בדיקת "גלובס": האם הקצאת אופציות משרתת את המטרה?

עוד 23 יום יתכנסו בעלי המניות בצ'ק פוינט, ענקית האבטחה הישראלית, במשרדי החברה לרגל אסיפת בעלי המניות הכללית. לאחר שימזגו לעצמם כוס מים וינגסו בבורקס הטרי, יחלו מחזיקי המניות להצביע בעד או נגד ההחלטות שיוצגו בפניהם, ואחת מהן תהיה - כמדי שנה - הקצאת אופציות לגיל שויד, מייסד, יו"ר ומנכ"ל החברה.

השנה אמור שויד לקבל מיליון וחצי אופציות (להבדיל ממיליון אופציות שקיבל בשנתיים הקודמות ושני מיליון אופציות שקיבל לפני כן), וסביר להניח שגם הפעם לא יהיה מי שיתנגד להקצאה, ולא תעזורנה ההמלצות למיניהן של גופי ייעוץ אמריקניים למשקיעים מוסדיים כמו Institutional Shareholder Services. צ'ק פוינט, שנסחרת כיום לפי שווי של 6.3 מיליארד דולר, תגביר גם השנה את המוטיבציה של שויד דרך תגמול הוני, כאילו אין די בהיותו בעל המניות הגדול בחברה כדי לתמרצו.

1. הקצאות יוצאות מגדר הרגיל

הקצאת אופציות למנהלים בכירים (כולל בעלי עניין) היא דבר שבשגרה בשוק ההון האמריקני, ולכן צ'ק פוינט אינה יוצאת דופן. עם זאת, במקרה של חברת האבטחה ומייסדה כן מדובר בהקצאות חריגות, וזאת משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שיעור ההחזקה בהון, שמגלמות האופציות שניתנות לשויד מדי שנה. לפי בדיקת "גלובס", ההקצאה הנוכחית תהווה 0.7% מהון המניות (בדילול מלא), ואלו שיעורים המשקפים גם הקצאות משנים קודמות.

במבט ראשון מדובר בשיעור נמוך, אך השוואה להקצאות למנכ"לים בחברות ישראליות אחרות מגלה כי מדובר בשיעור גבוה יחסית. במקרה של קליקסופטוור, לדוגמה, אמור משה בן בסט, המנכ"ל (שגם הוא בעל המניות הגדול בחברה), לקבל השנה אופציות המהוות 0.3% מההון.

יותר מזה, כשהולכים אחורה ובודקים את שיעור ההחזקה הכולל שיצרו סך האופציות שקיבל שויד במהלך שבע השנים האחרונות (התקופה עבורה קיים המידע בגין ההקצאות), מגיעים לכך ששויד קיבל 6% בקירוב מההון - שיעור החזקה לא מבוטל, שלא רק מגדיל את חלקו בחברה אלא אף יוצר דילול, גם אם קטן, עבור בעלי המניות האחרים בה.

הסיבה השנייה נובעת מעצם היות שויד בעל המניות הגדול בצ'ק פוינט. אופציות נועדו לקשור בין ביצועי המנכ"ל לביצועי המניה, וכשזה כבר מחזיק בנתח משמעותי מההון, התמריץ הטמון בהקצאת האופציות מאבד מעוצמתו (במיוחד כשהוא ניתן באופן קבוע וללא תלות בביצועי החברה ו/או המניה).

והערה נוספת באותו הקשר: מזה שנתיים ששויד מקבל שכר מינימום (שמגיע לו לפי החוק הישראלי), ומוותר על בונוס שנתי המבוסס על רווחי החברה. ויתור זה אינו הופך את הקצאות האופציות ליותר לגיטימיות, מכיוון שאלו מגלמות בתוכן הטבות משמעותיות בהרבה מעלות שכר שנתית של מאות בודדות של אלפי דולרים. עבור בעלי המניות בצ'ק פוינט, אולי עדיף היה ששויד יקבל שכר ובונוס בהתאם למקובל בענף, ולא ימשיך לדלל את החזקותיהם.

2. עמוק, מאוד עמוק "בתוך הכסף"

נכון להיום, האופציות שקיבל שויד לאורך שבע השנים האחרונות (2003 עד 2009) מגלמות הטבות בשווי של עשרות מיליוני דולרים, ולשנות הגאות בשוקי ההון יש תרומה רבה בכך. מחיר המימוש של האופציות שמקבל שויד מדי שנה זהה למחיר המניה ביום קיום האסיפה הכללית, ומבדיקת "גלובס" עולה כי החבילות שקיבל שויד בשנים אלו נמצאות עמוק "בתוך הכסף", ומגלמות הטבה תיאורטית בשווי של 96.2 מיליון דולר.

שויד, נזכיר, מימש במהלך השנים חלק מהאופציות למניות ומכר את המניות בשוק ההון, ולכן מדובר רק על רווח תיאורטי בהנחה שהמניות לא היו נמכרות, ועם זאת - מספר המוכיח את התרומה האדירה של ההקצאות לעושרו של שויד. לשויד יש כיום החזקה של 15% מהון החברה (שווי של 980 מיליון דולר), כאשר 23% מהמניות שבידיו (!) הן אופציות אותן הוא יכול לממש לפי מחירי מימוש שנעים בין 16.80 דולר לבין 26.99 דולר (לעומת מחיר נוכחי של 30.27 דולר).

3. בעלי המניות אשמים, ולא אשמים

לגיטימי לדרוש משויד לוותר על חבילות אופציות נדיבות או להסתפק בקטנות יותר, אך כשהוא "מספק את הסחורה" - קשה לבוא אליו בטענות. זו כנראה הסיבה בגינה בעלי המניות בחברה (ביניהם חלק מגופי ההשקעה הגדולים בארה"ב) אינם מתנגדים להקצאות הנדיבות. חברה כמו צ'ק פוינט, שמייצרת תזרים מזומנים מפעילות שוטפת של עשרות מיליוני דולרים מדי רבעון - כמו שעון שוויצרי - "מקלה" על בעלי מניותיה לתגמל את מנהליה כאוות נפשו של הדירקטוריון.

ולמרות זאת, לא יזיק אם דירקטוריון צ'ק פוינט ושויד עצמו יקשיחו מעתה והלאה את תנאי ההקצאות, ויתאימו אותן למטרה לשמן נוצרו. יש לא מעט דרכים לעשות זאת, החל מחלוקת ההקצאות למנות שוות וקביעת מחירי מימוש שונים למנות שעולים באופן פרוגרסיבי, וכלה בהצמדת מועדי ההבשלה של האופציות למחיר המניה. רק צריך לבחור וליישם.

tali-z@globes.co.il