ביותר מדי משחקים בחלק האחרון של העונה נראה היה כאילו השחקנים במכבי ת"א עושים פוטש למאמן שלהם. סביר להניח שלא באמת מדובר היה בפוטש, אבל ככה זה היה נראה. כשאוספים את רשימת ההתבטאויות ששחרר המאמן שלהם בכיוונם בחודשים האחרונים של העונה, אפשר להבין אותם. ביטחון הוא חלק מהותי בתפקוד של שחקן. כשהמאמן מקרין לשחקן שהוא לא סומך עליו, שחקן יפנים ברוב המקרים. ויקרה לו עוד דבר: הוא לא יתאבד עבור המאמן שלו. כשמדובר בקבוצה חדשה לחלוטין, ביטחון הכרחי לייצר דבק בין שחקנים.
***
בתוך שנה אחת הפכה מכבי ת"א מקבוצה שאי אפשר עליה, לאחת שיכולת לזהות עליה שהיא בדרך להפסד גם כשהיתה ביתרון. זה קרה אי שם בקיץ ההוא שבין העונה של ספאחיה לזו שאחריה. לרגע אחד העונה, בשלב הטופ-16 של היורוליג, כיסה מעטה דק את הפגיעות הזאת. אם נבחן את העונה של מכבי רגע לפני ההצלבה מול פרטיזן, אפשר לומר עליה שבהתחשב בהיותה קבוצה חדשה, התחיל להתגבש שם משהו: נוצר חיבור בין שחקנים, אפשר היה לחוש בהתלהבות שמוקרנת מהם. הם נראו כמו ילדים שמגלים לראשונה את היכולות שלהם. המעטה הדק שכיסה על הפגיעות, גילה סימנים ראשונים של שריון.
דייויד בלות'נטאל התראיין למדור הזה לפני הסדרה עם פרטיזן והקרין ביטחון בעלייה של מכבי לפיינל-פור. "אבל", הוא אמר, "הכל ייקבע במשחק הראשון". הוא צדק. אפילו שמכבי הוליכה באותו משחק בהפרש גבוה, הרי שהקלות שבה השתלטה פרטיזן על המשחק ההוא ועל הסדרה כולה, הדהימה.
מכבי סיימה את המחצית הראשונה בגמר הפיינל-פור בשבוע שעבר מול גליל ביתרון שמונה; קבוצה מכביסטית טיפוסית היתה גומרת אותו בארבע עשרה. מכאן העסק שוב קרס. בשנה האחרונה גם הקבוצות האחרות בליגה כבר לא יכלה שלא לשים לב לזה שמכבי הפכה לקבוצה פגיעה.
עם כל הכבוד לשיטת הפיינל-פור ופרשת פנאן, מה שמאפיין את מכבי הוא שההתנהלות הנכונה הוחלפה בגימיק. החשיבה בתיפקוד מונחה היסטריה. מכבי נראית אובדת עצות יותר מדי פעמים בארבע השנים האלה.
זו חוכמה קטנה לומר את הדברים בדיעבד, אבל במינוי של גרשון לפני שנה וחצי היה משהו מכל זה. היתה בו הליכה על הישן והמוכר. כמו לרוץ אחרי שאראס. מכבי לא איתרה קולות חדשים דומיננטיים בשנים האחרונות, אז היא חזרה לטריקים מפעם. הדימוי של הקהל של מכבי על שאראס מקובע על קיץ 2005. כנראה שגם של ההנהלה. הגוף של שאראס התבגר בחמש שנים מאז קיץ 2005.
***
שנה אחרי שנה מאז הקדנציה הקודמת של גרשון, מכבי היא קבוצה נטולת היררכיה. היא אסופת שחקנים שמדי פעם מזדקרים מעל כולם שניים מהם, ואז היא מנצחת. אין אחידות באשר לזהות השניים ואין ודאות שבאמת יהיו כאלה. ארגון זקוק להיררכיה. ההיררכיה מייצרת ביטחון בתוך המערכת. היא משרה ודאות על שחקנים. שחקנים טובים נמשכים בזכותה למעלה, הבינוניים מתגלים כאקסטרה-פקטורס בערבים נתונים.
היררכיה היא בבואה לטביעת יד של מאמן. כבר ארבע שנים מכבי היא קבוצה נטולת טביעת יד של מאמן. קחו את תחושת הפוטש, את השחקנים שמרגישים שהמאמן לא מחזיק מהם, את הפגיעות שמלווה אותם, את היעדר טביעת היד - תקבלו מוצר בעייתי מאוד שחתום עליו גרשון העונה.
***
יש לפחות שבעה שחקנים במכבי שהתחושה לגביהם שצריך להמשיך איתם עונה נוספת. מאנדרסון צריך להיפרע. היא זקוקה לסנטר ורכז אמיתיים. אבל מעבר לזה השינויים מסתמנים כמינוריים. התחושה הזאת מוליכה גם היא לגרשון, ולא לטובתו. אם הבעיה איננה בשחקנים, אם הרושם לגביהם שאפשר היה להפיק מהם יותר בטיפול מתאים, הבעיה כנראה בו. גרשון לא היה מאמן של שחקנים גם בקדנציות הקודמות שלו במכבי. הוא כנראה לא ישתנה. העוזרים שלו דאגו לאספקט הזה. בלאט מיקסם את זה, דרוקר בחר העונה שחקנים בצלמו. אם גרשון לא מתקשר עם דרוקר, מכבי כקבוצה הופכת למוצר בעייתי.
הנתון הזה מסבך להנהלה של מכבי את החיים: בין החלפת שחקנים שמסתמנת כלא מוצדקת להחלפת מאמן שמסתמנת כיקרה, הבעלים יצטרכו לפתוח את הארנק. ההנהלה במכבי צריכה לברר עם עצמה ועם השחקנים שלה שאלה בסיסית: האם השחקנים האלה מסוגלים בכלל לשחק עם גרשון. התשובה לשאלה הזאת יכולה לסייע מאוד בפתרון המשוואה.
***
גרשון לא שכח כדורסל, והוא גם לא השתנה באישיותו. הישראליות מתמחה בלהמליך מלכים, כדי לקבור אותם אחר כך. אלה שמתגוללים על "הבהמיות" של גרשון, התעלמו ממנה כשהוא הביא תארים אירופאים. גרשון עצמו הוא בבואה לישראליות. על הוולגריות שבו, קריצת העין, הערמומיות וגם "הבהמיות". כיאה לישראליות, התאדו גם מגרשון בשנים האחרונות הערמומיות וקריצת העין. נותרה רק הוולגריות.
כיאה לישראלי, גרשון נע מקפריזות וסובל מפתיל התנהלות קצר. הוא שובע מהר ושוכח רעב מהו. אילו לא היה גרשון כזה, הוא עשוי היה להתנהל במכבי כמו אוברדוביץ' בפנאיתנייקוס. גם אוברדוביץ' ידע עונות לא טובות ביוון, אבל האוטוריטה שבו לא התערערה. ולכן היכולת של גרשון לשקם לעצמו את הקריירה מותנית ביכולתו לחזור להיות רעב ולהכיר במגבלותיו. לחדול מלהאשים את הסובבים אותו, ולהכיר באחריות שלו לתוצאות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
