העליון: קורקינט ממונע איננו נכלל בהגדרת "רכב מנועי"

אמא ואבא של דייווי שפורן הביאו מתנה. שמחה וששון: קורקינט ממונע, חדש ובוהק. את הקורקינט רכשו במיטב כספם - 100 דולר - במהלך נסיעה לארה"ב. זהו קורקינט מהסוג שראה אצל חבריו לשכונה, המצויד במנוע 22 סמ"ק, המותנע במשיכת חוט. לצד המנוע הקטן יש לקורקינט גם מכל קטן של בנזין, ליטר אחד נפחו, והוא מסוגל להשיט את הקורקינט עד למהירות מקסימלית של 32 קמ"ש. גם הוריו של שפורן, אגב, וגם הוא עצמו, הפרו את החוק - הקורקינט הממונע אסור בייבוא ואסור בשימוש בישראל.

הנה כמה פרטים נוספים הנוגעים למשפט הטכני של הקורקינט: אין לו כיסא, אין לו תיבת הילוכים, אין לו פנסי איתות, פנסי תאורה, צופר, מראה אחורית או מראת צד. אין לו רישיון רכב. אין תעודת ביטוח המכסה את השימוש בו. אין רישיון נהיגה הניתן לרוכבים עליו. אין כמעט שום מאפיין של כלי רכב, כפי שזה מוגדר בחוק, התקף לגבי הקורקינט.

לפני כשנתיים וחצי, בעת שדייווי היה בן 14, הוא הרכיב את חברו עדי דביר על הקורקינט בכביש ליד ביתם בהרצליה פיתוח. הם נסעו על הכביש, נגד כיוון התנועה. למעשה, עדי היה זה שהרכיב את דייווי - הוא החזיק בקורקינט, ודייווי עמד מאחוריו. לפתע הגיחה לפניהם מכונית, שבה נהג זק תורג'מן. המכונית פגעה בקורקינט, דביר נחבל קלות אך שפורן נפגע קשה בראשו, ואושפז במחלקה הנוירו-כירורגית בבית החולים בילינסון.

לילדים ובני נוער

חברת הביטוח "כלל" סירבה לפצות את שפורן, בטענה כי הקורקינט הממונע נכנס להגדרת "רכב מנועי" בחוק, ולפיכך - מאחר ששפורן לא החזיק בביטוח כלשהו שיכסה את הנסיעה - הוא איננו זכאי לפיצוי. שפורן הגיש תביעה נגד חברת הביטוח בשתי עילות - הן על-פי חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים, והן לפי פקודת הנזיקין. תביעת הנזיקין הכללית נדחתה, ולפני שבועות אחדים הגיעה ההכרעה במסלול תאונת הדרכים לבית המשפט העליון.

השאלה המשפטית שעמדה להכרעת השופטים אילה פרוקצ'יה, אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר, היתה פשוטה. אם הקורקינט הממונע נכנס להגדרת "רכב מנועי" בחוק, הרי שמדובר בתאונת דרכים ללא ביטוח, וללא פיצוי. אם לא מדובר ברכב מנועי, הרי שהחוק מחייב תשלום פיצוי, שכן לא מדובר בתאונת דרכים בין שני כלי רכב, אלא בין מכונית לעצם שאיננו כלי רכב.

השפט עודד גרשון בבית המשפט המחוזי חשב דווקא שהקורקינט נכנס להגדרת רכב מנועי, מאחר שמדובר ב"רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע", וכי "עיקר ייעודו משמש לתחבורה יבשתית". לגבי הקריטריון הראשון אין מחלוקת - הקורקינט אכן נע בכוח מכני על פני הקרקע. השאלה היא אם אכן עיקר ייעודו משמש לתחבורה יבשתית. השופט גרשון קבע כי תחבורה יבשתית היא אכן "פונקציה עיקרית, אף כי לא בלעדית" של הקורקינט, וכי לא מדובר בצעצוע שנועד לשעשוע בלבד.

השופטת פרוקצ'יה לוקחת את הצדדים למסע פרשני במשעולי המונחים המרכיבים את הגדרתו של "רכב מנועי". למשל, המונח "תחבורה יבשתית", שזכה בפסיקת בתי המשפט לפירוש שלפיו מדובר בהובלת אנשים או מטעמים ממקום למקום. ועוד נקבע כי במונח "עיקר ייעודו יהיה לתחבורה יבשתית", הכוונה היא שלפחות אחד מיעדיו של כלי הרכב יהיה לצורך תחבורה יבשתית, וכי יעד זה יהיה יעד עיקרי, אף שאין חובה שיהיה יעד בלעדי.

על פי ההגדרות הללו, קובעת פרוקצ'יה, הקורקינט הממונע איננו רכב מנועי, מאחר שהוא איננו משמש לתחבורה יבשתית. "הקורקינט המכני נבנה ונקנה כצעצוע לילדים ובני נוער, וכדי שישמש כלי משחק בידיהם, ויסב להם שעשוע", היא כותבת, "הוא מחליף את הקורקינט הפשוט, המוכר מימים עברו, שהיה מורכב מלוח עץ, שני גלגלים וידיות שבהם שיחקו ילדים בחצרות הבתים, ולעתים אף על מדרכות בשכונות מגוריהם. ההתפתחות הטכנולוגית הביאה לשכלולו של כלי משחק זה, על ידי אבזורו במנוע בנזין, המוגבל לנסיעה למרחק קצר ביותר בשכונת המגורים. טיבו של הקורקינט המכני, וייעודו העיקרי, מכוונים למשחק ולשעשוע. הוא דומה במהותו למכוניות המונעות בכוח מכני הנוסעות כשעשוע בלונה פארק".

אפילו הגדרתו של הקורקינט כ"רכב מנועי" על פי פקודת התעבורה, לצורך החובה להצטייד ברישיון רכב, רישיון נהיגה וביטוח, איננה הופכת אותו ל"רכב מנועי" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לעניין זה מציין בית המשפט כי הקורקינט החשמלי, להבדיל מזה המונע באמצעות מנוע בנזין, זכה ל"פטור" שהוציא אותו מתחומה של פקודת התעבורה.

רובינשטיין הסתייג

המסקנה היא שמאחר שהקורקינט איננו מוגדר כרכב מנועי, הרי שבתאונה היה מעורב רכב מנועי אחד בלבד - זה של הנהג הפוגע - ולכן על חברת הביטוח שלו לפצות את כלל הנפגעים בתאונה, כפי שהיה עליו לפצות את דייווי שפורן לו היה זה הולך רגל ותו לא. מאידך, לקביעת העליון עשויה להיות השלכה מכרעת במקרים אחרים, שבהם ייפגעו נוסעי הקורקינט הממונע בלא שכלי רכב אחר יהיה מעורב בתאונה. "פגיעה עצמית בתאונה של המשתמש בקורקינט, או פגיעת המשתמש באדם אחר, לא תהיה מכוסה על ידי חוק הפיצויים", מזהירה פרוקצ'יה, "שכן הפגיעה נגרמת מכלי שאינו מוגדר כרכב מנועי".

דנציגר הצטרף למסקנותיה של פרוקצ'יה באופן מלא. לעומתם, השופט רובינשטיין הצטרף לתוצאה הסופית אך הסתייג מההנמקה. "הרושם הוא כי ישנם המשתמשים בכלי זה גם לתחבורה במקומות צפופי תחבורה, מקום שהדרכים פקוקות והחניה זעומה", הוא כתב, "על כן אינני בטוח אם בצעצוע עסקינן. ואולם, על חברת הביטוח היה הנטל להוכיח כי הקורקינט המכני עונה להגדרת 'רכב מנועי'. חוששני שלא הרימה נטל זה" (ע"א 2606/06).