גבר, בוא נדבר על זה

רופא, איש מכירות, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת הייטק, מוזיקאים, ליצן רפואי, מורה לצילום בבצלאל, יועץ התזונה זוהר וילסון והמפיק ג'יוואן ארי בוסתן, מנכ"ל משותף ביוג'ימדיה, הם כמה מבין 13 החברים בקבוצת גברים מפרדס חנה, שנפגשת במטרה להתפתח. תיכף נגיע למה הכוונה ב"להתפתח", אבל עוד קודם, שימו לב לאנשים הנ"ל לפני שהציניות שמוטמעת בדנ"א הישראלי שלכם טסה מאפס למאה במהירות שגם פורשה 911 לא יכולה לה. לא "רוחניקים" אלא אנשים נורמטיביים מן השורה, שנפגשים אחת לשבועיים כבר ארבע שנים במעגל גברים, שאחד מכללי היסוד שלו הוא נוכחות מלאה בכל המפגשים - כאשר על מנת להראות התמדה ומחויבות, מי שלא מגיע, מביא בקבוק וויסקי למפגש הבא.

"טווח הגילאים נע בין 33 ל-55", מספר בוסתן, ומבנה המפגש בבסיסו קבוע: "אנחנו מדליקים אש בתחילת המפגש ונושאים ברכה על הדלקת האש. אחרי זה מחלקים משקה, בדרך כלל וויסקי, ומברכים גם עליו", מספר בוסתן. "יש מי ששומר על האש ואחר שהוא הברמן, ויש את המנחה שהוא אחד מאיתנו. בסבב שחוזר על עצמו נוצר מעגל של שיח מאוד אינטימי. כל אחד מספר איפה הוא בחיים כרגע ואנחנו עושים לעצמנו טקסים וסדנאות להתפתחות אישית".

כך, למשל, ארגן המעגל טקס לוויה לכל אחד מהמשתתפים על מנת שיוכלו לקום לתחייה, מספר בוסתן - "אחד מאיתנו הוא ליצן רפואי והוא ליווה אנשים למותם עם אביזרים תיאטרליים במהלך תיאטרלי של אשכבה וכיסוי. כל אחד אמר על עצמו הספד. רצינו לאפשר לכל מיני דברים בנו למות כדי לתת מקום לכל מיני דברים אחרים לחיות".

אז אני מבינה שלא מדברים על כדורגל.

"לא מדברים על כדורגל, לא מדברים על פוליטיקה וגם לא מתפלספים. מדברים על החיים של עצמנו בצורה כמה שיותר חשופה. יכולים להיות גם הגיגים, אבל זה לא הדבר המרכזי. אין דיון או שאלה מי צודק אלא מה אמיתי לי, מה מגדיל אותי, לאן אני רוצה ללכת ואיך אני מגיע לשם".

ואלה דברים שלא יכולים להתאפשר כשיש נשים בסביבה?

"זה כמו במעבדה, שם מבודדים משתנים, אז במעגל גברים אפשר לברר דברים אחרת. כשמבודדים את המשתנה של נשים, הגברים משתחררים מההתנהגות המסוימת של גברים בחברת נשים ודברים אחרים יכולים לצוף. כשגברים נמצאים לבד, הם מקבלים את החופש מהמבט הבוחן האפשרי של אישה, שהיא גם מאהבת אפשרית וגם היא מסמלת את המבט של אמא. אז מצד אחד, גברים יכולים להיות הרבה יותר נשיים בהיעדר נשים בסביבה, ומצד שני, המראה הגברית של שאר המשתתפים מאפשרת מסגרת טובה ומעצימה".

"סוגים אחרים של גבריות"

רבותיי ורבותיי, תשכחו מאדישות גברית טיפוסית, ממלמולים לקוניים בתשובה לשאלה מה אתה מרגיש ומהתחמקות מגושמת מכל ניסיון לפתח שיחת נפש משמעותית. הסכר נפרץ, ועל-פי הערכות הגורמים הפועלים בתחום, קיימות כיום בישראל 28 קבוצות של מעגלי גברים, שנפגשות באופן שוטף בפורמטים שונים, למטרות העצמה וחיפוש מודלים גבריים חדשים.

אצל נשים קוראים לזה קפיצה לחברה או פגישה ספונטנית עם השכנה שתגלוש לשיחה על מורכבות החיים, מסביר הפסיכולוג ד"ר אורן גור, "אבל אצל גברים באופן גורף לא יהיו שיחות נפש בין חברים. כששתי אימהות ייפגשו בגן שעשועים באחר צהריים מצוי, הן באופן טבעי יתחילו לשתף, להתייעץ, לפרוק, ללמוד אחת מהשנייה ולתמוך רגשית זו בזו. אבל כששני גברים ייפגשו אחר צהריים בגן שעשועים, סביר להניח שאחד מהם יהיה בטלפון או שהם ידברו על כדורגל. סליחה על הקלישאות, אבל זה עדיין ככה".

המשמעות של אותו שיח גברי מוגבל, לדברי גור, היא שגברים סובלים מבדידות, "אין להם אפילו שפה במרחב הגברי שבה הם יכולים לדבר על הקושי שלהם. אין להם אפשרות פנימית להגיד 'אני לא יודע, ומותר לי להגיד שאני לא יודע ולבקש עזרה'. כבר בגיל תשעה חודשים אפשר לראות איך החברה מתייחסת אחרת לבכי של תינוק ולבכי של תינוקת, ומתחיל המסר של 'אל תהיה רגשי, תתאפס, תתארגן ולך תעשה משהו. אל תהיה ילדה'".

על המודלים של הגבריות עומד גם הפסיכולוג ד"ר גבריאל בוקובזה בספרו "הדרמה של הגבריות החדשה" (הוצאת מודן) שיצא לאחרונה והצליח לגרום להרמה של לא מעט גבות. במהלך 421 עמודים כותב בוקובזה על מעמדו של הגבר בחברה, שנתון לתהליכי הסללה כתובים מראש ולדימויי גיבוריזציה שלא הוא בחר לעצמו - מה שמוביל לדיכוי, לתסכול, למצוקות ולפירוק וחיבור מחדש של מושג הגבריות. "קיימת מצוקה אמיתית של גברים שסובלים", אומר בוקובזה, "יש פי שלושה גברים מתאבדים לעומת נשים מתאבדות, 80% מההומלסים הם גברים, ומעל 90% מהאסירים הם גברים. גברים מתים ממחלות שאינן מוות טבעי יותר מנשים, ולראשונה מזה הרבה זמן, הם מרשים לעצמם לבקש עזרה לגבי הסבל הזה".

ואת זה באים מעגלי הגברים לפתור?

"מעגלי הגברים הם אלמנט ומקום שבו הגברים מנסים להתחבר לגבריות שלהם. יש כמה כוחות שמאפשרים היום לגברים להיות יותר רגישים וסולידריים אחד עם השני. לפעמים הם מגיעים בגלל המבט הנשי שהחליש אותם כתוצאה מהמהפכה הפמיניסטית ומנסים להתחבר לזכרי שבהם, ויש גברים שבאים כי הם עברו טלטלה והם צריכים תמיכה ואחווה גבריים".

ואפשר באמת לייצר מודלים חדשים לגבריות שלא עוסקים בכוח ובעוצמה?

"כן, יש כיום מקום לסוגים אחרים של גבריות, שנחשבת מעוררת כבוד ולאו דווקא למודל של הגבר המסוקס בעל השרירים. למשל, אנשים כמו מארק צוקרברג שהיה יכול להיחשב כמו ג'ינג'י חיוור בעבר, הוא איש בעל ערך ומודל לגבריות היום. צריך להבין שלגברים יש זהות מאוד שברירית ובחברה שלנו הגבר כל הזמן צריך להוכיח את גבריותו".

"אנשים לגמרי במיינסטרים"

מי שגם כן מעודד גברים להתמודד עם שאלות הרות גורל על החיים ועל הייעוד הוא ברוך רז, שבשנת 2012 ייסד את "המרכז להתפתחות גברית" ומקיים מעגלי גברים וכן טקסי חניכה לפני בר מצווה, נישואים, גירושים או אבהות טרייה. "אני עובד עם אנשים שהם לגמרי מיינסטרים", הוא אומר. "אלה לא אנשים שמגיעים מעולם הניו אייג', אלא הייטקיסטים, מנכ"לים של חברות, עצמאים ושכירים - זה נורא מגוון. הרבה מהם מגיעים בזכות הנשים שלהם שאומרות להם 'לך'. לעיתים בעקבות טיפולים זוגיים, שהגבר מבין שהוא צריך לעשות דרך כדי להתפתח, ושהקשיים בזוגיות נובעים מזה שהוא לא מחובר לעצמו".

רז פועל על-פי שיטתו של דויד דיידה, שבספרו "דרך גבר - מדריך לגברים לאמנות החיים עם נשים, עבודה ותשוקה מינית", מצייר את התפתחותו האבולוציונית מבחינה רגשית של הגבר. "יש שלושה דורות של גברים", מסביר רז, "יש את דור המאצ'ו: הוא מביא אוכל, פרנסה, מדבר קצר, פרקטי, אין שיח רגשי וכמטפורה הוא בעיקר עמוד שדרה ופחות מחובר ללב.

"כשהחלה התנועה הפמיניסטית, גם הגברים קיבלו בעיטה להיות שותפים בתהליך ולהתעורר, ואז החל הדור השני להתפתחות הגברים. זה הגבר הניו אייג'י, שהוא ממש בצד השני של המטוטלת לדור המאצ'ו - הוא מחובר לצדדים רכים, לעולם פנימי, לרגשות וחוויה ולדרך שלו אין תכלית או מטרה.

"הדור השלישי של הגברים הוא 'גבר דור 3' שמחובר גם לעמוד השדרה וגם ללב. מחובר לידיעה מיהו, לאן הוא הולך ומה יש לו לתת לעולם. פה נכנסת העשייה שלי במעגלי הגברים להתפתחות ולהגשמה אישית".

מה עושים במעגלים שאתה מנחה?

"משתפים את האתגרים של החיים - בזוגיות, ביחסים, בקריירה, כדי לקבל אוזן קשבת ותחושה של אחווה גברית. בתהליך הזה קורה גם משהו חשוב שתורם להתפתחות והגשמה: נוצר כוח מניע שדוחף לעשות, לקחת אחריות ולפעול. אנחנו עושים חקירה עמוקה של המחסומים, מזהים בבירור 'מה אני רוצה לעשות בחיים' ופועלים להשיג את זה. עושים מדיטציות הקשבה, תרגילים פיזיים, תרגולים עם האנרגיה המינית מעולם הטנטרה, יוצאים לעבודה בטבע דרך טקסים אינדיאנים וטקסי חניכה שונים. לוקחים תרגולים הביתה ומתחייבים מדי שבוע לעשות אותם. זאת לא קבוצת תמיכה אלא קבוצה מאוד פרקטית, כדי להבין מה השליחות שלי בעולם ואיך אני מגשים אותה".

ד"ר אורן גור, שמנהל מרכז לאבהות חדשה וכן מרכז תוכנית לימוד להנחיית מעגלי גברים באוניברסיטת תל אביב בשיתוף תמיר אשמן, מקדם בימים אלה יום עיון בנושא "גבריות ואבהות בתקופה של שינוי", שיתקיים בחודש יולי בבית ספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה. "אנחנו חווים מהפכה שקטה של גבריות ואבהות", אומר גור, "שינויים קרו וקורים בבת אחת ויוצרים הזדמנויות: נשים יצאו לעולם העבודה כדי לעשות קריירות והגברים נכנסו הביתה, כדי לקחת חלק משמעותי באבהות. השינויים האלה הובילו להמון ערכים חדשים וישנים שעפים באוויר ויש פתאום ציפיות חדשות גם לגבי הגבריות שלנו".

אבל אף אחד עדיין לא שחרר את הגברים מהציפיות הישנות - בכל זאת, מישהו צריך לזרוק את הזבל.

"לכן זה יוצר עומס ובלבול. אנחנו צריכים ליצור מבנים ותפיסות חדשות לגבי המקומות האלה - ואין לנו מודלים לעשות את זה. הדור של האבות שלנו יכול היה בקלות להבין מה הוא צריך לעשות כששאל את עצמו שאלות של גבריות. הוא פשוט הסתכל על אבא שלו או על סבא שלו ואפילו על סבא של סבא שלו - כולם עשו פחות או יותר דברים דומים.

"אנחנו, לעומת זאת, חיים בתקופה שזה כמעט לא רלוונטי מה אבא שלנו עשה ויותר מזה - הרבה מאוד גברים יגידו שהכי חשוב להם זה להיות שונים מאבא שלהם. המודלים הישנים של הגבריות פשוט כבר לא רלוונטיים".

"לא קל לשכנע גברים לבוא"

על השינויים שעובר הגבר הישראלי אפשר ללמוד גם ממיזם "פסטיבל שיווה" שהחל לפני 14 שנה עם 30 גברים שהשתתפו, והשנה צפויים 250 גברים להגיע ביולי הקרוב לגדות נהר הירדן ולקחת חלק בתוכנית עשירה שתתקיים במתחמי מיניות ויחסים, אבהות, עסקים ופרנסה, העזה ויצירה, מדיטציה ומודעות. בין ההרצאות: "לחיות את מטרת חייך", "כריזמה וסקס אפיל", "דרך גבר לחופש כלכלי", "אמנות הפלירטוט", "מי אני באמת?", "האנרגיה שטמונה בכסף" ועוד. כמו כן, יתקיימו מדיטציות עראק וקקאו (שינחו חברי קבוצת המעגל מפרדס חנה), מדיטציית לעיסה, ויפסאנה, סדנאות מוזיקה ועוד.

באופן אירוני, משעשע לגלות, הפסטיבל לגברים החל כסייד-קיק של פסטיבל הנשים "שאקטי" שמשך אליו מאות רבות של נשים, והוא נולד מצורך של הגברים שליוו את בנות זוגן. אלא שהפסטיבל ההוא של הנשים כבר אינו מתקיים ואילו זה של הגברים רק מתפתח והולך.

"בשיווה הראשון היו כמה עשרות בודדות של גברים והמחיר היה כמעט חינם", נזכר רפיק ידידיה (לשעבר תמיר קמחי) שהיה ממקימיו. "לא היה קל לשכנע גברים לבוא להיות רק בחברה גברית. יש משהו בהוויה הגברית שנמשך למקומות שיש בהן נשים. מיד אומרים, מה, לא יהיו בנות? מה עושים שם? אז נותרנו בהתחלה רק עם הגברים שהביאו את הנשים לפסטיבל וכאילו נתקעו. אבל אז הכרנו את השיח העמוק, הרגשי והאינפורמטיבי ונוצרה מין אחוות גברים אורגנית. אני זוכר אז שאמרתי: אנחנו תנועה שהולכת מלמטה, נתקרקע טוב ורק אז נפרוץ. היום המוצר הזה כל-כך מדויק ויש קהל ולקוחות חוזרים".

אתה יודע לאפיין את הגברים שמגיעים לפסטיבל לצורך העצמה?

"אי אפשר לפלח את גבר השיווה לפי מקצוע, אבל אפשר לומר שלכל גבר שמגיע למפגשים יש שיח רגשי מסוים. זאת אומרת, שהוא גבר שיצא מהמטריקס ההישרדותי ושואל את עצמו שאלות לגבי ההורות, הזוגיות והמשמעות של החיים.

"מעבר לזה, אני לא מת על הביטוי 'העצמה גברית', כי אני לא חושב שגברים צריכים העצמה. מבחינה חברתית אנחנו מועצמים מספיק. דווקא מה שאנחנו צריכים זה הקשבה בתוך השבט הגברי. גברים שנפגשים, מדברים על מניות, כדורגל, פוליטיקה ועל עסקים, אבל לא מדברים על הנפש".

למה לדעתך יש עכשיו התעוררות?

"הפרדיגמות משתנות, נשים מתחילות לקטוף פירות של עבודה שנעשתה בעשרות השנים האחרונות של העצמה נשית, והגברים שלא עושים את העבודה המקבילה מוצאים את עצמם מול אישה עוצמתית, מועצמת ומחוזקת, ומתחילים לשאול את עצמם שאלות. השינוי שהנשים עשו מעורר את הזכרי לשאול מה התפקיד שלו בעולם".

"הפסטיבל הזה הוא לא רק למידה, אלא גם כיפי וכל מי שנכנס לסופ"ש הזה יוצא קצת שונה במוצ"ש", אומר אברי ברקת, שמנהל אותו באמצעות העמותה ללא מטרות רווח, "דרך גבר", שמופקדת על הפקתו. "שיווה פונה לכל הגברים: לגברים בהייטק כמוני או לגברים שהם מנחים ומטפלים. לאנשים שמתעסקים בעולם הרוחני ולאנשים שלא מתעסקים בעולם הרוחני, כולם שווים.

"עד כה היו 1,500 גברים באירועים השונים שלנו במהלך השנים. בשיווה יש מוטיב חוזר של להעז להיכנס למעגל ולהביא את עצמך בנוכחות מלאה. יש משהו באיכות של גברים ללא נשים שהעומק בו מאפשר עבודה יותר אינטנסיבית. בפסטיבל עם נשים, הגבר נכנע למקומות הנמוכים, ויהיה קצת חיזור או תחרות מול גברים אחרים, שתגנוב אנרגיה. עם גברים אין את זה. אתה נכנס לסדנה ונותן את עצמך לגמרי. בוכה, צועק, מחבק ומתחבק.

"אם ניקח שולחן פוקר שנפגשים בו מלא גברים ששותים בירה וצוחקים, ונשים אותם במעגל עם מנחה מקצועי, וניתן להם את הכלים לשיתוף ושיחה, נראה להם איך להתקלף, הם יגלו שזה יותר כיף משולחן פוקר של יום חמישי בערב".

"יש התעוררות מתמשכת", מסכים גור שייקח חלק בפסטיבל כמנחה בנושא אבהות. "אני מתעסק בנושא הזה שש שנים וכשהתחלתי, הייתה קבוצת פייסבוק אחת שהיו בה 500 גברים והיום יש כמה קבוצות שיש בהן כמה עשרות אלפי גברים", הוא אומר. "אם לפני חמש שנים הייתי צריך להילחם בשיניים כדי לייצר הרצאה, היום הדברים מגיעים בעצמם ואני מרגיש שככל שאני ארצה לעשות קבוצות לגברים, יהיו אנשים שיגיעו, אבל הדרך ארוכה וזה עדיין מאוד לא פשוט לרוב המוחלט של הגברים להגיד 'משהו חסר לי'".

מורידים את השריון

אסף יבנאי על מעגל הגברים הטרי בארץ: "המטרה היא לא לבוא ולבכות"

הקבוצה הטרייה ביותר בתחום מעגלי הגברים נפתחה השבוע בחוות ניר צבי, עם כעשרה גברים, כאשר המטרות הן: "להוריד את השריון" ו"להתמודד עם הדרקון יורק האש". אסף (סופי) יבנאי, שהגיע אל מעגלי הגברים לאחר שצבר קילומטרז' בתחום הנחיית סדנאות, הוא המנחה שלה, והוא אינו מסתיר את התרגשותו. "המטרה היא לא לבוא ולבכות, ולא להיות רגישים ורכרוכיים, אלא לגלות את העוצמה הפנימית שלנו", הוא מסביר. "את הכוח, המסוגלות ויכולת ההתמדה - אלה איכויות זכריות מאוד חשובות".

ואיך עושים את זה?

"יש טקסים עוצמתיים שמביאים אותנו לנקודות האלה, כמו למשל טקס הסווטלודג' שמגיע מהתרבות האינדיאנית. יושבים בתוך אוהל עם אש שמחממת אבנים, עליהן שופכים מים שיוצרים אדים שגורמים לנו להזיע. הרחם הזאת חשוכה לגמרי, כדי שנוכל להביט פנימה ולא החוצה. בין שעה וחצי לשלוש שעות שרים ומתפללים וקוראים לרפואה טובה. החיים שלי השתנו בעקבות טקס כזה".

איזה עוד פעולות מתוכננות?

"נעשה עבודה מול נשים שיצטרפו לאחד המפגשים וישקפו את איך שהן רואות את הגברים, או למשל נעשה עבודה על הגדרת המרחב, שבה אדם נעמד במקום, מגדיר את המרחב שלו על הקרקע ושומר עליו בזמן שחברי קבוצה אחרים מערערים אותו. מנסים לדחוף אותו החוצה במילים קשות וחזקות או באמצעים פיזיים. אותו אדם צריך ללמוד לשמור כל הזמן על האמצע שלו, הרי תמיד נמצא מישהו יותר חזק מאיתנו והמטרה לא לנצח בכל מחיר אלא למצוא את המקום בפנים שלא זז. כמו שרואים אצל לביאה ששומרת על הגורים שלה ויש לה אש בעיניים, זה לא קשור לעוצמה הפיזית, זה קשור לעוצמה הפנימית".

ומה היתרון של מעגל גברים לעומת מעגל מעורב?

"יש דברים שמתהווים בקבוצה של גברים, בדומה לחברויות נצח שנרקמות בצבא. זה לא כי אכלנו מאותו המסטינג, זה כי אחרי יום של קרבות אני יכול לבכות על זה שהשתנתי מרוב פחד שירו עליי או שהרגשתי מצוקה או שראיתי מישהו שהתפוצץ לי מול הפנים, ואני יכול לשתף מישהו במקומות הכי חשופים ופגועים שלי. אותו הגבר יקבל את זה ויהיה מוכן לצאת איתי למחרת למלחמה כי הוא סומך עליי - הראיתי את הפגיעות שלי ואני מביא את האמת. נוצר מעגל הדדי חזק, שהוא ממקום של לב ולא ממקום של מאצ'ו".