בין שתי ערים

רצה הגורל, ובאותו תאריך של האירוע הוונציאני התקיים בטיילת של העיר ויארג'יו (Viareggio) שבטוסקנה הקרנבל הכי ססגוני באיטליה, שגם אליו יצא לבי. אשרת התייר שלי עמדה לפוג, והייתי צריכה להחליט מה תהיה מסיבת הפרידה שלי - נשף בארמון או קרנבל ברחוב?

בחרתי בעממיות של חגיגת הרחוב ההמונית, והחלטתי שוונציה הדקדנטית תחכה לי לפעם אחרת. בין היתר, בגלל שבוויארג'יו התקיים לצד הקרנבל, הסימפוזיון הבינלאומי הראשון בנושא קרנבלים והיו בו כמה הרצאות שסיקרנו אותי.

גם אם שורשיהם של הקרנבלים הם פגאניים, במאות השנים האחרונות הקרנבל אינו אלא ההקדמה הפרועה והמוחצנת לצום הלנט הקתולי. הצום חל במשך 40 ימים לפני הפסחא, ובמהלכו נמנעים המאמינים מאכילת בשר ומהנאות נוספות, לאות הזדהות עם סבלו של ישו שהתבודד וצם במדבר. כדי להקל על ההתמודדות, ממלאים את מחסני החטא בשבועות שלפני. זהו זמן לפרוק עול, לנתץ טאבואים, ללעוג למעמדות העליונים ואפילו לכנסייה עצמה. כל זה מתאפשר רק בגלל הידיעה מראש שיש תאריך רשמי לחזור לתלם.

מה מסתתר מאחורי המסכה

הקרנבל בויארג'יו הוא מסורת בת 144 שנה בסך הכול, של תהלוכת רחוב עם בובות ענק, המתרחשת מדי שנה בחמישה ימי ראשון במהלך חודש פברואר. סוג של תיאטרון על גלגלים שיש בו מחאה פוליטית, אקטואלית, שמתריסה כנגד תופעות גלובליות, לא רק איטלקיות. הקהל שותף בהצגה, כי הוא צועד לאורך הטיילת, רוקד ושר. הפסטיבל זכה למוניטין כאירוע העממי הגדול באיטליה.

הסבא רבא שלו הוא הקרנבל בוונציה, בן המאה ה-11, מעוגן היטב בתולדות האריסטוקרטיה הצפונית ומדגיש פערי מעמדות. למשך כשבועיים, רחובות ונציה הופכים לבמה למיצגים ולמיצבים של לובשי תחפושות וביניהם נהר אנושי של תיירי העולם. זירת האירוע היא כיכר סן מרקו המפורסמת. רק בעלי הממון יכולים להשתתף בנשפים, ללבוש בגדי פאר ולעטות מסכות בנוסח הקומדיה דל-ארטה, ולהיכנס לטראנס של שתה-אכול-השתכר כפי יכולתך.

על חשיבותו של הקרנבל הוונציאני ניתן ללמוד מכך שכבר ב-1094, הוא מוזכר במגילת הזכויות של דוכס ונציה. כבר במאה ה-15 הפכו יצרני המסכות (מאסקריי, mascherari) לענף יצוא, ולכן הרשו לעצמם לדרוש להיות גילדה עצמאית, נפרדת מזו של הציירים. ברשומות מאמצע המאה ה-16 מופיעה גם יצרנית מסכות, ברברה סקרפטה, האישה היחידה שהייתה מאסקריי מבין 11 גברים.

מעניין לגלות שמאתיים שנה מאוחר יותר, כבר נמכרו באירופה מדריכי תיירים עם תוכנייה של נשפים בוונציה. כשנפוליאון כבש את ונציה במאה ה-18, הוא הוציא את הקרנבל אל מחוץ לחוק. הקרנבל חזר רק ב-1979, כשפרנסי העיר התקנאו בתיירים המגיעים לפסטיבל הפרחים בניס.

אי אפשר להבין את רוח הקרנבל בלי לעמוד על הקשר ההדוק שלו לקומדיה דל-ארטה - תיאטרון סאטירי שפרח ברנסנס, עם עלילות צפויות ודמויות סטריאוטיפיות קבועות כמו הליצן, המשרת, העשיר הקמצן, הנבל ועוד. לכל אחד מאלה הייתה שפת גוף ומסכה, שמסתירה חלק מהפנים.

כשראיתי מסכות בחלונות ראווה, רובן גרוטסקיות, נדרשתי לפרשן. מצאתי אותו בחנות קסומה שנקראת אליס, בחלק ההיסטורי של פירנצה. מסכות תלויות בה מהקירות והתקרה, ואת כולן יצר פרופ' אגוסטינו דסי, אמן מסכות ידוע. כ-30,000 מסכות שיצר במו ידיו במגוון טכניקות מושכות אליו סטודנטים ואמנים, ואת הידע שלו הוא גם חולק בספר מרהיב, שנותן רקע היסטורי ומעוטר בצילומי עבודותיו.

ונציה, נשף של פעם בחיים

פרופ' דסי היה בהתחלה חשדן כלפי ניסיונותיי להבין את רזי עולם המסכות ואת נגזרתו הקרנבל. אבל כשחזרתי אליו שוב ושוב, והתיידדתי עם תלמידתו נאוה קובלנץ, אמנית ישראלית שחיה בארה"ב, התרצה. "מסקרה, מסיכה באיטלקית, משמעה גם איפור, שמטרתו הסתרת זהות. המסכות בהתחלה היו מיוצרות מעור וגסות למראה. הן הפכו למעודנות ולאמנותיות כשנולדה טכניקת הפאפיר-מאשה (עיסת נייר).

"בוונציה, המסכה הייתה סימן ההיכר של האצולה. אם אני צריך לבחור את המסכה שהכי מייצגת את העיר, הרי זו הבאוטה (Bautta) - מסכה בצבע לבן של אף בולט והעדר פה. יש בה תיבת תהודה, כך שהיא משבשת את קולו של הדובר. זה מאפשר לו להיות אנונימי. לפי הסברה, קזנובה, המאהב האולטימטיבי, נהג להשתמש בה. לעיתים התושבים נדרשו ללבוש אותה בצו השלטון, כדי להבטיח בחירות חופשיות. היא הפכה למסכה הרשמית והשתמשו בה כמסווה - כדי לנהל רומן, לרצוח, להתחזות לאציל, כל דבר".

עם התובנות שרכשתי בפירנצה, נסעתי ברכבת לוונציה, חודש לפני הקרנבל. הסתובבתי מהופנטת בעיר צפה וקפואה, המלאה ערפילים שמשווים נופך דרמטי למאות הגשרים, התעלות והסמטאות המפותלות שבחורף הופכים את ונציה לסוריאליסטית למדי. חיפשתי גורם מקומי, שישפוך אור על הקרנבל בהתגלמותו הגרנדיוזית. כל הסמטאות בעיר הובילו לאישה אחת, אנטוניה סאוטר, המפיקה זה 23 שנה את Il Balo Del Doge, "הנשף של הד'וגה", האירוע שהמגזין וניטי פייר כינה "הנשף הכי מפואר וייחודי בעולם".

כ-400 איש, שקנו כרטיס כניסה בסכומים שבין 750 ל-2,000 אירו, מוזמנים להתחפש בתלבושות תקופתיות מימי הביניים ועד שנות ה-20, שסאוטר תפרה באטלייר שלה. מיני-מוזיאון מרהיב עם 1,200 יצירות פאר כבדות משקל, שהכינה עד היום.

דלתות ארמון פיזני מורטה ייפתחו השנה ב-25 בפברואר תחת הכותרת "ונציה". בכל שנה ניתנת לנשף כותרת מחייבת, שלפיה מתחפשים המוזמנים וכן עשרות רקדנים, זמרי אופרה, אקרובטים, מוזיקאים וגימיקים מפתיעים שמהווים את התוכנית האמנותית של הנשף. "האורחים שלי נכנסים לעולם האגדה שיצרתי ומתנתקים מהמציאות, ברוח הקרנבל הוונציאני המקורי", אומרת סאוטר. לדבריה, רובם חוזרים מדי שנה, ביניהם גם פרסונות מוכרות כמו הסולטן מעמאן, המעצבת וויואן ווסטווד והרבה סלבים שאת שמם היא מנועה מלמסור.

"במשך שנים חלמתי להגיע לפסטיבל המסכות בוונציה", מספרת האופנאית והתכשיטנית הישראלית מיכל נגרין, "ובזכות חנות שפתחנו בעיר, יצא לי להתיידד עם אנטוניה סאוטר המדהימה, שלשמחתי הזמינה אותי להיות אורחת בנשף שהיא מפיקה. הגעתי עם שלוש חברות למחסן תלבושות ענק, שבו היו שמלות שהן יצירות שהיא מעצבת כולל אביזרים נלווים. טקס לבישת השמלות בחדר במלון היה אחד המצחיקים בחיי.

"יצאתי משם עטופה ביצירה מ-30 מטר משי וטפטה, מקושטת בתחרה ובקריסטלים נוצצים של סברובסקי. גונדולה מפוארת לקחה אותנו לארמון, ומהרגע שנכנסנו בשעריו הרגשנו בחלום. כל האורחים היו לבושים בתלבושות מהאגדות, דמויות ענק, לוליינים, רקדניות, זמרים הופיעו באולמות השונים וחוויתי קסם בלתי נשכח של פעם בחיים".

400 האורחים של סאוטר בנשף נבלעים במאסה של כמות התיירים שממלאת את ונציה בזמן הקרנבל. יש ימים שאי אפשר לרדת מהרכבת המהירה והאלגנטית, כי יותר מ-100,000 איש זורמים לכיכר סן מרקו.

קרנבלי כל העולם, התאחדו

הטיילת של ויארג'יו, כשני קילומטרים שלאורכם פזורים ברים, מסעדות וחנויות חייכה לעוברים ושבים בשמש חורפית קרה. מיהרתי להגיע לסיטדלה, עיר הקרנבל. כאן בונים את הבובות ואת התפאורות לשואו המרהיב על פלטפורמות ממונעות, שיהפוך להצגה השנייה בחשיבותה, אחרי הקרנבל בוונציה.

דברי ימי הקרנבל הזה מתחילים ב-1873 עם עגלות מקושטות ועם תושבים שחבשו מסכות של פוליטיקאים מקומיים ומחו נגד העלאת המיסים. בשנים שאחרי, המצעד הפך לתחרות בין יוצרי העגלות. הפריצה חלה ב-1925, עם המצאת הטכניקה של הפאפיר-מאשה (יציקה של עיסת נייר) על-ידי אמן מקומי, אנטוניו ד'ארליאנו. בזכות הטכניקה הזו נוצרה אומנות שעברה מאב לבן, ויצירותיה המפוארות מוצגות במוזיאון של הקרנבל, שיש בו גם סיור מודרך. אלמלא ההמצאה הזו והשימושים המתוחכמים שנעשו בה, כנראה שוויארג'יו - עיר קיט שהייתה חביבתם של לורד ביירון, המשורר פרסי שלי, ושהמלחין פוצ'יני קבור בה - הייתה נשארת אנונימית למדי.

בעוד בעיר הקרנבל-סיטדלה ריססו, הדביקו, גזרו, שינעו ועשו את הפיניש האחרון לסיפורים הממונעים, באולם דחוס בקצה השני של העיר התקיים סימפוזיון "קרנבלי העולם - דיאלוג בין תרבותי". נציגים מרחבי הגלובוס, איש איש וקרנבלו, התאספו כדי לחלוק ידע וליצור שיתופי פעולה כדי למשוך תיירות ייעודית. בין ההרצאות והפאנלים השונים נתפסתי להרצאה "פסטיבל פורים והקרנבל במסורת היהודית".

"בפורים, בניגוד לקרנבל, קודם בא הצום ואז החגיגה. מטרת הצום היא התכוונות פנימית בלי רעשים חיצוניים", הסביר פרופ' לוקה ברדלי, היסטוריון ומרצה במכון הגבוה ללימודי דת בעיר ויסנזה. "הרעשנים של פורים הם הפעמונים והתופים בקרנבל הנוצרי, שמטרתם להגן מפני רוחות רעות. הקרנבל בנצרות הוא ביטוי לכאוס. ביהדות, לסדר קוסמולוגי. הקרנבל היהודי הוא רוחני במהותו כי ההתחפשות נועדה להצלת העם", הסביר לציבור אשר לא ידע את המן. "החגיגה אותנטית ומרוסנת לעומת הקרנבל, שהוא שיר הלל לראוותנות, לתאווה ולפריצות".

בשיחה עמו בתום ההרצאה סיפר לי על תור הזהב של היהודים באיטליה במאה ה-16, בעיקר בערים פררה ומודנה. מטרת הרצאתו היא לנפץ את הבורות ולייצר חיבור בין הדתות באמצעות מוצרים תיירותיים, שכוללים ביקורים בבתי כנסת, בתי קברות והרחבת הידע על היהדות באיטליה. בעידן תור הזהב הזה הושפעו היהודים האיטלקים גם ממסורת הקומדיה דל-ארטה, כפי שכותבת ד"ר לילי אורבך במאמרה "מגילת אסתר - הפארסה, הפולחן והקרנבל". מתברר שבמאה ה-16 התפרסמה "קומדיה פאמוזה דה המן אי מרדכי", מגילת אסתר בסגנון הקומדיה דל-ארטה. דמותו של המן נתנה השראה לטיפוסי המשנה הידועים - הרברבן, הערמומי, ההולל, הגרגרן ואחרים - שמשלבים ליצנות, מעשי קונדס, אקרובטיקה ומחוות עם מילים גסות - פארסה במיטבה על הטקסט המוכר של המגילה. "אחשוורוש הוא המקבילה של דמות הזקן העשיר בקומדיה דל ארטה", אומרת ד"ר אורבך. "עריץ קפריזי שמונע על-ידי תאוותו. הפיכת הנבל לבדיחה היא פיצוי למיעוט שחש מאוים ומושפל".

למחרת הסימפוזיון, התקיימה תהלוכת הקרנבל. גשם כבד ניתך, אבל בשעה המיועדת שכך זעמו ולטיילת רחבת הידיים הגיחו קונסטורקציות ענק, מלוות ברקדנים, בזמרים, באקרובטים וברמקולים שהכריזו על הנושאים ושרו שירים היתוליים. על הטריבונות ישבו יחסית מעט אנשים מכונסים במעיל ובמטרייה. הרוב העדיפו לצעוד לצד המשאיות המקושטות ולעודד את המתחרים.

זיקוקי דינור וקונפטי ליוו את החגיגה הרועשת והעליזה. המארגנים דיווחו על כ-600 אלף צופים בכל ימי המצעד. זה לא הרבה לעומת שלושה מיליון תיירים בוונציה, אבל גם זה יופי של קרנבל.

מידע מעשי

הגעה לוויארג'יו - אפשר לטוס לרומא, למילאנו או ורונה ומשם לקחת רכבת או אוטובוס למרכז העיר. אם מגיעים ברכב, צריך לנסוע בכביש A-11 לכיוון Firenze mare ולצאת ביציאה ל-Viareggio.

תהלוכת הקרנבל בוויראג'יו - השנה בתאריכים 5-12-18-26-28 בפברואר, כרטיס כניסה עולה 30 אירו. אפשר כרטיס רק לטיילת ב-15 אירו. כדי לשבת בטריבונה צריך לשריין מקום מראש באמצעות פקס והעברה בנקאית, פרוצדורה מיושנת ומפתיעה. מומלץ לבקר ב"עיר הקרנבל" (ההנגארים שבהם עובדים על הדמויות) ביום שלפני וגם לבקר במוזיאון הקרנבל בעיר. טל' של סיורים בעיר הקרנבל: 39-058451176, biglietteria@ilcanevale.com. טל' משרד הכרטיסים: 39-0584580755

קרנבל ונציה - מתקיים בין 11-28 בפברואר.

הנשף של הדוג'ה - מחיר כרטיס לאפטר דינר הפרטי: כ-570 אירו. מתחיל רק ב-23.30. מי שחושק בכניסת VIP לכל אירוע, שכולל משתה ונציאני מסורתי, ישלם 2,000 יורו. קוד הלבוש מחייב שכירת תלבושת מאנטוניה סאוטר בלבד, ב-200 אירו. קניית תחפושת מלאה היא משהו שבין 1,000 ל-8,000 אירו. טל' 39-0412413802, www.antoniasautter.it

מאורגן - יש כמה חברות שמארגנות סיורים מיוחדים לקרנבלים. בהן חברת סולו איטליה, המתמחה בארץ המגף ומציעה טיול אופנה, עיצוב וסטיילינג אישי במילנו משולב עם קרנבל המסכות המסעיר בוונציה (6 ימים, 5 לילות על בסיס לינה וארוחת בוקר, 2,295 אירו). חברת גלובל חוויות מציעה סיור מיוחד לחובבי מוזיקה ואופרות, המשלב את קרנבל המסכות בוונציה עם ביקור ב"לה סקאלה" במילאנו בהדרכתו המקצועית של מיכאל אייזנשטדט, המתאם האמנותי של האופרה הישראלית, כולל ערב מחול מיוחד עם הבלט והתזמורת של "לה סקאלה" (6 ימים, 5 לילות על בסיס לינה וארוחת בוקר, 2,680 דולר (לנוסע בחדר זוגי), כולל ההופעות. לפרטים: http://global-xp.co.il/trip/Milano_Venice