב שמשפחות פונות אלינו בבקשה להשכיר דירות לשחקנים, והיה יותר היצע של דירות לשחקנים האלה מאשר ביקוש שלנו. יש פן כלכלי לכדורסל כאן בגלבוע, כמו שהיה בגליל. הרבה מאוד כסף שהוצאנו בגליל על הכדורסל, בסוף גם נשאר בגליל. החבר'ה האלה היו חיים במקום, מבלים, מגיעות קבוצות מהמרכז למחנות אימונים במקום, ולכל החוויה הזאת הייתה משמעות כלכלית. זה כסף שחוזר לאזור. אני אגיד לך יותר מזה - דרך הכדורסל נוצר זיכרון חיובי למקום; ובכלכלה אנחנו הרי יודעים שלזיכרון חיובי למוצר יש השפעה כלכלית".

דנ"א של הצלחה

פרט למסעות ברחבי הארץ עם צלחת האליפות, אחד הדברים שאוחיון נאלץ להתמודד עמם מאז הזכייה ביום חמישי, הוא הידיעה שהסגל הצעיר והזול שלו הפך בן לילה למטרה נוחה לביזה מכיוון שתי הגדולות והעשירות של הליגה - מכבי תל אביב והפועל ירושלים.

אתם מייצרים מערכת שבשיא שלה לעולם תתפרק. הסיכוי שהמאמן עודד קטש, או שחקנים שנתנו עונה גדולה כמו בראיין רנדל ואלישי כדיר, יישארו נמוך מאוד. באופן אבסורדי, ההצלחה היא האויב הכי גדול של קבוצה שהיא לא מכבי תל אביב.

"כן, זה מחיר שצריך לשלם; אבל לא במובן השלילי. זה מחיר שאני גאה כשהוא קורה לנו עכשיו, כי זה אומר שהצלחנו. חרתנו על דגלנו את המושג של לתת הזדמנות לשחקנים צעירים ולמאמנים, ולכן לא יכול להיות שנגיד את זה, אבל ברגע האמת נלך ונעשה משהו אחר. לא ייתכן שברגע שהם יוכלו להתפתח, גם ברמה הכלכלית, במקום אחר, נמנע את זה מהם. ככה זה היה כל הזמן - עם ליאור אליהו, שעבר למכבי תל אביב, ואחר כך עם עמרי כספי שעבר לשם, או קטש שעזב אותנו בקדנציה הראשונה שלו והלך למכבי. זאת הגישה שלי. אני לא מאמין בלעצור אנשים".

* אז בשביל מה אליפות אם אין המשכיות?

"האליפות היא ביטוי להערכה לדרך שלנו. אבל אין לה משמעות הלאה. האליפות לא אומרת שהדרך צריכה להשתנות והתקציב יגדל. זה אומר שהדרך שלנו נכונה, שהליבה של הקבוצה קיימת. עכשיו צריך להמשיך וליצוק לתוך התבנית הזאת מאמנים ושחקנים מתאימים שיגיעו. השחקנים והמאמנים חשובים, אבל הדרך חשובה יותר. התפיסה שלנו היא שהשחקנים בסופו של דבר צריכים ללכת הלאה. הדרך נשארת".

* ומה לגבי מחויבות לקהל שרוצה להמשיך את ההצלחה, או לשחקנים שמגיע להם יותר כסף?

"אנחנו מכירים במגבלות שלנו. הקהל שלנו לא רוצה לשלם יותר מ-40 שקל למשחק, ואנחנו לא נבקש ממנו יותר עכשיו בגלל האליפות. אנחנו רוצים יותר, אז מה? זה מה יש. אנחנו מתאימים את עצמנו לסביבה, ומרגילים את הסביבה למטרות שלנו. זו בעיה של מכבי שהם הרגילו את הקהל שלהם שרק אליפות זה חשוב ורק גמר פיינל פור זה חשוב; בגלל זה האוהדים שלהם כבר לא באים למשחקים רגילים. לזה אתה קורא דרך? אני לא קורא לזה דרך".

כשאוחיון מדבר על הרצון למנוע התנפחות כלכלית, הוא מודה שבמהלך העונה התקציב בכל זאת גדל והלך ככל שהתברר שהסיכוי ללכת על כל הקופה הוא ריאלי: "גלשנו העונה בסביבות מיליון וחצי שקל מהתקציב, והגענו בסוף העונה לכיוון 8 מיליון שקל". הוא עצמו שם כמה מאות אלפי שקלים מדי עונה, כאשר הספונסר אלטשולר שחם משקיע קצת יותר ממיליון שקלים (כ-15% מהתקציב) וכשהמועצה האזורית גלבוע משלימה את הנתח העיקרי - כ-30% מהתקציב.

* באיזה שלב הרגשתם שהאליפות בהישג יד?

"הרגשנו שיש פה הזדמנות להצלחה, מבלי לדבר על זה. זה לא משהו שאתה מדבר עליו כל היום. אנחנו אפילו מתביישים לדבר על זה. לא נעים, אתה יודע, אליפות זה הרי של מכבי. ככה הם אומרים לפחות. נוצר פה תלכיד של אנשים שהם די דומים בגישה שלהם; וגם מי שלא, והיו כאלה, הבין מה נכון והתיישר בהתאם. פה כולם ילדים הרי. בגיל צעיר אתה עגל צעיר, בועט לכל הכיוונים. ולזכותם של עודד קטש וליאור ליובין (עוזר המאמן, ט' ו') ייאמר שהם עשו עבודה מדהימה. הדוגמה הטובה ביותר הוא אלישי כדיר - ילד צעיר שרוצה לזרוק מבחוץ, מה יותר טבעי מזה? עודד אמר לו, 'אתה רוצה להיות שחקן גדול ולזרוק מבחוץ, אין בעיה - תהיה טוב קודם כול מתחת לסל. תקבל ביטחון שם, תתרחק ותזרוק לשתיים ואחר כך תלך ותזרוק לשלוש'. המון זמן אלישי לא קיבל את זה. אבל ברגע שהוא הפנים את זה, הוא הפך לשחקן ענק.

"בסופו של דבר, זה כמו הילדים שלנו. זה לא שונה מהחיים. החוכמה של המערכת היא להבין את זה, ולאפשר את זה. הגישה הזאת לשחקנים כאן היא בדנ"א של קטש. לא היינו צריכים להמציא את זה, ואנחנו לא צריכים לדבר על זה. אני יכול לשבת עם קטש באולפן של 'יציע העיתונות' ולא תצליחו להכשיל אותנו. אנחנו נדבר אותו דבר, בלי לתכנן את זה. זה הדנ"א שלנו ושל המקום. ומעבר לזה, זה תוצאה של לסמוך זה על זה בכול".

"אני לא רודף אחרי רענן כץ"

רומן אחד מתוקשר במיוחד שאוחיון מנהל בשנה האחרונה הוא עם רענן כץ - עד לא מזמן מבעלי מכבי תל אביב. המיליונר ממיאמי יכול להיות זה שיהפוך את גלבוע גליל למיני אימפריה, כשהטריגר לזה הוא החברות שנרקמת עם אוחיון. בינתיים כץ מתקשה להחליט - רגע אחד אוחיון הוא האיש המתאים להפקיד אצלו כספים, וברגע אחר זהו בכלל דני קליין, יו"ר הפועל ירושלים.

"בגלל שנכנסו לסיפור רענן כץ גם דני קליין וירושלים, אנשים נוטים להתבלבל בכוונות שלי", מבהיר אוחיון. "אני לא רודף אחרי רענן. החברות שלי איתו החלה כשהוא עוד היה במכבי. אני זיהיתי בן אדם שבא מתוך ההתיישבות בגליל, שעדיין יש לו משפחה באזור, ורוצה להיות קשור לאזור הזה. ככה נולד הקשר בינינו, וזה רק ברמה החברית".

* הוא מתבלט אם להשקיע אצלכם או בירושלים?

"בעניין הזה הוא מזכיר לי את קטש - הוא לא אוהב להגיד לא לאף אחד. לגבי רענן, אני לא חושב שהוא הולך להיות שותף שלנו. מצד שני, כמה כסף שהוא ירצה, הוא יוכל לשים. והוא יקבל את כל הכבוד גם אם לא יביא כסף. שמתי את הלוגו שלו, RK, על החולצות של השחקנים עוד לפני שהוא הביא כסף. אני מכיר את רענן מזווית אחרת לגמרי ממה שבמכבי ראו אותו; מעולם לא ראיתי בו גורם מאיים, אלא גורם מדהים. הקטע של הלוגו על החולצות, זה מה שאתה עושה בשביל חבר. אם אתה שואל אותי אם פתחתי חשבון בנק כדי שהכסף של רענן יגיע לשם - לא. אני לא מתייחס אליו כאל מישהו שהוא מקור לכסף".

* וברמה הפרקטית, כמה הוא עזר לכם העונה?

"בסך-הכול ארבעה צ'קים כל העונה - עשרת אלפים דולר, אחר כך 15 אלף, ועל הפיינל-פור עוד 50 אלף דולר. לפני הגמר נגד מכבי הוא אמר לי, 'אני נותן לכם 25 אלף דולר, ואם אתם זוכים אני מכפיל לכם את הסכום', וזה מה שהוא עשה. מה שיש ביני ובין רענן זו חברות. אבל כל מה שהוא יבקש לעשות איתי ברמה העסקית אני אעשה איתו".

* מה הצלחתם למנף בימים האלה מאז האליפות?

"שום דבר. אנחנו עוד לא ממש מנסים. אנחנו חיים את הרגע. תשמע, אתה משחק גם בשביל זה, ליהנות מהרגע".

* ספונסר שלא בא אחרי הצלחה כזאת - אתה נעלב מזה באופן אישי?

"כבר לא. בהתחלה חשבתי שאם אני באתי לעזור ולקחתי על עצמי את הקבוצה, אז מה יותר טבעי מזה שכל הסביבה המקומית תתמוך; ויש כאן הרי מפעלים עם כסף, אפילו כאלה שמונפקים בנאסד"ק. למה הם לא באים? זה פגם גנטי. אני בא מרמת הגולן ורואה את הערך שיש לקבוצה למקום, והמפעל שבקיבוץ ליד לא בא לעזור ומעדיף לפרסם במכבי תל אביב (טבע נאות, שייך לקיבוץ נאות מרדכי, ט' ו'). מצד שני, כשבאתי לאלטשולר וישבתי עם קלמן (שחם) וגלעד (אלטשולר), הם כאילו חיכו לי שאבוא. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. או שאתה אוהב את זה, או שלא.

"יש דברים שאתה מקבל ולומד. במלחמה פתאום מאוד אוהבים אותנו. המדינה אוהבת אותנו במלחמות, מצהירה הצהרות מפה ועד הודעה חדשה, אבל כשזה נגמר - אתה מרגיש שזה כמו להשתין בחליפת צלילה - בהתחלה זה נעים, אחר כך זה לא. התפקיד שלי בכדורסל הוא לגרום לכך שזה לא יקרה, שהמחויבות והאהדה יישמרו במינון הנכון, לא במינון של להגיע למעלה ולהתרסק אחר כך למטה".

* כמה האליפות הייתה חשובה לך?

"הייתה חשובה לי בלגיטימציה לאזור. אני אומר למנהיגות שלנו, 'קחו את האליפות הזאת ותמנפו אותה למקומות הנכונים. כשביבי יתקשר לברך, תגידו לו את מה שצריך להגיד'. האליפות הזאת היא רק טריגר להרים אותנו למעלה. אני קורא לזה 'גלבוע גליל של הזדמנות'.

"אגב מינוף, זה נכון גם ברמה העסקית - את הבירה שלנו רציתי למנף ולצאת איתה לשוק בתל אביב ובכל הארץ כבר בתקופת הפיינל פור. נלחמתי על זה. אבל יש לי שותפים והם העדיפו לחכות, כך שמיולי אפשר יהיה לשתות את הבירה שלנו בכל מקום בארץ".

* מכל העסקים שלך, הכדורסל מגלגל הכי פחות כסף אבל מעסיק אותך הכי הרבה זמן?

"לא. הוא מעסיק אותי באחד חלקי אלף מהזמן. אני חייב לשים את הדברים בפרופורציה: הנדל"ן הוא המיין ביזנס. קיבלתי שיחת טלפון אחרי הזכייה באליפות ממישהו בעולם העסקי שאמר לי, 'על מכבי תל אביב התגברתם, נראה אותך מתגבר על מינהל מקרקעי ישראל'. הכדורסל וההתמודדות זה קושי קטן לעומת מה שאנחנו צריכים להתמודד איתו בעולם העסקים".

* כמה זמן יחזיק הקשר שלך לכדורסל?

"אני לא יודע. אני לא יכול להגיד לך שבעוד שלוש שנים מהיום אני עוד אהיה בסיפור הזה. לא באתי להיקבר בכדורסל לכל החיים".

מכבי איבדה את הדרך

לא פעם במהלך הראיון, כשאוחיון מנסה להמחיש את הדרך שלו בגלבוע/גליל, הוא משתמש בדרך ההנגדה לדרכה של מכבי ת"א. "קודם כל צריך להבהיר שהיחסים שלנו איתם הם נהדרים. אפילו את הכביסה בפיינל-פור הם עשו לנו", הוא אומר. "כשאני מסתכל עליהם ועל מה שקרה להם בשנים האחרונות, אני יכול להגיד מה הבעיה שלהם, אבל אני לא יודע מה הפיתרון לבעיה הזו".

* מה הבעיה?

"חוסר דרך. הם גם לא נהנים ממה שהם עושים. למה אני אוהב את רענן כץ? כי הוא אומר לי כל הזמן: 'אני באתי ליהנות'. יכול להיות שאני אלחם על הזכויות שלי כשותף, שאסור יהיה לי להגיד מה אני חושב? זה הרי בידור. הגישה הזאת דומה להתנהלות של קבוצה שחיה בעבר. הם לא עשו את ההתאמות הנכונות בזמן שהמדינה התקדמה. מכבי ת"א נתקעה בעבר".

* שזו ביקורת ישירה על היו"ר שמעון מזרחי.

"יש לי הרבה הערכה לשמעון מזרחי, אבל רואים שהוא כבר לא שייך לצורת הניהול שמקובלת היום. הכל הרבה יותר מודרני. אנחנו חיים בעולם שבו הכל גלוי לאור יום, כבר לא עושים דברים במחשכים. אין סודות היום. רואים אותך. הם משקיעים כסף, אבל אין שום חוט מקשר בין כל הדבר הזה שהם עושים".

* איך צימצמתם את היתרון היחסי העצום שיש למכבי עליכם בכסף?

"ההבדל ביננו לבינם הוא שלא מצפים מאיתנו רק לקחת אליפות. יש לנו דרך ויש לנו תפקיד בכדורסל הישראלי. אנחנו נותנים תקווה לילדים, ממש כמו בקולג'ים בארצות הברית. למה באים כל כך הרבה אנשים לראות קולג'ים בארצות הברית? מאותה סיבה שאנשים אוהבים לראות 'כוכב נולד'. במובן מסוים, אנחנו בגלבוע/גליל סוג של 'כוכב נולד'. אנשים אוהבים לראות את זה, ואת מכבי כבר לא".

* מדברים תמיד על ניהול נכון ועל מושגים של מועדון מסודר; איך לוקחים אצלכם החלטות בקבוצה? גם אצלכם יש 'ישיבות ליליות', 'ישיבות חירום' וכל המושגים האלה שאנחנו מכירים ממקומות אחרים?

"אין ישיבות ליליות ואין ישיבות בכלל. כשנכנסתי לקבוצה חשבתי במונחים האלה בדיוק. שאני אעשה ישיבות כמו בחברה שלי. יש לי תקן iso9002, וחשבתי שגם בכדורסל נעשה ככה. מיניתי כיו"ר את אח שלי, והתחלנו לעבוד. אחרי שבועיים הוא בא אלי ואמר לי, 'חיים, קח את המפתחות ממני, תן להם לנהל את הדבר הזה, זה פולקלור, זה לא עסק, תן להם לנהל כמו שהם יודעים; אל תנסה לעשות משהו מתוחכם מדי'. מאז אני נותן להם לעבוד, פה ושם מתקן קצת. ניסית פעם לעשות ישיבה עם עמית גל? הוא רק צועק. מרוב התרגשות הוא מתחיל לצעוק. אי אפשר לנהל ככה כלום. הוא משגע את כולם כי משעמם לו. הוא מדליק שריפות כדי שיהיה לו מה לכבות כל היום. אבל הוא אש התמיד שלנו. לך כבעלים, נשאר רק לנתב את הדרך והמטרה.

"כשאתה מדבר על דינמיקה של הבאת שחקן, למשל, אז גם פה זה לא נעשה מתוך משהו מוסדר. עודד מגיע ומתחיל להגיד: 'מה אתה אומר, נביא שחקן? לא יודע, אולי', ובסוף בכלל אני שואל אותו אם הוא רוצה בכלל שחקן, ובסוף יוצא מה שיוצא. כמה פעמים אתה חושב שאני מדבר עם עודד קטש בטלפון? חמש פעמים כל העונה, וגם אלה שיחות של לא יותר משני משפטים. למה צריך לדבר? אני לא מאמין בלחץ המדומה הזה".