"על מנהיג טוב ליצור אווירת צמיחה"

ג'ק וולש, המנכ"ל האגדי של ג'נרל אלקטריק ומי שנחשב בעבר לבוס הכי קשוח באמריקה, חי היום חיי פנסיונר נינוחים, נשען על הכרית הנוחה של שמו האגדי. 21 שנים הוא היה מנכ"ל GE, והפך אותה מחברה מבולבלת שהתפזרה על המון תעשיות ואיבדה את הפוקוס על רווח, לחברה שייצרה גידול דו-ספרתי במשך עשרות שנים, התמקדה בהתמחות ובלהיות הכי טובה, והפכה לתאגיד הגדול בעולם. ההצלחה הזו הניעה את המגזין היוקרתי "פורצ'ן" להכתיר את וולש בתואר "מנהל המאה".

באופן כמעט סמלי, השיחה עם וולש מתקיימת בשבוע שבו נפתחת המערכה על הנהגת המדינה. כשאני מבקשת ממנו להגדיר מהי הנהגה, הוא אומר: "מנהיגים הם אנשים שיכולים לנסח חזון בבהירות רבה, להטמיע אותו במנהלים ולהעביר אותו לכל העובדים, לשלב אותם, לרגש אותם בקשר לחזון, ואז לבצע אותו כמו משוגעים, ולחגוג כל התקדמות שהם עושים בדרך. זו הגדרה שמתאימה לכל סוגי המנהיגים. אם נדבר על פוליטיקאים, הם צריכים להציב את המטרות למדינה, להדביק בהן את האנשים, ולחבר את הקואליציה שתאפשר לדברים לקרות".

אתה יכול להכתיר את עצמך למנהיג, או שאחרים צריכים להכיר במנהיגות שלך?

"מנהיג מוכתר על-ידי אחרים. אנשים צריכים להדגים ולהציג את המנהיגות שלהם, אבל היא תלויה באחרים, אם הם יקנו אותה או ידחו אותה. קחי פוליטיקאי: הוא יכול לכנות את עצמו כמנהיג, אבל אם אף אחד לא יצביע בשבילו, הוא לא עשה שום דבר".

כשמדברים על מנהיג, חושבים קודם-כול על איכויות כמו כריזמה, פופולריות, אופטימיות. אתה לא מתייחס אליהן.

"אני מתייחס הרבה מאוד לאופטימיות ורואה בה מרכיב קריטי. היכולת לראות את חצי הכוס המלאה ולא את חצי הכוס הריקה היא חלק חשוב מאוד ממנהיגות. בעניין כריזמה, ככל שאתה יותר כריזמטי הסיכויים שלך יותר טובים, אבל זה לא אומר שמנהיגים לא יכולים לצמוח גם בפעולות שקטות יותר".

מי ממנהיגי העולם היום מצליח להרשים אותך?

"אם מדברים על עסקים, תצטרכי לקבל את העובדה שאני חייב לציין את ההצלחות שלי, אני חושב שהן היו נהדרות. הייתי אומר שסטיב ג'ובס עושה עבודה נהדרת באפל. גם אלן לאפלי, יו"ר פרוקטר-אנד-גמבל, עושה עבודה נהדרת. מבחינה פוליטית אני מעריץ של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר".

מה עם הנשיא בוש? אתה חושב שהטיפול שלו בהיערכות להוריקנים הוא כישלון מנהיגותי?

"במקרה הספציפי הזה, הוא נכשל. באופן כללי, יש לו התמודדות קשה עם הובלת המלחמה, אבל אני חושב שהוא הולך על אדמה יציבה ומוביל את המדינה. המדינה לא אוהבת את העובדה שהיא לא מצליחה כמו בעבר. אני נותן לנשיא בוש קרדיט על כך שהוא שינה את מדיניות המיסוי כדי לתמוך בהשקעות. ללא ספק, מה שהוא עשה עודד יצירת מקומות עבודה בארצות-הברית, בוודאי בהשוואה לאירופה, שם שיעורי האבטלה אכזריים. ב-15 השנים האחרונות אמריקה יצרה 15 מיליון מקומות עבודה ואירופה יצרה 4 מיליון. בשלוש-ארבע השנים האחרונות לא היה שם שום גידול במספר מקומות העבודה, ואנחנו יצרנו 2 מיליון מקומות עבודה לשנה. אז אני חושב שהשינוי שהוא הוביל יצר אווירה של נטילת סיכון. אני חושב שגם בישראל יש אווירה כזו".

"צמיחה יוצרת ריגוש והזדמנויות"

וולש מודע היטב למעמדו כגורו עסקי, גם בהתחשב בשינויים שעבר שוק העבודה מאז תחילת כהונתו - בראש ובראשונה, הנזילות של העובדים והזגזוג שלהם בין מקומות עבודה, בניסיון לחזק את השכר, האגו והחלום לפרוש מוקדם. "הפתרון היחיד לזה הוא ליצור אווירת עבודה מרגשת ולצמוח. צמיחה מספקת ריגוש, צמיחה מספקת מקומות עבודה, צמיחה מספקת הזדמנויות לאנשים, צמיחה מאפשרת לשלם להם יותר. התפקיד שלך כמנהיג הוא ליצור אווירת צמיחה, ואם תצליח בזה, יש פחות סיכוי שתאבד אנשים".

אם היית מתמנה היום שוב למנכ"ל GE, יש משהו שהיית עושה אחרת?

"אני חושב שהייתי זז יותר מהר. עם הניסיון בא הביטחון. לא הייתי לוקח יותר סיכונים, כי לקחתי סיכונים, אבל התעכבתי יותר מידי. היום הייתי עושה הכול מהר יותר, ומקצר את הבירוקרטיה".

בישראל יש ויכוח האם מנהל הוא מנהל, ולא משנה באיזו תעשייה - אם זה ביטוח, חברת לווין או חברה סלולרית.

"אני מאמין בזה. אני מאמין שכל מנהל טוב הוא מנהיג, ושמנהיג טוב יכול להנהיג בתחומים רבים. זה עוזר, כמובן, שיש לך ידע וניסיון בתעשייה, ואני לא מאמין בלשנות תעשייה כל שנה או שנתיים. אבל אני כן מאמין שההצלחה באה מהיכולת לנוע ממקום למקום. תראי את ההצלחה של ג'ף אימלט (היורש של וולש ב-GE, קצ"ה). הוא התנסה בתחומים שונים, ואני חושב שהוא עושה עבודה נהדרת. השוק היה קשה למניות של חברות גדולות, כך שמחיר המניה לא משקף את התוצאות שלו, ויש לו גידול של 26% ברווחיות ברבעון השני ושל 17% בשלישי. אבל אין לו שליטה על זה.

"לנהל את גוגל ויאהו זה כמו לנהל את GE. צריך לרגש את האנשים. המוצרים של גוגל ויאהו צריכים להיות הטובים ביותר, בדיוק כמו ש-GE עשתה עם הסקאנרים ומכשירי ה-MRI שלה. חברות כמותן, עם אוקיינוסים של כסף, חייבות להיות מאתגרות, חייבות שיהיו להן המוחות המוכשרים ביותר, וחייבות להיות מאורגנות ובטוחות במקורות שלהן. זה הכול אותה עבודה: צמיחה. קל לנהל כל חברה ברגע שמייצרים צמיחה".

סין, למשל, מייצרת צמיחה גבוהה ועקבית. אתה מאמין שהיא תהיה האימפריה הכלכלית הבאה?

"אני מבקר בסין מאז 1981 ויש לי הרבה ניסיון שם, לטוב ולרע. אני חושב שהם יהיו פקטור חזק מאוד בכלכלה הגלובלית, אבל הם לא יעלו על זה; לא כל עוד הם לא מנהלים כלכלה פתוחה, לא כל עוד הם שולטים בחברה שלהם, לא כל עוד 800 מיליון איש מרוויחים פחות מדולר ליום, ולא כל עוד הם צריכים לייצר יותר מ-20 מיליון מקומות עבודה לשנה.

"השנים הבאות בסין נראות טובות מאוד, אבל יש לסינים הרבה נושאים להתמודד איתם, והשאלה היא אם הם יצאו מנצחים או לא. נכון, יש להם צמיחה פנטסטית, אבל הכלכלה שלהם היא 1.7 טריליון והכלכלה האמריקנית היא 12 טריליון. אם הם יצמחו ב-9%, כמו שהם עשו בשנים האחרונות, והכלכלה האמריקנית תצמח ב-2%-3%, סין עדיין תפגר אחרי ארצות-הברית. יש שם הרבה מאוד הזדמנויות, אבל יש גם הרבה מאוד נושאים לפתור. אם הם יתמודדו עם זה בהצלחה זה יהיה נס מדהים, אבל זו לא משימה פשוטה".

"לא מתגעגע לרגע"

ב-2001 וולש פרש, ועשה מה שעושה כל פנסיונר עסקי מצליח: כתב ספר. Jack: Straight From the Gut (או "ג'ק: הדברים החשובים באמת", כפי שתורגם לעברית) היה ביוגרפיה אישית ועסקית, ובניגוד למחברו, הנהנה ממעמד של גורו, מכר 2.7 מיליון עותקים בלבד.

בשלהי אותה שנה התחיל הרומן של וולש עם סוזי ווטלאופר, עורכת ההארוורד ביזנס רוויו. הרומן עלה לה במישרתה ולו בנישואיו השניים, ולפני למעלה משנה השניים נישאו. אחד מפירות הנישואים שלהם הוא ספרו השני של וולש, שיצא באמצע השנה, Winning ("להוביל ולנצח", בתרגום העברי) - 372 עמודי ניהול פרקטיים, כתובים כמו מדריך מדוקדק למטפסים בסולם התאגידי. הספר מכיל את הכללים של וולש למנהיגות, כולל שיטתו לדירוג עובדים, הנחיות איך לשכור ולפטר אנשים, איך לשרוד כשחוטפים לך עובד ואיך לטוות אסטרטגיה.

בני הזוג תרמו את המקדמה שקיבלו על הספר, 4 מיליון דולר, וכל הכנסותיו מיועדות גם הן לתרומות. הם לא באמת זקוקים לכסף. וולש מייעץ היום למספר חברות, בעיקר לחברות אינטרנט כמו IAC של בארי דילר ולחברת הביי-אאוט Clayton Dubilier. הוא מרצה ברחבי העולם תמורת 150 אלף דולר להרצאה, ועוקב באדיקות אחרי החדשות. הוא גם איש סודם של לא מעט מהמנהלים התאגידיים הבכירים ביותר באמריקה.

איך מתקדמות המכירות של הספר החדש?

"הוא מצליח בצורה יוצאת מן הכלל. להערכתי הוא מכר כבר יותר ממיליון עותקים. בארצות-הברית הוא מצליח מאוד, ומכר עד עכשיו 650 אלף עותקים. בסין הוא מכר יותר מ-300 אלף עותקים, והוא גם מצליח מאוד באירופה, הייתי שם השבוע. בבריטניה נמכרו יותר מ-125 אלף עותקים. הוא מצליח היטב, וכל ההכנסות הולכות למלגות, כך שזו מטרה טובה".

למה החלטת לכתוב ספר שני?

"אני חושב שכשהסתובבתי בעולם, להרצאות ולסשנים של שאלות ותשובות, נשאלתי שאלות רבות שלא עניתי עליהן בספר הראשון. יותר מדי דברים נותרו עמומים. הספר הראשון היה סוג של ביוגרפיה מאוד לא מודעת לעצמה; פשוט ישבתי וכתבתי דברים. בספר השני אני מנסה להגדיר כללים ועקרונות, ולכן אני חושב שזה ספר בהיר יותר.

"אני מקבל מהקוראים פידבק שהספר הוא כלי עבודה בשבילם. בהרבה רשתות אנשים קונים את הספרים בארגזים, לכל הצוות שלהם, ומבקשים מכל אחד מאנשי הצוות לקרוא פרק, ואז מנהלים עליו דיון. זה לא תנ"ך, זו זווית ראיה, ולכן הוא מעורר שאלות - למשל, 'מה אתם חושבים על ההצעה שלו לתכנון תקציב? או שאולי אנחנו צריכים להמשיך לעשות את זה כמו שאנחנו עושים את זה? בואו נדון על זה. האם אנחנו מספיק הגונים? אולי אנחנו צריכים להיות יותר הגונים?'. כך שהספר מציע נקודת התייחסות".

אחת ההפתעות הגדולות בספר הוא הפרק על איזון בין משפחה לעבודה. אתה מצטער שלא בילית מספיק זמן עם המשפחה שלך?

"לא. האיזון שלי בין עבודה למשפחה היה טוב בשבילי. אבל אני יכול להבין שזה לא יהיה האיזון הנכון עבור אחרים. זה עניין אישי מאוד. זה מטורף לחשוב שיש איזון אחד שמתאים לכולם. יש זליגה בין התחומים. לעתים אתה צריך להשקיע יותר זמן במשפחה, ולעתים תצטרך להשקיע יותר זמן בעבודה. אבל זה לעולם לא שווה".

אדם יכול להיות עובד מצטיין וגם בן-זוג ואב מצטיין? בדרך כלל הם באים אחד על חשבון השני.

"מה שאני מנסה לומר בספר הוא שהחברה תמיד תרצה ממך יותר. אתה תיאלץ להיאבק בזה כל הזמן, להתמודד עם הלחצים של העבודה ועם הלחצים של הבית. זה דבר אינדיבידואלי מאוד, והאנשים המצליחים ביותר מוצאים את הדרך לעשות את שני הדברים. לאנשים שנאבקים יותר יש יותר משני העולמות. הם הולכים הביתה כדי לחשוב על העבודה. אני מכיר הרבה אנשים שהיו עובדים מצטיינים, בני-זוג מצטיינים והורים מצטיינים. לא הייתי מכנה את עצמי הבעל המושלם בשום מובן, אבל אני חושב שהייתי אב טוב, ושהילדים שלי גדלו היטב".

נשמע שאתה חי לחלוטין ביזנס. אתה לא מתגעגע לפעמים, לא מתחשק לך לחזור ולנהל?

"אפילו לא לרגע", וולש צוחק מכל הלב, "אפילו לא לדקה. אני אוהב את מה שאני עושה, לכתוב ולהרצות". "