"שבוע הספר העברי" ה-49 שיימשך עד ה-12 ביוני, מתקיים ב-9 ערים ובעוד כ-50 יישובים ברחבי הארץ. כמדי שנה מציע שבוע הספר את מבחר הספרים הגדול ביותר ולמשך עשרה ימים הופכים מתחמים בכל רחבי הארץ לחנות הספרים הגדולה בישראל. לקראת שבוע הספר העברי פרסמה הספרייה הלאומית דין וחשבון מסכם על הכותרים שיצאו בישראל בשנת 2009.
כמה נתונים בולטים השנה: הנתון המשמעותי ביותר מעיד על תופעת "הרבה יותר מאותו דבר". הקהל הישראלי אוהב רומנים. לא סיפורים קצרים. יותר ספרות מקור ופחות תרגומים. הנוער ממעט לקרוא. ושירה היא בכלל אזוטריה השמורה לכ-500 אוהדים, בערך.
עוד נתונים: שליש(!) מהכותרים שיצאו בישראל בשנה הקודמת, ראו אור מטעם גורמים דתיים וחרדיים. המגזר החרדי והדתי אחראי להוצאתם לאור של 33% מכלל הכותרים שהופיעו בשנה שעברה. גם אחוז המו"לים הדתיים גבוה - 34% מההוצאות לאור בישראל (שהם 496 הוצאות לאור מתוך 1527 המו"לים העוסקים בהוצאת ספרים) עוסקים בפרסום כותרים הפונים בעיקר למגזר הדתי והחרדי.
נתון מצער במיוחד הוא הירידה הניכרת (והדרמטית) בהוצאת הספרים לילדים ולנוער וירידה חדה מאוד גם במספר כתבי העת היוצאים לאור בישראל. על הירידה החריפה בקריאה, בקרב ילדים ובני נוער, אומר הסופר והמשורר יהודה אטלס, שהוא גם מומחה לספרות ילדים ונוער: " כדי להחזיר את עטרת הספר ליושנה, כדי לחבב את הקריאה על התלמידים, כדי להמחיש להם שספרים יכולים להיות מקור נפלא של עניין ותענוג ורכישת לשון והרחבת השכלה ומקור לקשר ולתובנות על החיים, צריך להפחית קצת את לימודי התושב"ע, התנ"ך, אפילו החשבון וההיסטוריה, וכל יום שלפחות מורה אחת תיכנס לכיתה ובמשך, נגיד, חצי שעה תקרא לילדים מתוך ספר.
"זה יכול להיות סיפור קצר, שיר, קטע, הכי טוב - סיפור בהמשכים. הדבר הכי נפלא שאני זוכר מבית הספר העממי בכרכור, שבו למדתי, הוא שכשמורה היה חולה הייתה נכנסת מורה מחליפה וקוראת לנו מתוך הספר "עוזי והמנגנים הצעירים". ללא ספק, חוויית בית ספר הכי נפלאה שהייתה לי. אז למה לא לעשות כך גם היום? זה נעים, זה מעניין, זה גם לא עולה כסף, זה עשוי לחבב את הספרים על הילדים".
שוק בהצפה
על דחיקת השירה לשוליים, אומר אמיר אור, משורר ועורך כתב העת לשירה, "הליקון": "אם פעם העיתונים פרסמו שירה וסיפורת במינון מתחרה לכתבי העת, הרי כיום הם די רחוקים מזה. אם שוחר תרבות רוצה להכיר מה שקורה ביצירה בזמן אמיתי אין לו שום תחליף לכתבי העת, וזה רק נעשה נכון יותר עם כל שנה שעוברת. אלה הם כלי הדם של השירה החיה. לערוך כתב עת מרכזי כמו 'הליקון' הוא בשבילי שליחות בשירות השירה ושוחריה בארץ". במקביל חלה עלייה דווקא, בהוצאת הכותרים העוסקים בסכסוך הישראלי-ערבי ובנושאי השואה.
מנהל הספרייה הלאומית - אורן וינברג, אומר כי "הפרסומים באינטרנט נוגסים בכתבי העת ובספרי הלימוד". אבל האם הדבר מעיד על גסיסתו של הספר המודפס? ממש לא. לראיה: גם השנה חלה עלייה במספר הכותרים שיצאו לאור. המספר בלתי נתפס, כמעט, לכל מי שעוקב אחרי השוק. 7,148 כותרים חדשים יצאו לאור בישראל בשנת 2009, מהם 500 כתבי עת (לעומת 650 כתבי עת בשנת 2008). העורכים בהוצאות הספרים השונות יודו, בשיחות שלא לציטוט, שמדובר בחוסר פרופורציה, אבל המאבק הוא בין המו"לים (שרוצים להשיג את הלהיט הגדול הבא, ויורים לכל הכיוונים) לבין העורכים (שמבקשים לעבוד לאט יותר, בהקפדה רבה יותר, על מספר קטן של כותרים). בתוך מאבק הכוחות הזה, השוק מוצף בספרים, בהנחות מיידיות, וחיי המדף של הספר התקצרו באופן משווע. ספר שלא הופך ללהיט תוך חודש, נגזר עליו להיעלם.
חלק הארי של הכותרים שיצאו לאור בישראל הם כמובן בעברית: 5,582. השפה הנפוצה הבאה היא אנגלית: 356 כותרים באנגלית נרשמו בשנה האחרונה בספרייה. שפות נפוצות נוספות הן רוסית וערבית: 179 ו-169 כותרים יצאו לאור בהתאמה בשפות אלו. שפות אחרות שבהן נכתבו כותרים שראו אור בישראל הן צרפתית (עם 14 כותרים), ספרדית (שלושה), גרמנית (שלושה) רומנית (שישה) יידיש (13) ואחד בתאג'יכית-יהודית, שפתם של יהודי בוכרה. ספרים בודדים יצאו גם בהולנדית, הפולנית והאיטלקית.
מתרחקים מספרות זרה
אם בודקים את היחס שבין ספרות מקור לעומת ספרות מתורגמת, מגלים כי אנחנו הולכים ומתרחקים מהספרות הזרה. כ-87% מן הכותרים היוצאים לאור בעברית נכתבו במקור בעברית, והשאר, 13% בלבד, תורגמו לעברית משפות שונות. "חסרה הנכונות לקרוא ספרים שאינם כתובים על-פי אותו מתכון, שאינם נראים כמי שמיוצרים בסרט נע של סדנת כתיבה", אומר יוסי שריד, לשעבר שר החינוך ומי שחיבר את 'לפיכך נתכנסנו', ספרו המצליח שיצא ב-2008.
כמו כן, היחס בין סיפורים קצרים ושירה לעומת רומנים ארוכים, ביוגרפיות וספרי עיון הוא מוחץ. רוב רובו של הקהל הישראלי מעדיף רומן עב-כרס על-פני אסופת סיפורים קצרים, גם אם מי שחתום עליהם הוא ארנסט המינגוויי או סול בלו - זוכי פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים בהיסטוריה. מנגד, בזמן שרוב רובו של הקהל הישראלי קורא ספרות עברית, אבל מוכן לשלם עבור רומנים ארוכים, ולא סיפורים קצרים, דווקא עורכת ספרות המקור של הוצאת כנרת זמורה ביתן, נועה מנהיים, אומרת שהיא אוהבת מאוד סיפורים קצרים. "קובץ סיפורים קצרים מאפשר בסוף כל סיפור להרים את הראש, להתבונן מסביב ולראות את הכל מחדש, כל פעם, וגם יוצר תחושה של התקדמות והישג. הנה, סיימתי עוד סיפור".
גם הסופר הכוכב של הוצאת 'כתר', אופיר טושה גפלה (שהוציא לאחרונה את ספרו הרביעי 'ביום שהמוזיקה מתה'), לא מבין את הקהל הישראלי שבוחר להתרחק משירה ומסיפורים קצרים, ודבק בעקשנות ברומנים: "לגבי סיפורים קצרים, אין לי מושג מדוע אנשים מעדיפים רומנים, למרות שאני יכול לנחש שמדובר באקט של התמסרות לרוחב היריעה וצלילה אל תוך התוודעות לעולם שלם, על כל המשתמע מכך, תחת חוויית החטף שהסיפור הקצר מעניק, לכאורה. גם זו תפיסה בעייתית, כי מספיק לקרוא סיפור קצר של קפקא, צ'כוב או גי דה מופסן, כדי לשנותה". ומצטער גם אילן שיינפלד, משורר ואמן המעביר סדנאות כתיבה: " דווקא הסיפור הקצר או הנובלה בוראים מתוכם עולם בדחיסות ובדיוק מופלאים. אני משתדל ללמד סיפורים קצרים בסדנאות לכתיבה שאני עורך". אבל הקהל הרחב עדיין משקיע את כספו ברומנים, ולא בסיפורים קצרים.
ומסכם מנהל הספרייה הלאומית, אורן וינברג: "הנתונים משקפים כמה מגמות בולטות בחברה הישראלית. מחד, מדי שנה חלה מגמת גידול בהוצאת הספרים בישראל, מה שמצדיק כנראה את תוארנו כ'עם הספר'.
"מצד שני, הדור הצעיר קורא הרבה פחות ספרים ולצורכי לימודים הוא נחשף ונעזר יותר בפרסומים באינטרנט מאשר בספרי הלימוד, בשל הגידול הרב ותפוצתם הרחבה של כתבי-עת אלקטרוניים ותכנים מקוונים".
ויש גם פחות כתבי-עת שמודפסים בישראל.
"גם הירידה במספר כתבי-העת היוצאים לאור בדפוס בישראל יכולה להעיד על שינוי מגמת הקריאה שמתבטאת במעבר מקריאת הפרינט לקריאת עיתונים באינטרנט. לכן הספרייה הלאומית שמה לה למטרה להגדיל את איסוף התכנים האלקטרוניים ולהפוך אותם לנגישים יותר לדורות הבאים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
