הרפלקס המותנה של האינטלקטואל הישראלי

"ישראל בע"מ", ב' 22:00 "יס דוקו"

בימים כתיקונם, ייתכן שסרטה של מור לושי "ישראל בע"מ" היה מתקבל בנינוחות מסוימת, אלא שאירועי הימים האחרונים חשפו את מנגנון התגובה של השמאל, הרפלקס המותנה שלו שבנוי על הדחקה. מכניזם דומה להפליא לזה שפועל עתה נגד ישראל במערב אירופה ובצפון אמריקה. בלעדי ההיכרות עם המנגנון הזה, קשה מאוד להבין את "ישראל בע"מ", סרט שמוכיח, ברוח הפוסט-מודרניזם, שאין תמונה אחת אבסולוטית, אלא רק זוויות צילום שונות שמספרות כל אחת סיפור אחר.

נתחיל מרמת המאקרו: בימים האחרונים דובר רבות על כישלון ההסברה הישראלית, אבל מה שכמעט לא נזכר בניתוחים שלאחר מעשה, הוא העובדה שללא כל קשר לאמצעי ההסברה, הבעיה העיקרית שלנו היא המסר.

אם לתמצת את הסכסוך הנוכחי למשפט אחד, הרי שישראל, שרואה את עצמה חלק בלתי נפרד מהעולם המערבי, צריכה לומר שוב ושוב: מדובר במלחמה גלובאלית, אנחנו רק נמצאים בקו החזית שלה. זהו מסר שקשה לאזרח המערבי לעכל, נוח לא יותר לסמן את ישראל כמוקד הבעיה. המסר הזה הוא כל-כך קשה לעיכול עבור מדינות מתקדמות שראו את עצמן כבר מחוץ למעגל המלחמות, עד שההדחקה שלו היא השמן על גלגלי ההסברה האנטי ישראלית.

עכשיו נחזור למיקרו: כשם שיש אזרחי העולם שאינם מוכנים לעכל את המסר הקשה הזה, כך יש עדיין אזרחי ישראל שלמרות אירועי ספטמבר 2000 (שהבהירו שהמונח "פשרה טריטוריאלית", המפתח ההגיוני ואם תרצו "המערבי" לפתרון הסכסוך, היה בעיקר תולדה של שיח פנימי ישראלי ששאף לשלום), לא הסכינו עם העובדה שלנצח נאכל חרב.

שלמרות תקוותנו להיות ככל מדינות המערב, הרי שהסכסוך הערבי-ישראלי החל הרבה לפני הכיבוש (שהוא רעה חולה בפני עצמו) וימשך גם כנראה אחריו. בפרספקטיבה צרה, שבה האינטלקטואל התל-אביבי המצוי רואה את עצמו כמקביל של בן-דמותו הניו-יורקי או הלונדוני, מדובר כמעט באסון ולפיכך אין לו ברירה אלא לצאת נגד מדינתו.

זה בדיוק מה שעשתה מור לושי ב"ישראל בע"מ". היא מנסה להציג את ההסברה הישראלית כמגוחכת. אני מודה שחייל צעיר שמנסה להכניס את אורחיו להוויה הצבאית-מקומית, עלול להיראות נלעג.

מצד שני, לגיטימי מאוד בעיניי להראות את קו הגבול בין ישראל ללבנון ולהסביר לשומעים שבצד אחד הכל ירוק מפני שהישראלים מטפחים את סביבתם בעוד שמהעבר השני הרוב הוא חום-אפרפר. אין ספק שסיבוב בן 2,000 שנה, בעיקר באירופה, הפך אותנו לאצבע מערבית בעינו של העולם המזרחי. אבל הלוואי שהרפלקס המותנה של לושי היה מאפשר לדיון להגיע לרבדים האלה.

"ישראל בע"מ" שלה, לועג למדיניות ההסברה השטחית של מדינת ישראל, אבל מבלי משים חושף את השטחיות האינטלקטואלית דווקא של מבקריה מבית.