סול סטיינברג, פושט חברות לשעבר, כעת גמלאי בפלורידה

אבל בחודש שעבר נאלצה קבוצת רילייאנס לבקש מבנק צ'ייס מנהטן לדחות את תשלום אותו החוב בסך 237.5 מיליון דולר, שמועד פרעונו היה 31 באוגוסט. סטיינברג עצמו, בן 61, משותק כבר חמש שנים בחצי גופו עקב שבץ. באביב השנה הוא פרש מפעילות יומיומית, ועתה מתעורר חשד שהוא מנסה להימלט מנושיו: השבועון הכלכלי בארונ'ס כתב שהוא ואשתו גייפריד (50) מחפשים מקום מגורים בפלורידה, מדינה שחוקיה מקשים על נושים לגעת ברכוש הפרטי של פושטי רגל.

אורח החיים הראוותני של הזוג סטיינברג היה מזמן לצנינים בעיני החברה הניו-יורקית. הם גרו בדירה בת 34 חדרים שהיתה שייכת פעם לאיל ההון ג'ון ד' רוקפלר. סטיינברג קישט אותה באוסף יקר של אמנים אירופיים עתיקים. אשתו הרביעית גייפריד ניסתה להרשים את החברה הגבוהה במסיבות יקרות. היא קנתה לעצמה, באמצעות תרומות נדיבות, את נשיאות מועדון פן הניו-יורקי, עליה היא נאלצה לוותר שוב ב-1990 אחרי מרד של כמה סופרים.

את דירתו בפארק אבניו מכר הזוג סטיינברג במארס תמורת 37 מיליון דולר לבנקאי ההשקעות סטפן שוורצמן. המכירה הפומבית של אוסף התמונות המובחרות והרהיטים הכניסה עוד 60 מיליון דולר. הזוג חי עכשיו עם בתם המשותפת בדירה צנועה יחסית בת שלושה חדרים במלון הלמסלי קרלטון בניו-יורק.

ערכן של מניות סטיינברג ברילייאנס הצטמק בחודשים האחרונים אל מתחת ל-6 מיליון דולר. במקום 19 דולר, המניה שווה רק 30 סנט, אחרי צניחה זמנית ל-12 סנט. רילייאנס טעתה בתחשיבי סיכון לביטוחים נגד אובדן כושר העבודה. אחרי מכירות מהירות של חברות נשארו חובות בסך 530 מיליון דולר לפרעון בנובמבר.

פעילותה של רילייאנס הולדינג משותקת. לא מוציאים עוד פוליסות ביטוח חדשות. הנהלת החברה בראשות הווארד סטיינברג (לא קרוב משפחה של סול) מתמקדת רק בהגנה מול הנושים, ובחילוץ אפשרי על-ידי המשקיע וורן באפט והחברה שלו, ברקשייר האתאוויי (Berkshire Hathaway) שגילתה עניין בחלקים מעסקי רילייאנס.

אם יושג הסכם, המבטחת המוכה תוכל להיפטר בדרך זו מהאחריות לפוליסות בהיקף של יותר ממיליארד דולר.

לפני נפילתו, סטיינברג ניהל קריירה ראויה לציון. ב-1965 הוא ייסד את חברת ליסקו (leasco) שהשכירה מערכות מחשבים. אחרי יציאה מוצלחת לבורסה, סטיינברג עשה עסקים עם הכסף של אחרים. ב-1968 רכשה ליסקו את חברת הביטוח רילייאנס במחיר מגוחך. המניע שלו לא היה דווקא להרויח מהפוליסות, אלא להשיג את הבטחונות לכיסוי נזקים שהיו הון אידיאלי למשחקיו בבורסה. בגיל 30 היה סטיינברג כבר מיליונר, בגיל 40 היה מיליארדר.

הונו הצטבר מפשיטות על חברות שהוא ערך יחד עם גורו איגרות הזבל, מייקל מילקן. שלא כמו רוז פרלמן או קירק קרקוריאן, סטיינברג לא הסתפק בהשתלטות על חברות מתחת לערכן הממשי כדי לסחוט אותן עד תום ולהיפטר מהן אחר כך שוב ברווח. המומחיות של סטיינברג היתה "גרין מייל" (greenmail). הוא נכנס לפירמות גדולות כמו וולט דיסני, איים בהשתלטות ואיפשר למאוימים לסכל את מזימתו תמורת כופר נדיב. דיסני היתה מוכנה לשלם ב-1984 כ-60 מיליון דולר כדי להיפטר מהשותף הבלתי-רצוי.

בינתיים, סטיינברג עצמו פילל שמישהו יסכים לקנות את עסקו הכושל. לפני כמה חודשים הוא ניהל משא ומתן עם ליוסידיה אינטרנשיונל (leucidia), חברה לשירותים פיננסיים, שנסוגה אחרי שהשער של רילייאנס צנח בלי הרף.

ובכן, נראה שסטיינברג יצטרך להיפרד לצמיתות מחוג המיליארדרים, אך אין לו סיבה לדאוג למחייתו. כיו"ר רילייאנס היתה לו הכנסה של 250 מיליון דולר לפחות, ולכך נוסף סך 100 מיליון דולר מחיסול הדירה בפארק אבניו. פחות מדי כדי להמשיך לככב בעולם הפיננסים, אבל מספיק כדי לחיות בלי דאגות בפלורידה.