להחזיר את השגריר מטורקיה

איפה עובר הגבול בין איפוק להתבזות? אני מתכוון כמובן לטורקיה ולמנהיגיה. כבר כמה חודשים שהמקהלה הטורקית, בניצוחו של ראש הממשלה ארדואן, שופכת קיתונות של חרפות, גידופים, איומים ולעג על ישראל.

הנה כמה ציטוטים מפי ארדואן: "מדינה טרוריסטית ושקרנית"; "הישראלים הם שקרנים, והם יודעים טוב מאוד איך להרוג ילדים, נשים וזקנים חפים מפשע; ישראל מבצעת פשעים נתעבים, מעשים בלתי אנושיים".

ספק אם יש בנמצא עוד מקרה שבו מדינה מתייחסת ומדברת בצורה כזאת על מדינה שיש לה איתה יחסים דיפלומטיים ואחרים מבלי שתהיה לכך תגובה הולמת בחומרתה. היו כמובן מקרים רבים שמדינה כועסת ופגועה החזירה שגריר או אפילו ניתקה את היחסים הרשמיים. אבל גם לשמור על הקשר הרשמי וגם לפגוע, להעליב ולהכפיש - נדמה שזה אינו חיזיון נפוץ, אם בכלל.

פתאום ליברמן שקול

איך אנחנו מגיבים על העלבונות הללו? ראש הממשלה שותק בדרך כלל, ואם הוא כבר מדבר זה לצורך התגוננות. אולי הוא סומך על שר החוץ שישמור על כבודנו? ובכן, אביגדור ליברמן אמר אתמול בניו יורק כי "זו טעות לחשוב שאפשר לשנות את העמדה הטורקית כלפי ישראל בעוד מאמץ או מחווה, משום שמדובר בשינוי אסטרטגי בהנהגה הטורקית שנובע מתמורות עמוקות בחברה שם".

וואו. איזו הכנסה לטורקים! עכשיו הם בטח יבינו שהרחיקו לכת. וזה ליברמן, שכאשר לא צריך הוא מתלהם, וכאשר כן צריך, הוא נעשה דיפלומט "שקול".

המוטו בקרב המנהיגים ובאופוזיציה שלנו הוא שלא צריך להרגיז את הטורקים יותר מדי כי היחסים איתם חשובים לנו מאוד. בוודאי אנחנו מפיקים תועלת רבה מן הקשר הזה, אבל קשה מאוד להאמין שלא נוכל להסתדר בלעדיו. מה גם שהיחסים ההדדיים מועילים גם לטורקיה, שהרי אחרת לא היה נוצר הקשר.

מכל מקום, יש שלב שבו אסור ששיקולי כדאיות יהיו המכריעים. אני לא נמנה עם חובבי "הכבוד הלאומי" שבשמו יוצאים למלחמות, אבל יש הבדל בין הציפייה לכבוד לבין ההשלמה עם השפלה וביזוי. כאשר מדינה משלימה עם ביזויה, היא מאבדת לא רק את כבודה, אלא גם את חוסנה.

מדינה יכולה וצריכה למחול על כבודה למען מטרות יותר חשובות, אבל מדינה אינה רשאית לוותר על כבודה, כי אז היא מאבדת את דמותה ואת צלמה.

ליברמן והממונה עליו צריכים להבין שעבר זמן הדיבורים. טורקיה חייבת להבין שעברה את הגבול. טורקיה חייבת להבין שמותר לבקר אותנו - אבל לא נשלים עם השפלה וביזוי. המסר הזה לא יגיע ליעדו באמצעות דיבורים זהירים. זה יובן וישפיע רק באמצעות מעשה. בשלב הראשון - החזרת שגרירנו ארצה. עכשיו. מיד. ואם זה לא יעזור - ניתוק היחסים, לפני שטורקיה תעשה זאת.