כאבי היהודים

במסעדה איטלקית פופולרית בצפון-מערב וושינגטון נאספו ביום ו' שעבר חברי "המכון למדיניות לאומית" כדי לחוג את בחירת דונלד טראמפ לנשיא.

כטוב לבם, התייצבו שלושה מהם, אישה אחת ושני גברים, כנראה בשנות העשרים שלהם, מול המצלמה, והצדיעו במועל יד. התמונה הופיעה מיד בחשבון הטוויטר של Tila Tequilla עם הסבר קצר מאוד: "זיג הייל" (בשגיאת כתיב, נסלחת כשלעצמה), "יחי הניצחון" בגרמנית. זאת הייתה כמובן אחת הברכות העיקריות של הרפרטואר הנאצי.

המסעדה שייכת לרשת ארצית, Maggiano's Little Italy, המעידה על עצמה באתר הרשת שלה שהיא "אחת המסעדות האיטלקיות-אמריקאיות הטובות ביותר". ברשת לא ידעו, ש"המכון למדיניות לאומית" (NPI) הוא מרכז-מחקר רדיקלי, המיועד להעניק בסיס רעיוני ואינטלקטואלי לזה המכונה "הימין החלופי", או AltRight: התארגנות של "לאומנים לבנים", המיועדת לכונן באמריקה מדינת-לאום (ethno-state) לבנה.

הלאומנים הלבנים נהגו לשכון בשוליים הסהרוריים של השוליים הסהרוריים. לא הייתה סיבה סבירה לדעת שהם קיימים, קל וחומר להתרשם מקיומם. הם בקעו אל מרכז תודעתנו במערכת הבחירות לנשיאות, מפני שהם הרימו את קולם בהתלהבות מיוחדת לטובת דונלד טראמפ.

בשבת שעברה הם נאספו בבניין המשרדים על שם רונלד רייגן, לא הרחק מן הבית הלבן, כדי לציין את ניצחון טראמפ. הנואם המרכזי היה ריצ'רד ספנסר, אידיאולוג של הלאומנות הלבנה, האיש שלהשראתו מיוחס עצם המושג AltRight. ספנסר פתח את נאומו בקריאה: Hail Trump, Hail Our People, Hail Victory. נשמע הרבה יותר טוב בגרמנית, אם תחליפו את hail האנגלית ב-heil. הצעקה הרמה הנפלטת מגרונו של ספנסר תקפיץ אתכם ממקומכם. היא נשלחת ממעמקי החשיכה הכבדה ביותר של זמננו. אפשר לצפות במעמד ביוטיוב.

במרוצת נאומו, משתמש ספנסר במלים הגרמניות Lugenpresse, או "העיתונות השקרנית". הקהל מגיב בקולות צחוק רמים. המושג הזה היה חלק בלתי נפרד מן הרפרטואר של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי. הוא היה מסמיך אותו למלים "העיתונות היהודית".

"יהודי גאה" יירשם כמוסלמי

מסעדת מאג'יאנו נתפסה בקלקלתה, והתביישה מאוד. היא פרסמה התנצלות חד-משמעית והודיעה כי היא תורמת את רווחי הערב הנאצי (10,000 דולר) לליגה נגד השמצה (ADL), ארגון שהקים מסדר בני ברית לפני מאה שנה ויותר. אז, מטרת הארגון הייתה להגן על המיעוט היהודי הקטנטן באמריקה מפני "השמצה". לימים, התרחב המנדט, ו-ADL קיבלה עליה להגן על זכויות מיעוטים באשר הם.

עכשיו, הליגה עומדת בעין הסערה. הביא אותה לשם מינויו של סטיבן באנון ליועץ בכיר ו"אסטרטג ראשי" של הנשיא המיועד. המינוי הזה הופך אותו, פוטנציאלית, לאחד האנשים רבי-הכוח ביותר באמריקה. באנון, איש עסקים מצליח, עמד בשנים האחרונות בראש breitbart.com, אתר רשת פופולרי של הימין הרדיקלי. לבאנון ולברייטבארט מיוחסות שורה של התבטאויות שיש בהן קוקטייל של אנטישמיות, גזענות ושנאת-נשים.

בשבוע שעבר, בפורום של הליגה בניו-יורק, המנהל הכללי שלה, ג'ונתן גרינבלט, הודיע כי אם יקרום עור וגידים הרעיון לחייב את כל המוסלמים באמריקה להירשם בפנקסי הממשלה, הוא, גרינבלט, "יהודי גאה", יירשם כמוסלמי. "לפעמים אין מנוס מלהקים אויבים רבי-כוח כדי לדבר אמת באוזני השלטון", אמר גרינבלט.

הרעיון של מרשם כל המוסלמים יוחס לטראמפ בדיוק לפני שנה, ויש לו תומכים מסוימים בתוך המפלגה הרפובליקאית. עצם העלאתו בימים האחרונים עוררה חלחלה בין אינטלקטואלים יהודים. אחד מהם, פרופ' דניאל ברומברג מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, הוסיף לעצמו את השם עבד א-סלאם, לפחות בעמוד הפייסבוק שלו. יותר מ-200 היסטוריונים יהודים הודיעו בשבוע שעבר, כי הם "מוכנים לנהל מאבק להגן על זכויותיהם החוקתיות של כל האמריקאים ועל חירויותיהם".

החזון הליברלי

האם כל זה מדבר אף כמלוא הנימה אל הרוב הגדול של הישראלים? ספק. "אם הם מפחדים, שיעלו לארץ", תהיה אל נכון התגובה הישראלית הגנרית (אין זה ציטוט). ישראל בדרך כלל לא קיבלה עליה ברצינות את הדאגה לזכויות המיעוט של יהודים בארצות מושבם.

סדרי היום של יהודי ישראל ושל יהודי אמריקה מעולם לא חפפו. גם בשעה שישראל ציפתה לתמיכה מלאה ואוטומטית, היא נמנעה מלהציע תמיכה כזאת. הבקעים התחילו להתגלע בשנות ה-70 של המאה שעברה, לאחר עליית הליכוד לשלטון. מנחם בגין גילה אז בעלי ברית בימין הדתי האמריקאי. רוב היהודים התייחסו אליהם בחשד. הם היו מתנגדים גלויים של החזון הליברלי, שרוב היהודים דבקו בו מאז ומעולם. זה החזון שבו שמור מקום מרכזי לזכויות מיעוטים, חלשים ומקופחים; ובו מופרדת הדת מן המדינה.

אבל החשדות והחששות של שלהי המאה ה-20 הם כאין וכאפס לעומת החששות של הימים האלה. דונלד טראמפ לא ביקש מניאו-נאצים לתמוך בו, אבל הם תומכים בו, בהתלהבות חסרת תקדים.

הימין הרדיקלי באמריקה כמובן אינו מורכב רק מנאצים. מותר להניח שרוב הרדיקלים אינם מחזיקים בהשקפת עולם גנוצידית, ואינם רוצים לשלוח יהודים אל תאי הגז. אבל זה אינו המבחן היחיד של כוונותיהם. הם רוצים להרוס את האופי הליברלי של הדמוקרטיה שלהם.

סטיבן באנון הנ"ל מעיד על עצמו שהוא פרו-ישראלי נלהב. זה בהחלט ייתכן. אבל גם ייתכן שאפשר להיות פרו-ישראלי ואנטישמי. לישראלים לא כל-כך אכפת, אבל בשביל יהודי אמריקה זו שאלה של להיות או לחדול. לפעמים כדאי להאזין לכאביהם, גם אם זה מחייב לדלל את הנסיוב הרגיל של אגוצנטריות.