מגבלות כוחו של בג"ץ

החלטת בית המשפט העליון כי הורי התלמידות מעמנואל שיסרבו לציית להחלטתו ויימנעו משליחת בנותיהם לבית-הספר ייכלאו לשבועיים ימים, עשויה להתברר כשיעור מאלף במשפט חוקתי עבור החברה הישראלית.

שיעור זה הוא בעל מספר ממדים, שחלקם עלולים להיות מפתיעים אפילו מנקודת מבטם של שופטי בג"ץ עצמם.

ראשית, בהחלטתו הנ"ל חזר בג"ץ על הכרעתו הערכית בהחלטתו הראשונית מלפני כמעט שנה, שלפיה ההפרדה במגמות בבית-הספר הדתי בעמנואל היא אפליה פסולה המונעת מטעמים עדתיים.

שנית, בהחלטתו לאכוף את פסק דינו הראשוני, גם באמצעות צווי מאסר להורי הילדות, מבהיר בג"ץ גם את החשיבות שבאכיפת פסקי הדין במסגרת קיום שלטון החוק.

במדינה שבה שורר החוק כולם כפופים לחוק, וקיום פסקי דין הוא תנאי יסודי לחיים משותפים. החובה לציית לחוק ולפסקי דין חלה על הכול ואינה כפופה לאישורם של רבנים או של אדמו"רים.

עד כאן הדברים ידועים וברורים יחסית. אולם חלקו האחרון של השיעור החוקתי עשוי להתברר, עד כמה שהדבר מקומם, כשיעור שתעביר החברה החרדית את כלל הציבור הישראלי ובכלל זה את בג"ץ עצמו.

סוגיית אכיפת פסקי הדין של בתי המשפט נלקחת על-פי רוב על-ידי משפטנים כמובנת מאליה. אולם, סוגיה זו אינה כה פשוטה, ולמעשה קיימות מגבלות על כוחה של הרשות השופטת לאכוף את פסקי הדין שלה.

בקרב המשפטנים ידועים דבריו של אלכסנדר המילטון, מאבות האומה האמריקנית ומעורכי הדין החוקתיים הראשונים הבולטים ביותר בארה"ב, כי לבית המשפט אין חרב ואין ארנק, אלא רק כוח השכנוע. ללמדנו כי אכיפתם של פסקי דין תלויה, לפחות בחלקה, בנכונותם של גורמים בחברה לקבל על עצמם את מרות בית המשפט.

בג"ץ יכול להורות על ביטול ההפרדה בבית-הספר בעמנואל; בג"ץ יכול לדאוג כי הילדות הספרדיות יפקדו את בית-הספר כתלמידות שוות מן המניין; בג"ץ יכול גם להורות על סגירת בית-הספר אם יבקש לקיים את ההפרדה האמורה או להפסיק את המימון הציבורי שלו. עם זאת, בג"ץ אינו יכול בכוח הזרוע לגרום להורים בעמנואל ולציבור החרדי בכלל להפנים כי מדובר באפליה פסולה.

מדובר באנשים בעלי מחוייבות אידיאולוגית לרעיון ההפרדה, מחוייבות שעליה הם מוכנים להיקנס ולהישלח לבית הכלא. יתרה מזו, אי-נכונותם לציית לפסק הדין אינה משמיעה רק אי-הסכמה להחלטה הספציפית, אלא היא גם בגדר התרסה, ערעור וכפירה בסמכות בית המשפט לצוות עליהם בעניינים מעין אלה.

אכיפת פסק הדין בצווי מאסר דווקא מבהירה את עוצמת מחוייבותם האידיאולוגית של ההורים החרדים לעולמם הנורמטיבי ומעצימה אותם בעיני עצמם ובעיניי הציבור שעימו הם נמנים.

נראה לי כי שופטי בג"ץ היו ערים לבעייתיות זו, ולכן תחמו את המאסר לשבועיים ימים. אולם מה יהיה לאחר מכן? האם יוחזרו ההורים לבית הכלא? עד מתי? ומה לגבי הילדות? היעלה על הדעת כי בג"ץ יורה על שליחתן בכוח של התלמידות האשכנזיות לבית-הספר עת ימשיכו לעמוד ההורים בסירובם?

קשה לראות כיצד ייצא בג"ץ ממאבק אידיאולוגי זה כשידו על העליונה. לפעמים לא מספיק להיות צודק. נדרשת פשרה.

* הכותב הוא מומחה למשפט חוקתי, מרצה בבית-הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה.