בגיל 16, כשסוף-סוף הוזמנה למסיבת כיתה, נכנסה לחדר הארונות של הוריה ועלתה על המשקל. מול עיניה ראתה את המספר 100 והזדעזעה. "זה התחיל מכך שבגיל 14 עברתי עם משפחתי למקסיקו. הגעתי לכיתה ט', ולא היו לי שם חברים, לא הייתי מקובלת והתגעגעתי לארץ, אז למדתי ואכלתי כל הזמן. זאת הייתה אכילה רגשית ב-100%.
"כשהגיעה ההזמנה למסיבה, הייתי בהלם, אף פעם לא קיבלתי הזמנות כאלה. מאותה סיבה גם לא היו לי בגדי יציאה, אז הלכתי לחפש בארון של אבא שלי, חשבתי שאולי אהיה מגניבה עם גופיית סבא. כל מה שמדדתי זרקתי הצידה, הכול נראה עליי רע. הסתכלתי על עצמי במראה, והדמות שניבטה אליי לא עזבה אותי גם שנים רבות אחר-כך. למסיבה ההיא כבר לא הלכתי.
"למחרת התחלתי את הדיאטה הראשונה שלי, שבה אכלתי חמישה סנדוויצ'ים עם לחם קל וגבינה צהובה ביום. הצלחתי לרדת במשקל, אבל התחלתי חיים של הפרעות אכילה".
היא סחבה איתה את הילדה המבועתת הזאת במשך רוב חייה. גם ביום חתונתה עם אלדד תמיר (בעלי בית ההשקעות תמיר-פישמן), כשעמדה מול המראה ושקלה חצי מזה, עדיין הרגישה שמנה. התחושה הזאת לא עזבה אותה גם כשהגיעה לשותפות במשרד פרסום, למנכ"לות בחברה מקבוצת "ידיעות אחרונות" ולמנכ"לות בחברה מקבוצת מקאן-אריקסון. היא ניהלה מלחמה בלתי פוסקת במשקל ובצורה החיצונית, מול סביבה שציפתה ממנה לסטנדרט גבוה. כל אלה השאירו את עידית תמיר, 50, עם רעב גדול וחור בבטן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
