צהובונים, קדימה הסתער!

האסונות האלו תמיד קורים לאנגלים. מדברים על זכייה בגביע העולם, אבל אז משהו מתפקשש.

פעם זה הכרטיס האדום המטופש של דייויד בקהאם מול ארגנטינה ב-1998, או האדום המטופש עוד יותר של וויין רוני נגד פורטוגל ב-2006; פעם זה הגול המביך שסופג דייויד סימן מרונאלדיניו ב-2002; ופעם מפסידים בפנדלים למערב גרמניה בחצי גמר של 1990, קצת אחרי שפול גאסקוין ממרר בבכי בגלל כרטיס צהוב שמנע ממנו לשחק בגמר אליו כלל לא הצליח להגיע לבסוף. תמיד אנגליה נכשלת בצורה מפוארת, גרנדיוזית, עם אפקטים מיוחדים. כישלונות שזוכרים לדורות.

אתמול (שבת) ברוסטנבורג, זה היה תורו של השוער רוברט גרין. עוד שם נכנס להיכל התהילה של הבושות האנגליות.

המזל של אנגליה הוא שהפעם היא קיבלה בשלב הבתים את אחת מההגרלות הנוחות בתולדותיה. 6 נקודות מול סלובניה ואלג'יריה, לא מטרה בלתי ריאלית, עוד יוכלו להציל את התחת של גרין. אחרת, תהיו בטוחים שתגיע המתקפה הקבועה מהאוהדים והצהובונים. את הטיפול הפסיכולוגי בעונה הבאה לשוער ווסטהאם יצטרך לעשות אברם גרנט.

***
אלמנטרי עד כמה שזה נשמע, ברור שהיה זה הלחץ שהכריע את גרין, שעבורו זו היתה ההופעה ה-11 בלבד במדי אנגליה. עד אתמול בשעות אחר הצהריים המאוחרות, קאפלו לא הסכים לחשוף בפני שחקניו את ההרכב למשחק עם ארצות הברית. העמדה הכי לא בטוחה היתה זאת של השוער. דווקא העמדה על המגרש שבה הפחד הוא תמיד האויב הכי מסוכן. דייויד ג'יימס, בגיל 39 ועם ניסיון של 50 הופעות בינלאומיות, היה מועמד עיקרי לפתוח. אבל קאפלו העדיף על-פניו את גרין. גרין פחד. ואז העמדה הכי לא בטוחה הפכה לבאמת לא בטוחה.

אם כבר עוסקים בקאפלו ויחסיו הם החניכים שלו, אפשר רק לדמיין מה ספג גרין בחדר ההלבשה האנגלי במחצית המשחק. אנטוניו קסאנו, האיטלקי ששיחק תחת קאפלו ברומא ובריאל מדריד, סיפר באוטוביוגרפיה שלו איך מתייחס קאפלו לשחקנים שהוא כועס עליהם: "פעם הוא רדף אחרי במגרש האימונים במטרה להכות אותי, תוך כדי שהוא צועק לי: 'אל תברח', רק פחדנים בורחים!'. מאותו יום התחלתי לשקשק ממנו".

על קאפלו אמרו באנגליה לפני המונדיאל שסוף סוף הגיע מאמן שמכניס קצת סדר ומשמעת בנבחרת מרובת השחקנים חובבי הבירות והלייף-סטייל. ג'ון טרי הודח מתפקיד הקפטן אחרי שעשה טעות קריטית בחייו האישיים; נשות השחקנים, ה-Wags, לא הורשו להצטרף למסע לדרא"פ; דון פאביו אפילו אסר על שחקניו לגלוש בפייסבוק או לצייץ בטוויטר במהלך הטורניר. משטר צבאי לכל דבר ועניין.

אצל קודמיו של דון פאביו בתפקיד לא היה משטר צבאי, אבל לפחות השחקנים לא נראו כמו טירונים מפוחדים, דווקא ברגע הקריטי שבו מתחיל המונדיאל עבור אנגליה.

***
לארצות הברית אין נבחרת כדורגל גדולה, רחוק מזה. אבל היא מתמודדת בבית מוקדמות קל יחסית עם יריבות ממרכז אמריקה, מה שגרם לדרא"פ 2010 להפוך למונדיאל השישי שלה ברציפות. היאנקים הפכו מזמן לאורחים קבועים בגביע העולמי, אבל רק בטורנירים האחרונים הם סוף סוף הצליחו להביא איתם שטיק משלהם - פיזיות, צביטות, קללות, בזבוזי זמן ועוד שלל הטרדות - שמוציאות משפיות אפילו נבחרות גדולות. ב-2002 הקרציות ניצחו את פורטוגל בשלב הבתים, ב-2006 הם הוציאו תיקו מהאיטלקים (שהמשיכו אחר כך עד הנפת הגביע), ואתמול הם הצליחו להכניס את כל אנגליה לפאניקה. השיטה עובדת.

עם השטיק הזה ועם מעט מאוד כדורגל, קשה לראות את ארצות הברית עושה הפעם משהו שהוא מעבר לשמינית גמר. מצד שני, מי האמין בגביע הקונפדרציות בקיץ הקודם שארצות הברית תגיע לגמר, כשבחצי הגמר היא מעיפה את ספרד הגדולה.

"מבלי להפחית בכבודה של אנגליה, אנחנו באים לנצח", אמר אתמול המאמן בוב בראדלי עוד לפני המשחק. 3 נקודות הוא אמנם לא הצליח להשיג, אבל הנבחרת שלו שוב עמדה במסורת קטילת הענקיות שלה. גם זה ניצחון.