מבחן דרכים: פולקסווגן טוארג - ירוק כזה, כאילו

נתחיל בהצדעה. בהורדת כובע כמחווה של הערכה וכבוד. הפולקסוואגן טוארג החדש, שהושק זה עתה, לא זנח לחלוטין את השטח. ממש כך. הוא עדיין מציע ללקוחותיו נעילות דיפרנציאלים, מרווח גחון משופר, ותיבת הילוכים שיש בה גם High וגם Low, שיאפשרו להם - אם יתעקשו - לכתוש הרים, לטחון מעלות תלולים ולגלוש במורדות מסמרי קרחת.

אכן, כל האופציות המרגשות הללו הן "אקסטרות". תוספות מיוחדות שעולות את משקלן במטבע קשה. אך לפחות הן קיימות. הן לא הושלכו (בינתיים?) לפח, כדי להשתחרר עד תום מאימת זעפו של ההמון הירוק. בראבו.

אך החידוש המהדהד ביותר שהביא עמו הטוארג החדש טמון בהיותו המכונית ההיברידית הראשונה של פולקסוואגן. רק בקרביו שוכן מנוע חשמלי לצד מנוע בנזין (6V בנפח 3.0 ליטרים), שיחדיו יודעים לספק 380 כ"ס ו-58 קג"מים מרשימים. הצהרת היצרן על צריכת דלק ממוצעת של 12 קילומטר לליטר, ופליטת 193 גרם של פחמן דו-חמצני בלבד לכל קילומטר, עושים את המספרים למרשימים עוד יותר.

לא האסתטיקה, המסר

לא פשוט ליצור דגם חדש של מכונית מוצלחת מאוד. והטוארג, שנולד ב-2002, כבש לעצמו חיש-קל מקום בצמרת. יכולותיו המרשימות, קרבתו הגדולה אל הפורשה-קאיין, עיצובו המבריק, והיותו חף מכל דאווין ונקי מכל בולשיט באורח כל-כך מופגן (נא לסלוח לי על האוקסימורון הזה), סייעו לו לרכוש את לבם של חצי מיליון(!) לקוחות.

ובהגיע תור הטוארג להתחדש, ניצבה בפני אנשי פולקסוואגן בעיה לא פשוטה: כיצד משפרים את המשופר, איך משביחים את המשובח? למרבה התוגה (ואולי זו תוגתי-אני בלבד), הוחלט שחלק מן החידוש יתרכז במאמץ עיצובי להרחיק את הטוארג החדש מקווי-המתאר הקלאסיים של SUV. לרכך אותו, לעדן אותו, לעגל אותו, להקהות את שיניו הג'יפאיות-לכאורה. ובלשונם של אנשי פולקסוואגן - "להעניק לו פרופיל נקי ודינאמי, שאין בו שמץ של נוכחות מאסיבית".

הם הוסיפו לטוארג כמה חמוקיים סביב בתי הגלגלים, קמט פה, עיגול שם, גבשוש פה, שקערורית שם... והתוצאה? אוטו קצת רך, חנפן, מטושטש-אופי. בי הוא עורר געגועים לריבועיות הבוקית של הדגם הקודם. לישירות העניינית. לחוסר-התחכום המתוחכם, שהעניק לו את נוכחותו העזה.

אין כוונת הדברים לומר שהטוארג החדש הוא אוטו מכוער. חלילה. העניין אינו באסתטיקה, אלא במסר. והמסר של הטוארג הוא קצת - איך לומר - מסר של תחפושת. של כזה-כאילו. של הסתתרות. כאילו אומרת המכונית: "ראוני שאני כבר לא SUV. כלומר, אני כן SUV, אבל לא SUV רע. מזהם. רומס. מבזבז. אני SUV טוב. נחמד. עגלגל. נקי. לא דורך על הדשא. לא מחמם את העולם".

"אז למה שלא תהייה סתם סטיישן?", אינני יכול להתאפק מלצרוח בהרהורי, "למה התחפושת, הגובה, המנועים המגודלים, התואר המתרוקן והולך - SUV?".

לטבע חוקים משלו

אך על אף חילופי הדברים הקשים הללו, אנחנו נשארים ידידים. כי למרות כל טרוניותיי - הטוארג הוא מכונית נהדרת. כדרך פולקסוואגן, איכות ההרכבה, החומרים והארגונומיה, הם לעילא ולעילא. נעים לנסוע בו. נוח. שקט. מפנק. וכאשר מתחת למכסה המנוע מסתתר דיזל 8V אדיר כוח ומומנט, הנהיגה היא גם חדווה אמיתית. תיבת הילוכים אוטומטית בת 8 הילוכים משרתת את כל המנועים, ועושה מלאכתה נאמנה. ללא שיגעונות מיותרים, ללא קיפצוצים, ללא דהירה תזזיתית במעלה ובמורד סולם ההילוכים. בנהיגה תובענית יותר (ואפשר לחלץ מהטוארג נהיגה והתנהגות נמרצים בהחלט), חשתי הרבה יותר נינוח כששלחתי את האוטומט לנוח ותפעלתי את תיבת ההילוכים במו ידיי. אבל זה לא אומר כלום; תמיד הייתי פריק של שליטה.

מטבע הדברים, מנועי ה-6V אינם שופעי כוח כמו ה-8V ההרקולסי. אך בל יחשוד בהם איש בנרפות כלשהי. גם בזכות עצמם וגם בזכות תיבת-ההילוכים המתומנת, יש בהם די והותר עזוז.

והנה הגענו להיבריד. חידושו הגדול - מעבר לעצם היברידיותו - היא היותו "היבריד מקביל". דהיינו, יכולתו לנסוע על חשמל, על בנזין, על שניהם, וגם יכולתו הייחודית (עד שיגיעו האחרים...) לכבות לחלוטין את מנוע הבנזין כל אימת שהנהג מרפה מדוושת הגז, ולשוב ולהתניעו תוך שבריר של שנייה בעת הצורך. הטריק הזה עובד, כך אומר היצרן, עד למהירות של 160 קמ"ש. התוצאה - חיסכון בדלק של 25% פחות או יותר.

דא-עקא, כדי להגיע לצריכה עליה מכריז היצרן, צריך לפרוט על הדוושות בנעלי ב**ל*ט, ולנהוג כאילו רו*צ*ף הכביש בביצים שאסור לשוברן. רצוי גם לא לשאוף אוויר בעוצמה יתרה, לבל ייווצר בתא הנוסעים ואקום מיותר אשר יעיב על נתוני הצריכה. בנהיגה מקובלת, ובוודאי בנהיגה הנמרצת שמכמני הכוח של ההיברידית הזו מאפשרים, חוששני שצריכת הדלק של המחושמלת-למחצה תשתווה לצריכת הדלק של ה-6V דיזל, ואולי אף תעלה עליה. ככה זה. לטבע חוקים משלו. ולבעל ההיבריד לא יוותר אלא להתנחם במבטיהם המעריכים של שכניו, אשר יברכוהו בלבם על מודעותו החברתית והאקולוגית.

לבסוף שבנו אל חיק הטבע. הורדנו ל-Low, כיוונו את החוגות ל"שטח", ומילאנו בקפידה את כל הוראותיו של המדריך הקשוח. ועל מסלול-השטח הקטנטן והתפור בדייקנות של חייט צמרת, הראה לנו טוארג דיזל עם "חבילת שטח" כיצד הוא מנפנף בגלגלים, מכרסם מעלה בן 45%, ונוגס נגיסה עסיסית בסלע מרשים. אחר-כך, כשהמדריך הסב לרגע את מבטו, שבנו ועשינו את המסלולצ'יק. בלי לרדת ל-Low, בלי לכוון את שלל החוגות למצב "שטח", ובלי לשים קצוץ על הוראותיו של המדריך חמור הסבר. האוטו הצייתן גמא את המסלול באותה קלות נינוחה ואדישה.

הוא שאמרנו: הטוארג (עדיין) לא נכנע. הוא לא שכח את כור מחצבתו. ומי שישלם על ה"אקסטרות", יקבל מכונית-כביש משכנעת מאוד ומכונית-שטח משכנעת מאוד. ועל כך - שאפו.

 אינפו: פולקסווגן טוארג

מתחרות

פורשה קאיין

 פורשה קאיין 2010

קאיין החדש הוא בן דודו הקרוב והיוקרתי של הטוארג, ולכן הם כלל לא היו אמורים להתחרות זה בזה. בפועל, קאיין החדש מגיע בימים אלה לארץ גם בגרסה התחלתית עם מנוע V6 בנזין מבית פולקסווגן, שמחירה הבסיסי מציב אותה במרכז טווח המחירים של הטוארג החדש. קאיין ניצב על אותה פלטפורמה, אך העיצוב וכיול המתלים שלו ספורטיבי יותר ותא הנוסעים מהודר יותר

ב.מ.וו X5

 ב.מ.וו X5 2010

בעוד זמן לא רב ינחת בארץ X5 לאחר טיפול קוסמטי פנימי וחיצוני קליל ושורה של שיפורים הנדסיים נסתרים מהעין במתלים, בהיגוי ובמנועים, שכעת מתהדרים בפליטה מופחתת ובתצרוכת דלק חסכונית יותר. גרסת 3 הליטר ההתחלתית עולה 538 אלף שקל, הרבה מעל המחיר הצפוי של הטוארג המקביל, אך הנחות עונתיות של היבואן בחסות האירו מצמצמות מאוד את הפער

מרצדס ML

 מרצדס ML

עדכון המחירים שביצע באחרונה יבואן מרצדס, אולי בלחץ היבוא האישי, הפך את ML היוקרתי לתחרותי הרבה יותר מבעבר. כיום מוצעים לא פחות מ-3 גרסאות שלו (שתי דיזל ואחת בנזין) בטווח המחיר 446-490 אלף שקל. למרות גילו המתקדם (המחליף יצא בשנה הבאה) ל-ML יש עדיין הרבה מה להציע בתחום הנוחות, השימושיות, ואפילו יכולת השטח